"בישראל יש יותר עניים - כי מקבלים פחות סיוע"
לא שיעור הילודה בקרב החרדים והערבים, לא היעלמות מעמד הביניים ולא החינוך. ד"ר מומי דהן, העוסק שנים רבות בחקר העוני, מאמין שבישראל שיעור העניים כפול מאשר בשאר המדינות המפותחות מסיבה עיקרית אחת: את ההוצאות הביטחוניות הגבוהות מממנים בקיצוץ בקצבאות ולא במסים גבוהים יותר
בניגוד מוחלט להלך הרוח שהשתלט על התקשורת ועל כלכלני הארץ בעשור האחרון, וביתר שאת מאז המחאה של הקיץ האחרון, ד"ר מומי דהן סבור שאין הרעה ממשית במצבו של מעמד הביניים הישראלי. "אני לא מצטרף לטרראם התקשורתי סביב מעמד הביניים", אומר דהן, ראש ביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
- גיוס חרדים - זה יכול לעבוד
- לא רק משכורת: גם אנשים עם כסף הם עניים
- בנק ישראל: סבסוד גנים יצמצם את ממדי העוני
את דהן, יועצו הכלכלי לשעבר של מנכ"ל משרד האוצר וכלכלן במחלקת המחקר של הבנק המרכזי, מעניין הרבה יותר מצבם של העניים. לדבריו, "אם מסתכלים על חלקו של מעמד הביניים בהכנסה הלאומית רואים שחלק זה לא השתנה משמעותית בעשרים השנים האחרונות. הגידול באי השוויון בישראל נובע, בראש ובראשונה, מהבריחה של העשירון העליון, שהכנסתו עלתה משמעותית בעשורים האחרונים, ומצניחה של העשירונים התחתונים".
היום (ד') ישא דהן הרצאה בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא עוני במדינה יהודית ודמוקרטית. לקראת ההרצאה, שכותרתה "מדוע יש בישראל יותר עניים", הוא מסביר בראיון ל-ynet מדוע הוא סבור שהיקף העוני בישראל נובע ממדיניות ממשלתית מכוונת ולא מהגידול בחלקם של הערבים והחרדים באוכלוסיה.
"לא מוצאת חן בעיני האמירה שמושמעת רבות לאחרונה, כאילו בעיית העוני בישראל נובעת מההעדפות של ערבים וחרדים", הוא אומר, "מי שמסביר את ממדי העוני בישראל באמצעות הבדלים תרבותיים מדבר בסיסמאות שאינן מגובות בעובדות מוצקות".
לשיטתו של דהן, ההסבר לעובדה שבישראל יש יותר עוני מאשר במדינות מפותחות אחרות (כ-20% עניים בארץ לעומת ממוצע של כ-10% במדינות ה-OECD) הוא שהיקף הקצבאות בישראל נמוך מדי. "בישראל יש יותר עניים כי העניים בישראל מקבלים פחות סיוע", הוא מסכם בפשטות.
החרדים לא משפיעים על היקף העוני
על פי ההגדרה המקובלת במדינות המפותחות, אדם עני הוא אדם שהכנסתו נמוכה ממחצית ההכנסה החציונית – זוהי ההכנסה שחצי מהציבור מרוויחים יותר ממנה וחצי מרוויחים פחות ממנה. בישראל, כאמור, שיעור העניים כמעט כפול מהממוצע במדינות המפותחות.
דהן מצביע על שלושה גורמים להתרחבות העוני בארץ. הראשון הוא הגורם המוכר ביותר למי שעוקב אחר ההתבטאויות של ראשי המשק בשנתיים האחרונות, אך בעיני דהן הוא המשני שבין השלושה: שיעור התעסוקה בקרב ערבים וחרדים, שהוא נמוך משמעותית מזה שבקרב היהודים שאינם חרדים.
מבדיקה שערך דהן עולה שאכן, אם מודדים את שיעור העוני באוכלוסיה היהודית בלבד, מוצאים ש-50% מהחרדים הם עניים, לעומת 13% בלבד במגזר היהודי. אך המתהדרים בנתונים הללו שוכחים שהכללת החרדים במשוואה גם מורידה את ההכנסה החציונית, שכן הם מרוויחים פחות מיהודים שאינם חרדים.
דהן בדק את היקף העוני בישראל, אילולא היו במדינה חרדים ומצא שהוא כמעט זהה להיקף העוני הנוכחי. "אם מודדים את העוני בישראל ללא עוניים של החרדים, אך גם ללא הכנסותיהם הנמוכות, מוצאים שבגלל העלייה של ההכנסה החציונית היקף העוני הוא 19.6% לעומת 19.8% כאשר כוללים את החרדים. כלומר, החרדים לא באמת משפיעים על היקף העוני".
בשנים האחרונות מרבים הארגונים הכלכליים המבקרים את ישראל לציין כי הבעיה המרכזית של המשק היא הגידול הדמוגרפי של החרדים והערבים והיקף העוני באותן אוכלוסיות. בהתאם, שר האוצר ונגיד בנק ישראל מרבים לתאר את שיעור ההשתתפות הנמוך של החרדים והערבים בשוק העבודה כבעיה הכלכלית מספר אחת של המשק.
דהן מציג דעה הפוכה, לפיה ההעדפות התרבותיות של ערבים וחרדים הינם גורם משני למדי העוני במדינה. לטענתו, מדובר בגורם משני למה שהוא מכנה "חסמי הזדמנויות העומדים בפני האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה" ולגורם הראשוני במעלה שהוא מדיניות הממשלה, שמקצצת בקצבאות תמיכה כדי לממן הורדת מסים.
העוני כמחיר הסכסוך הערבי-יהודי (1)
בדיקה נוספת שערך דהן נוגעת לממדי העוני במגזר הערבי. הנחה מקובלת היא, שהיקף העוני בקרב הערבים הוא תוצאה של ילודה מוגברת במגזר הערבי ושל שיעור תעסוקה נמוך בקרב נשים ערביות. דהן חולק על ההנחה הזאת.
"ערכנו השוואה של ממדי העוני בין משפחות ערביות משפחות יהודיות עם אותם נתונים, כלומר, עם אותו מספר מפרנסים ועם אותם מספר ילדים. התוצאות מראות ששיעור העוני בקרב משקי בית ערבים עם מפרנס 1 ו-3 ילדים הוא 78% בעוד ששיעור העוני במשקי בית יהודים עם אותה כמות ילדים ומפרנסים הוא 26% בלבד".
התוצאות מעוררות את השאלה, האם העוני בקרב הערבים הוא אכן תוצאה של פערים תרבותיים או שמא הוא פשוט תוצאה של אפליה בתעסוקה ובשכר הנובעת מהסכסוך היהודי-ערבי. דהן מסרב לומר בריש גלי כי הסכסוך הוא גורם לעוני, אך מאשר כי השאלה במקומה. לדבריו, "יש אינדיקציות לחסמי הזדמנויות לאוכלוסיה הערבית. לא הייתי רוצה לומר משהו על הסכסוך בעקבות תוצאות המחקר, כי הוא לא עוסק בנושא ולא העלנו במסגרתו שאלות הנוגעות לסכסוך, אבל הנתונים מספיק חדים כדי לעורר את השאלה".
העוני כמחיר הסכסוך הערבי-יהודי (2)
ההשפעה של הסכסוך האתני בישראל על העוני לא נעצרת כאן. דיון מעמיק בגורמים לכך שבישראל יש יותר עניים מאשר בכל מדינה מפותחות אחרת אינו יכול לפסוח על הנתון שלפיו ישראל מוציאה 7% מהתוצר שלה על ביטחון, לעומת 1.5% בממוצע למדינה מפותחת אחרת.
ההפרש בין ההוצאה הביטחונית של ממשלת ישראל להוצאה המקובלת בעולם המפותח דומה באופן חשוד לפער נוסף: הפער בין היקף הסיוע לחלשים בישראל לבין ההיקף הממוצע במדינות אחרות.
על פי הנתונים שאסף דהן דרך ה-OECD, ממשלת ישראל מקצה 14% מהתוצר לסיוע לקצבאות, לעומת 21% בממוצע במדינות אחרות החברות בארגון. לדבריו, המגמה לפיה בישראל מסייעים פחות לחלשים, ניכרת בכל קצבה וקצבה (נכות, זיקנה, אי שפיות, אמהות חד הוריות ועוד). לדבריו, זה הגורם המכריע והראשון במעלה להיקף העוני בישראל – ממשלת ישראל פשוט מסייעת פחות למי שאינם משתכרים מספיק למחייתם.
אתה מתייחס להיקף הקצבאות כאל גורם ראשון במעלה להיקף העוני, אך כידוע, קצבאות אינן עוזרות למגר את העוני, הן רק מסתירות אותו – הבעיה שגורמת לאותם אזרחים להרוויח פחות למחייתם נותרת ללא מענה?
"בניגוד למה שמקובל לחשוב, העניים הם הטרוגניים. אין סיבה אחת בלעדית לכך שהם עניים. חלק עניים כי הם לא עובדים, חלק עניים כי הם זקנים, חלק עניים כי הם נכים וחלק עניים כי הם ילדים. מה שברור הוא שחלק ניכר מהעניים, הכנסתם נמוכה בשל מגבלות שונות. אין באמת דרך להשיג להם הכנסה גבוהה יותר דרך כלכלת השוק. מדינת הרווחה נותנת מענה לבעיה הזאת דרך סיוע כספי שהיא מגישה להם. כאשר הקצבאות נמוכות, ההכנסה של נכים זקנים וחולים גם כן נמוכה.
"על התפר, תמיד ניתן למצוא את מי שנשען על הסיוע של המדינה למרות שהוא יכול לעבוד, אבל זו לא יכולה להיות תופעה מאוד נפוצה כי הקצבאות באמת נמוכות. הסתכל כיצד בכל פעם שסוגרים מפעל העובדים נאחזים בציפורניים בעבודה של שכר מינימום. למה הם עושים את זה? כי הם יודעים מה מחכה להם כמובטלים במדינת הרווחה הישראלית. רמת הסיוע בישראל היא מהדלות בעולם המפותח".
כיצד קרה דבר כזה לדמוקרטיה היהודית, שחרטה על דגלה מדיניות חברתית נאורה?
"יש אגדות על העבר הסוציאליסטי של מדינת ישראל. לדעתי גם האגדות האלה לא נכונות. בשנות ה-50 התפתחו מדינות רווחה בכל העולם, אז גם בישראל התפתחה מדיניות כזאת. זה לא היה יוצא דופן בהיקף. לעומת זאת, מאז 2003 יש בישראל נסיגה משמעותית במיוחד ממדיניות רווחה אמיתית. התחלנו מנקודת מוצא חלשה ומאז גם נסוגנו לאחור".
אבל אתה מציין בפירוש שהגורם לכך הוא ההוצאה הביטחונית הגבוהה של ממשלת ישראל. כלומר, בהינתן שהסכסוך הערבי-יהודי לא יסתיים בקרוב, אין הרבה שניתן לעשות כדי לשנות את המצב הזה?
"זו אחת השאלות המרכזיות בנוגע לעוני בישראל: בהינתן שיש הוצאה ביטחונית עודפת, מי צריך לממן אותה? יש שתי אפשרויות: אחת, לתת לאזרחים פחות שירותי חינוך, בריאות ורווחה. השנייה, להטיל יותר מסים.
"ישראל בחרה במודע לא להטיל יותר מסים אלא לממן את ההוצאה הביטחונית בהפחתת הסיוע. גם בתחום הזה מוקד ההפחתה לא נמצא בהשקעה בחינוך ובבריאות אלא בתקציבי הרווחה".
חלק מהביקורת של דהן על מערכת המיסוי בארץ ממוקדת במה שזכה זה מכבר לכינוי "תמהיל המיסוי" והפך למטרה ממוקדת לחצי ביקורת בעיקר מצד אלה המוחים נגד יוקר המחיה. בשנים האחרונות נקטה ממשלת ישראל במדיניות של הפחתת המסים הישירים, מס הכנסה ומס חברות, המשולמים על ידי אזרחים וגופים כלכליים בגין הכנסותיהם.
את המסים העקיפים (מע"מ, מס על הדלק), המתומחרים אל תוך עלות המוצרים ומשולמים על ידי כלל הציבור, לא הורידה הממשלה והם הפכו עם הזמן לנטל כלכלי על האזרחים בדמות עלות המוצרים ההולכת וגדלה.
לא בכדי, הצעד הראשון שיושם בעקבות מסקנות ועדת טרכטנברג היה העלאה של המסים הישירים בישראל והקפאה של ההעלאה שתוכננה במס על הדלק. גם המע"מ נמצא לאחרונה על הכוונת ומספר גורמים בכירים קראו לבטל נקודתית במוצרים כמו מזון וחשמל כדי להוזיל את עלותם.
דהן מציין כי המסים הישירים בישראל עדין נמוכים מהממוצע במדינות המפותחות (18% מהתוצר לעומת 22%) בעוד שהמסים העקיפים גובהים מהממוצע (16% לעומת 13%). אך את עיקר הביקורת שלו הוא ממקד בהיקף המיסוי הכולל.
"שיעור המס הכולל בישראל נמוך בהשוואה למדינות אחרות, שאין להן הוצאות ביטחוניות כמו שלנו". זו, בעיניו, התשובה לשאלה הגדולה "מדוע יש בישראל יותר עניים?". לא החרדים, לא הערבים, לא החינוך ולא גודל המשק. "יש פה מדינה עם הוצאה ביטחונית עודפת ולא זאת בלבד שהיא לא ממסה יותר את תושביה, אלא היא ממסה אותם פחות".
כדי לגשר על הפער הזה בין הוצאות גבוהות מהממוצע להכנסה נמוכה מהממוצע, טוען דהן, נעזרת ממשלת ישראל בסיוע חיצוני מארה"ב, ונעזרת גם בנכיה, זקניה, חוליה, חלכאיה ונדכאיה, אשר "צורכים" סיוע ממשלתי בשיעור נמוך יותר מהמקובל.
לפנייה לכתב/ת 
