מנפנפים, נמאסתם!
עזבו את פולחן המנגלים המטמטם, הגס והבהמי. תנו ליום העצמאות צביון תרבותי של התבוננות מפוכחת על המדינה. בלי לרקוד על דמם של בעלי חיים המשוספים בבתי מטבחיים
שוב יום העצמאות ושוב יוצאים מאות אלפי חוגגים ליערות, חורשות ואיי-תנועה לרקוד סביב המנגלים עם דמעות בעיניים. במהלך הפולחן המדמם הזה, עשן סמיך חודר לעיניים, לנחיריים, לגרון ולשיער, והמוני ישראלים בולסים ברעבתנות פיסות של גופות בעלי-חיים הנחרכות על האש. הזלילה הגדולה מלווה במצהלות וצהלולים, לקידוש ההאבסה של הגוף באלפי קלוריות מיותרות. הגיע הזמן להפסיק את פולחן המנגלים ולהתחיל להעניק ליום העצמאות צביון אחר, פחות מדמם.
תחביב הנפנוף הזה, שהפך מזמן לחלק הבזוי של הפולקלור הישראלי, עולה בחייהם של מיליוני בעלי-חיים חסרי אונים, המשוספים בבתי מטבחיים על לא עוול בכפם. המוני פרות, כבשים ותרנגולות ישלמו בחייהן על סביאה לשמה, מילוי הגוף במזון מן החי שנקנה בייסורים נוראיים והושג בדרכי כליאה, פיטום, דם, אש ותמרות עשן, כשקול זעקות המוות, געיות התחנונים וקרקורי האימה של החיות לא נשמע באוזניהם של החוגגים המפטמים עצמם לדעת.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אני מוסלמי וציוני גאה / קאסים חאפיז, בריטניה
השבוע הארוך בחיי / נדב טנדלר על אחותו שנהרגה במלחמת לבנון השנייה
פולחן המנגלים נדמה בעיניי לפולחן סביב עגל-זהב מודרני, כזה שהמוני בית ישראל מפזזים, עולצים, משתחווים וסוגדים לו לקול תופים, ממלאים קיבותיהם עד זרא, פיותיהם עמוסים נתחים מעושנים, ועשן מסרטן חסר-רחמים ממלא ריאותיהם ומפחית ימיהם. זהו הצביון הכי גס, בהמי, מבחיל ונטול חמלה שניתן לשוות ליום חג לאומי. פולחן המנגלים מעניק ליום העצמאות צביון אכזרי במיוחד. לא קיבלנו המדינה על מגש של כסף, ואין כל הצדקה לנעוץ שיפודים בבשרה של ארץ-מולדת.
יתרה מזו, פולחן המנגלים מטמטם החושים והמטמטם בכלל, משתלב עם אופייה ההולך ומתבהם של החברה הישראלית בכללותה, אופי גס ואלים, לאומני וחסר רחמים, שוביניסטי ומתלהם. במדינה שמזעיקה 650 שוטרים כדי לעצור הפגנת-מחאה של כמה פעילי-שלום אידיאליסטים, תמימים, מיתממים, פתטיים ומוזרים. מדינה שבה סגן-עלוב מכה באכזריות בקת-הרובה מפגין בלונדיני מדנמרק שלא ניסה לתקוף אותו, וגורם נזק מוסרי ותדמיתי אדיר למעט שעוד נותר משמה הטוב של ישראל בעולם. זו מדינה בה הגזענות מרימה ראש, הלאומנות מרקיעה שחקים, הוצאות המחייה בשמיים והצניעות והחמלה הפכו מזמן לעננים דקים.
תנו ליום העצמאות צביון אחר, צביון תרבותי של התבוננות מפוכחת על המדינה שלנו, יום של גאווה בצד חשבון נפש, שמחה בצד צער אמיתי על התופעות השליליות המרובות כל-כך. זה יכול להיות יום של למידה, התוודעות, היכרות והתוודעות להיסטוריה המרתקת והמדממת של המקום הזה: אי-קבלת תוכנית החלוקה (ותוצאותיו הרות-האסון של סירוב זה מבחינת הפלסטינים), היעלמותם של מאות כפרים פלסטיניים, תרבות, ציוויליזציה וחברה משגשגת.
כדאי להקדיש ביום הזה זמן לחשיבה על דרך אחרת לחיות כאן יחד, בשתי מדינות לשני עמים, בכבוד הדדי ואהבת אדם, בלי לרקוד על הדם, בין אם מדובר בדמם של בני-אדם ובין אם מדובר בדמם של בעלי-חיים שנטבחו לשווא כדי למלא את פיותיהם של המוני מנגליסטים גרגרנים. מנפנפים, נמאסתם!
ד"ר גלעד פדבה הוא מרצה לתקשורת, קולנוע ותרבות ישראלית.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
