סוף עידן הסרוגים: הכיפה יורדת מהפריים-טיים
לאחר שהצליחו להביא את הדתיים אל לב הקונצנזוס, חוה דיבון ולייזי שפירא נפרדים מ"סרוגים". סיכום עידן בטלוויזיה הישראלית, שבה "הדתיים והחרדים סבלו ועדיין סובלים מתת ייצוג בתקשורת החילונית"
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- אברך: "בחורי הישיבות ילכו לכלא - ולא יתגייסו"
- אמא במצוקה: רווקות מאוחרת של ההורים
- דו"ח המבקר: הממשלה לא עושה די לגייס חרדים
יש יסוד סביר להניח כי החלטתם של דיבון ושפירא מצערת לא מעט צופים מכל גוני קשת החברה ישראלית, שכן זו גדולתה של
"סרוגים" – הסדרה שהצליחה להביא לראשונה אל קדמת הפריים-טיים את הדתיים "הנורמאלים": בני אדם שמתעסקים בזוגיות, פרנסה וחברות – תוך שהיא מפקיעה אותם לראשונה מתסריטי הסטיגמה. לא עוד דוסים שמתרוצצים עם דובון ועוזי על ג'בלאות הר ברכה, תוך שהם מתכננים להקים את בית המקדש השלישי.
"כשיצאנו לדרך לפני שש שנים כיוונתי מראש לשלוש עונות, בידיעה שרוב הדרמות הישראליות ממצות את עצמן בתקופה זו", מסביר לייזי שפירא ל-ynet. "ואכן, עם סיומה המוצלח של העונה השלישית אני מרגיש שצריך לפרוש בשיא, מכיוון שלדעתי סיפרנו כבר את כל מה שיש לספר בנושא". לכך מתווסף החשש שהניסיון להמשיך את הסדרה, יביאו אותה למקומות "קיצוניים, מופרכים ולא מעניינים".
"'סרוגים' יקרה מאוד לליבי, ומעונה לעונה גם אני התפתחתי מבחינה מקצועית ואישית, אך יחד עם זאת אני מרגיש תחושה מסוימת של מיצוי, ורוצה להמשיך הלאה בתחום דרמות הטלוויזיה - לא בהכרח בהקשר לעולם הדתי, או למגזר שאליו אני משתייך".
"מילאה חלל וצורך שלא נענה עד אז"
חוה דיבון מספרת כי לא עובר שבוע שבו אינה מקבלת באופן ישיר או עקיף בקשה נרגשת להמשיך עם עוד עונה של "סרוגים". "לא פעם מצטרפת לבקשות הללו הערות שיש עוד הרבה לספר שעוד לא סופר", היא אומרת. "אלו בקשות שמחממות את הלב, מכיוון שהן שבות ומבהירות לי עד כמה זכינו לגעת. עד כמה 'סרוגים' מילאה חלל וצורך שלא נענה עד אז. עד כמה הצליחה 'סרוגים' לספר באומץ ולהביא למסך סיפור אנושי של ה'סרוג', המתלבט, האוהב וגם הנופל לפעמים.
"לא שיערתי בפני מה אנחנו עומדים אז, כשיצאנו לדרך ארוכה במטרה להגשים חלום ולכתוב דתיים אמיתיים על המסך. לא ציפיתי לרמת הדיון הפנימי שיתפתח, וגם לא לרמת ההתעניינות בציבורים אחרים – חילונים וחרדים כאחד".
אם רוצים לבחון את גדולתה של הסדרה, הרי שהעובדה שהיא זכתה לדיון סוציולוגי אף מעבר לשעת השידור (למשל, בתוכנית "המסרגה" שליוותה אותה), אומרת הכל. "הדתיים והחרדים סבלו ועדיין סובלים מתת ייצוג בתקשורת החילונית", אומר פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, הקושר זאת למה שהוא מכנה "בורות הכללית של העיתונאים והיוצרים החילונים, בכל הנוגע לתרבויות משנה, וסגנונות חיים השונים מהמיינסטרים. 'סרוגים' הייתה מעין דוקו-דרמה, ומהבחינה הזו אין ספק שהיא שמהווה ועוד תהווה מסמך סוציולוגי חשוב ומרתק".
פרופ' אלמוג משוכנע ש"סרוגים" השפיעה אפילו על המגזר החרדי. "אני יודע שחרדים רבים מאוד צפו בסדרה דרך האינטרנט, ואהבו אותה", הוא אומר. "אני חושב שהסדרה הזאת מבשרת סדרה דומה על החברה החרדית, שעומדת ועוד תעמוד בדילמות דומות. למעשה, תהיה לה הזאת השפעה מצטברת על הנכונות של החרדים הצעירים להביט על עצמם במראה".
עדות על משבר הזהות של החברה הדתית
מי שלא מופתע ממותה של הסדרה, ואף לא רואה בה אבן דרך בהגות יהודית, הוא פרופ' אמיר חצרוני - מרצה לתקשורת במרכז האוניברסיטאי "אריאל". הוא דווקא אהב את "סרוגים", אבל טוען כי הסדרה נוצרה בגלל דרישה רגולטורית, ולא בגלל איזו מהפכה תפיסתית של זכייני השידור בישראל.
"ברגע שיהיה מעבר לרישיונות טלוויזיה, תקטן החובה לייצר דרמות", הוא מבהיר. "כמעט כל הדרמות יעופו מהמסך. לא רק שיותר אנשים רואים ריאליטי. גם ההורדות מהאינטרנט והעובדה שקשה למכור סדרות כאלו לחו"ל, מקטינה את האפשרות להפקה של סדרה חדשה בסגנון של 'סרוגים'.
"צריך גם לזכור, ש'סרוגים' לא הייתה סדרת דרמה שדנה בעיקרי האמונה של הרמב"ם, או בהגותו של הרב סולובייצ'יק,
כי אם בצעירים שחלקם קיימו, למשל, יחסים לפני החתונה. כלומר לא מדובר בדתי הטיפוסי, מה שהקל על הציבור החילוני להתחבר לסדרה".
דווקא מן הבחינה הזו, הדגישה הסדרה את משבר הזהות שחוצה את החברה הדתית. לדברי פרופ' אלמוג, "הצעירים בישראל מתייחסים לבועה התל-אביבית, ולא מודעים דיים לעובדה שיש עולם שלם של צעירים ירושלמים חובשי כיפות סרוגות שמתלבטים בנושאים דומים, כגון יחסים חד-מיניים, רווקות מתמשכת, התפשרות במציאות בני זוג, קריירה מול חברות ועוד. לכל זה מתלווה פן שפחות מוכר לחברה החילונית, של מחויבויות דתיות שעומדות בפני דילמות קשות ביותר בעידן החדש".
לפנייה לכתב/ת 
