פרשת שבוע כלכלית: איך צריך לסייע לעניים?

פרשת "אמור" עוסקת בתפקידי הכוהנים, ובמגוון התניות לתפקוד הכהן וסמכותו. בהמשך הפרשה מופיע הציווי על מועדי ישראל ועל מתנות לעניים. הפרשה נחתמת באירוע המכונה פרשת המקלל.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

קידוש ה' או חילול ה'

לאורך כל הפרשה חוזרת המילה "קדוש" בצירופים רבים ושונים. אמנה מספר דוגמאות: "קדשים יהיו לאלוקיהם", "כי קדוש הוא לאלוקיו", "כי אני ה' מקדשכם" ועוד. במרבית המקרים בהם מופיעה המילה "קדוש" המקרא עוסק בכוהנים ובתפקידם.

הציווי של להיות קדוש מתפרש על פי הפשט לפרוש מהכלל, אמנם עם ישראל הוא עם קדוש, אך קדושתו שונה.

את הפסוק: "וקדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שֵם אלהיהם" (כ"א,ו') מפרש הנציב מוולוז'ין בעל "העמק דבר" פרוש מעניין ומקורי: "קדושה היא פרישות מאנשים לשֵם ה'. בכל עניין שמתקדש שֵם שמים על ידי זה, שנוהגים כך, היינו שיהיו מצוינים במידות טובות ובצניעות... שלא יהיו מובדלים מאנשים בדבר שאין בזה קידוש שם שמים, ואין זה אלא גאווה והתרברבות".

המילים החד משמעיות שאמר בעל "העמק דבר" לא חלחלו, כנראה, לחלק מהציבור. ההיבדלות של הכוהנים לא צריכה להיות מתוך גאווה, אלא מתוך ציווי של הקב"ה. מחלוקת קורח ועדתו, שדרשו להיות כוהנים וסופם שנבלעו בתוך האדמה, מוכיחה בעליל שהריבוד בעם הוא ציווי אלוקי. ברור, כי צריך להיות מובדלים רק בענייני קודש ובעבודת המקדש. הכוהנים ושאר המנהיגים אל להם להתבדל מהמון העם שלא בענייני קדושה, שכן זו מידת גאווה והתרברבות.

בהמשכו של הפסוק יש ציווי לא לחלל את שֵם ה'. הנציב מוולזין מפרש: "ולא יחללו, אם לא יתנהגו במידות מצוינות כפי הראוי לכהנים...". קידוש ה' וחילול ה' קשורים במידות של האדם. התנהלות האדם במהלך חייו במטרה לקדש את השם היא משימה לא פשוטה.

בסיומה של הפרשה מופיע ציווי, החוזר על עצמו מספר פעמים בתורה: הציווי לא להפלות את הגר. הדבר בא להדגיש את חשיבות הרעיון: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלהיכם" (כ"ד, כ"ב ). ההנחיה כי משפט אחד יהיה לגר ולתושב הארץ זו הנחיה שאין בה פשרות.

חביב אדם שנברא בצלם - ובמה שונה עובד זר?

התנהלות המדינה בעניין העובדים הזרים וילדיהם צפה ועולה אחת למספר שבועות. אנו כעם שסבל רדיפה וניסיונות השמדה איננו זוכרים את הציווי המפורש של התורה לא להפלות בין הגר לבין התושב

. עדיין לא נמצא פתרון לבעיית העובדים הזרים. השם"מחנות ההסגר" של המסתננים בדרום הארץ גורם לנו חללה. הסוגיה מורכבת מאד ואינה פשוטה, ולמדינה צריכה להיות מדיניות ברורה לגבי המסתננים לגבולה, אך האם המדיניות הנוכחית אנושית דייה?

התמודדות ההלכה עם בעלי מוגבלויות

נושא סבוך נוסף העולה בהמשך הפרשה הוא ההתייחסות לבעלי מום ובעיקר לכוהנים בעלי נכות. "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אלא אהרון לאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלוקיו" (כ',ט"ז–י"ז). התורה אינה מאפשרת לכוהנים בעלי מוגבלויות לעבוד את עבודות הקדש.

דרך ארוכה עברנו מאז. כיום יש התקדמות גדולה ביחסה של המדינה לבעלי מוגבלויות הן בחינוך והן במתן נגישות למוסדות השונים. גם ההלכה עברה כברת דרך ארוכה מאוד ורבים הפוסקים המתייחסים לסוגיה זו בגישה מתקדמת פתוחה וראויה.

בית כנסת של כולם - נגישות = רגישות

בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות יש פרק העוסק בעניין הנגישות. כל מבנה ציבורי צריך להיות נגיש לכולם. גם בתי כנסת נכללים בקטגוריה זו של מבני ציבור. בעת בניית מבנה חדש יש להנגישו גם לבעלי מוגבלויות. חשוב שגם בתי הכנסת הוותיקים ידאגו לקיום הנחייה זו.

מהי הדרך הנכונה לתת צדקה לעניים?

כשהתורה מצווה על המועדים, לפתע מופיע פסוק העוסק במתנות אביונים. "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם" (כ"ג, כ"ב).

תמוה הדבר, כיצד מתנות אביונים מתקשרות לנושא המועדים? תמוה עוד יותר מדוע חוזר הכתוב על הפסוק שכבר נכתב בפרשה הקודמת? רש"י במקום מפרש: "חזר ושָנָה לעבור עליהם בשני לאוין... מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים... ללמדך שכל הנותן לקט, שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש ...".

מתנות עניים שונות מצדקה. צדקה נותנים לעני, אך את מתנות העניים משאירים לעני בשדה והוא אוסף אותן. בקבלת המתנה יש לו חלק פעיל והוא אינו מקבל את המתנה באופן פסיבי.

לאור מדיניות התמיכה כיום, הקבצן ברחוב והמשפחות הנזקקות לא ייצאו לעולם מהמעגל האין סופי של העוני. העמותות הרבות מסייעות להם לקבל מזון וציוד בסיסי כדרך חיים. תפקיד החברה והממשלה לסייע לעניים לצאת ממעגל הבטלה והקבלה ולהיכנס למעגל של עבודה ועשייה.

ארגון "פעמונים" הוא אחד הארגונים החשובים המסייע לאלה הרוצים לצאת ממעגל העוני. התפיסה המובילה שלהם היא לסייע עד לשלב שבו המשפחה יכולה לעמוד על רגליה בכוחות עצמה.

תן כלים לעמוד על הרגליים

דרך הנתינה היא מתנה גרועה. היא מחנכת את האדם לקחת מבלי לתת ולהתאמץ. הרמב"ם כתב: "המחזיק ביד ישראל שֶׁמָך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול..." (הלכות מתנות עניים י',ז') הוא האדם שנותן צדקה בדרגה העליונה.

סקר האבטלה שפורסם השבוע העלה כי אחוז המובטלים עלה, זאת בגלל כמה גורמים, ביניהם המשבר העולמי וכן שינוי שיטת המדידה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אך גם התרבות של לשבת ולקבל, להיות שווה זכויות בלי חובות כלל - גם היא גורמת לעלייה באבטלה. הבחירות הקרובות, כנראה, ירחיקו שוב את המחוקק מלקבוע כללים חדשים של שוויון.