מיס ג'וסי: נקניקיות במחבת
רפי אהרונוביץ' סופר קלוריות בדיאטה חדשה ובמקביל - גם את הימים לקראת הנסיעה המיוחלת לפסטיבל הבירה שבפראג. בינתיים הוא אסף חברים וטיגן נקניקיות עסיסיות עם שפע תוספות. סיפור ומתכון מנצח ששווה לאמץ בבית
מספר ימים החזקנו מעמד יפה, אכלנו לפי הספר. לא שלי, של הגברת. ירקות בכל הצבעים המומלצים, פריכיות אורז בכל הטעמים ואפילו פיתחתי חיבה למעדני 0% שומן. הרגשנו בריאים (במקרה שלי) ויפים (במקרה של הגברת). שיפולי הכרס התמתנו מעט. האמת, די נהניתי, בייחוד מהאלתורים. סלטים ששילבנו בתוכם זוקיני קלוי במעט שמן זית עם שפע שמיר, או סלט של פלפלים קלויים בכל הצבעים, החביב עליי מימים ימימה, שיחד עם גבינה צפתית רזה עשה את העבודה.
עוד בערוץ האוכל:
לפעמים התפרענו עם פסטה שעליה גירדנו צפתית 5%, ולמחרת הגברת התעלתה על עצמה ולשאריות הפסטה הוסיפה קוטג', ביצה, מעט פירורי לחם ובולגרית 5% והפכה את זה לפשטידת פסטה, שיחד עם סלט ירוקים סגרה לנו עוד ארוחת ערב. ככה עברו בשלווה 3-4 ימים.
ואז, בעודי יושב על תוכניותיי העתידיות לחודש בקרוב, קורא בשקיקה על פסטיבל הבירה בפראג, מתמקד כהרגלי יותר בשפע האוכל המלווה את הבירה, נתקעתי בנקניקיות. בלעתי רוק וצלצלתי לחבר'ה (כאן התערבה הקטנה ואמרה: אבא, הגיע הזמן להגיד את האמת. לצלצל זה אמא, אתה התקדמת, אתה שולח מייל). אוקיי, יש אמת בפרסום. שלחתי מייל לחבר'ה. נקניקיות! אמרתי. בירה? שאלו. כמובן, השבתי. וכך התחיל ערב נקניקיות ארוך שלווה במספר בירות.
למנה הראשונה השתמשתי במה שאנחנו קוראים נקניקיות רגילות, הכוונה לכאלו מהסוג הבסיסי, שטחונות דק מאוד וכבר עברו טיפול טרמי (בישול) פעם אחת אחרי הייצור שלהן, ולכן מספיק לחמם אותן מעט או לקלות אותן קלות. אנחנו השתמשנו בנקניקיות בסיסיות אך איכותיות.
זה המקום לציין שאני מאוד מאוד מחבב את גל נקניקיות הבוטיק העובר עלינו. אבל נתחיל דווקא בתוספות. דבר ראשון קניתי חטיפי צ'יפס בשקיות, דקים ופריכים. זה החטיף האולטימטיבי, שאין כמוהו לליווי נקניקיות. אחר טיגנתי בווק שפע של טבעות בצל דקיקות. כאשר הן התרככו הוספתי מעט מייפל, מעט סויה ומעט צ'ילי חריף וערבבתי לדקה. ממש לפני האוכל שפכתי פנימה כוס בירה וערבבתי שוב, על מנת לדלל את המרקם. חיממתי את זה למספר דקות עד שהמרקם הסמיך קמעה. יצא מעין צ'אטני.
הכנתי גם ממרח קר של חרדל חלק ומיונז ביחס של 2:1 לטובת החרדל וקצצתי פנימה שפע של קורנישונים קטנים כבושים בחומץ. יצא סוג של רליש. ברגע האחרון החלטתי בעודף יצירתיות לקצוץ פנימה גם כמה גבעולי בצל ירוק. לא הזיק.
הנחנו את הנקניקיות במחבת חמה עם שפריץ של שמן זית וגלגלנו אותן מספר דקות על כל צד. לפני כן כמובן חרצנו אותן באלכסון, גם לאסתטיות וגם שלא יתפוצצו.
בינתיים הכנסנו חבילת טורטיות לתנור ב-100 מעלות לחימום קל, על מנת להחזיר להן את הגמישות ואז חתכנו אותן ל-4. בינתיים הנקניקיות התחילו להזהיב. טפטפנו מעט חומץ בלסמי, המשכנו לטגן דקה נוספת והצבע הפך קרמלי. כל אחד חפן נקניקיה עטופה ברבע טורטיה והוסיף לעצמו מהרליש או מצ'אטני הבצל. זה עבד מעולה עם הבירה.
למנה השניה היינו צריכים לעבוד מעט יותר. הכנו נקניקיות צלייה (צ'וריסוס, במקרה שלנו) על שפע ירוקים ושמן זית, והגשנו על פולנטה. בנקניקיות צלייה הכוונה לנקניקיות שהבשר בתוכן קצוץ גס והכי חשוב - הוא נא ולא עבר בישול, לכן הן זקוקות לצלייה יותר ארוכה. בדרום אמריקה הן נקראות צ'וריסוס; ברומניה פטריצ'אן; בגרמניה ברטוורסט; בדרום אפריקה בורוורסט; ואצלנו אפשר לקרוא להן מרגז. הרעיון בכולן אותו הדבר - בשר נא, קצוץ גס ומתובל. ההבדל ביניהן הוא סוג הבשר והתיבול. מבחינתי כולן ראויות.
צ'וריסוס על שפע ירוקים ופולנטה
המרכיבים (ל-6 סועדים):
6 נקניקיות צלייה בעובי בינוני פלוס, או 12 אם זה מרגז דקות
10 גבעולי בצל ירוק קצוץ
2 בצלים סגולים קצוצים
1 חבילה פטרוזיליה, ללא גבעולים, קצוצה
1 חבילה בזיליקום, כנ"ל
מי שיכול - 1 חבילה כוסברה קצוצה, כנ"ל (מומלץ!)
3 פלפלים אדומים, חתוכים לקוביות קטנות
לפחות פלפל חריף אחד
1/3 כוס שמן זית
2 כפות חומץ יין אדום
1/2 כפית סוכר
מעט מלח
אופן ההכנה:
- במחבת רחבה או בסוטז ובשמן זית מזהיבים את הבצל, מוסיפים את הפלפלים האדומים והחריפים ואחרי מספר דקות את כל הירוקים. מנמיכים את האש, מוסיפים חומץ, מלח וסוכר ומערבבים על אש קטנה ל-5-6 דקות. מניחים בצד.
- בינתיים במחבת פסים צולים את הנקניקיות עד שהן מוכנות לגמרי.
- מחזירים את הרוטב, מניחים עליו את הנקניקיות, מכסים ומחממים יחד כ-5 דקות.
- אנחנו, חברים, הגשנו את כל זה בתבנית עגולה שלתחתיתה שפכנו סיר שלם של פולנטה רכה שיצאה מהאש, ועליה סידרנו את הנקניקיות והרוטב הירוק. אם זה לא הלך טוב עם בירה, סימן שהתקמצנתם בפלפל החריף.
- לאתר של רפי אהרונוביץ'