מצאתם תולעת באוכל? לא תמיד מגיע לכם פיצוי
מזיקים במזון שלנו אינם תופעה נדירה, אך מתברר שלמרות עוגמת הנפש שתיגרם למי שימצא אותם רגע לפני הביס - לא תמיד הוא יקבל על כך פיצוי. שתי תביעות שונות שהגיש לאחרונה אותו אדם מלמדות אותנו על מדיניות לא אחידה בבתי המשפט
אם חשקה נפשכם ביוגורט, בלחמניה טרייה או במלפפון מקופסת שימורים, ובמקום המאכל שציפיתם לקרב לפיכם גיליתם תולעת, ודאי נגרמה לכם עוגמת נפש. האם מדובר בעוגמת נפש משמעותית או באי נוחות פעוטה שלא מצדיקה בכלל מחשבה על הגשת תביעה וקבלת פיצוי?
אוכל, תולעים וחיות אחרות - תביעות נוספות:
- הורים מזועזעים: מצאנו זחלים בחיתולים
- אין הוכחה לתולעים בקטשופ? אסם לא אחראית
- פתח קופסת שימורים ומצא תולעת; ויליפוד תפצה
האם עצם העובדה שהחברה נקנסה מכוח פקודת הבריאות לציבור אמורה לסתום את הגולל על הנושא או שכדאי לפתוח אותו מחדש ולתבוע פיצוי? ואיך בית המשפט יכמת את עוגמת הנפש שנגרמה לכם? אדם בשם אמנון צברי החליט לבדוק את הנושא מקרוב.
"בעיה אסתטית" בדגים לא מזכה בפיצוי
צברי הגיש תביעה, בה ביקש לחייב את דלידג ונטו מלינדה לפצותו ב-6,000 שקל בשל כך שגילה תולעים באריזת דגים קפואים. לטענת צברי, ב-27 בינואר 2010 קנה בחנות בפרדס חנה אריזת דגים קפואים "בקלה צעיר" שהכילה חמישה דגים. כאשר פתח את האריזה, הוא גילה על גופם של שלושה דגים עשרות טפילים שנראו לו "כתולעים גדולות".
לטענת התובע, מאז שראה את המחזה הפסיק לאכול דגים, וכך הוא איבד את ההנאה מאכילתם. לדבריו, הוא החזיר את הדגים למקפיא ולמחרת מסר את הדגים לסניף משרד הבריאות בחדרה - שם הגיש תלונה רשמית.
התובע אמד את נזקיו שנגרמו לו בשל עוגמת נפש, הרגשת הגועל שאחזה בו והעובדה שהפסיק לאכול דגים ב-6,000 שקל.
החברות הנתבעות כפרו בטענות התובע, וטענו כי מדובר בתובע סדרתי בתביעות בנושאי אוכל. החברות הפנו את בית המשפט לתביעה אחרת שהגיש צברי, בעניין תולעת בקופסת שימורי תירס.
עוד טענו החברות, כי צברי לא פנה אליהן כדי לקבל התייחסותן, וכך או כך, דג מסוג זה חשוף לטפילים מאחר שמדובר במוצר לא מעובד אשר נארז ושווק ללא כל טיפול אחר.
השופט נאסר ג'השאן מבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה החליט לדחות את התביעה. נקבע, כי מחוות דעת שערכה לשכת הבריאות המחוזית בחיפה עולה, כי ה"תופעה" שהתגלתה על הדגים אינה מסכנת את ביטחון הציבור ומהווה "בעייה אסתטית". משרד הבריאות אף סגר את התיק "מחוסר אשמה". מכיון שכך, קבע השופט, אין אינדיקציה להתרשלות של דלידג או נטו מלינדה.
"אכן, ספק מזון אמור לספק מוצרי מזון נקיים ואסתטיים, אולם במקרים ובמוצרים מסויימים, עלולות להתגלות תופעות מן הסוג הנדון, שהמוצר מגיע לצרכן כאשר הוא לוקה בבעיה אסתטית שעלולה לעורר אצלו הרגשת דחייה או גועל. לא כל תופעה כזו מזכה בפיצוי, במיוחד כאשר לא הוכח כי התובע אכל מן המוצר או שנגרם לו נזק גוף ממנו", פסק השופט.
השופט הדגיש, כי התובע לא טען שהוא אכל מהדגים ושנגרם לו נזק גוף. הנזק היחיד שנגרם לתובע, כך נקבע, הוא הרגשת הגועל שאחזה בו בזמן האירוע. "בעיניי נזק זה, מקום שהתובע לא אכל מן הדגים ואף לא התחיל לבשלם, וכאשר מסתבר כי התופעה שמצא התובע על הדגים אינה מסכנת את בריאות הציבור אף במקרה והתובע היה אוכל מן הדגים, הוא נזק של מה בכך", כתב השופט בפסק הדין. לאור האמור, השופט החליט לדחות את התביעה (ת"ק 29439-08-11 צברי נ' דלידג בע"מ ואח').
נגעל מתולעת בקופסת השימורים, ויפוצה ב-600 שקל
גישה אחרת בנושא באה לידי ביטוי בפסק דין שניתן לאחרונה בו נתבעה חברת פרי הגליל בע"מ.
מיודענו, אמנון צברי, קנה ב-4 בפברואר 2011 קופסת שימורים של חברת פרי הגליל, וגילה בתוכה תולעת. מעבדת משרד הבריאות אישרה את העובדה שאכן היתה תולעת בקופסת השימורים, והחברה נקנסה ב-1,000 שקל.
אולם, צברי החליט שגם לו מגיע פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו, והגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, במסגרתה תבע פיצוי של 7,000 שקל.
פרי הגליל התרעמה על כך שהתובע לא פנה אליה לפני שפנה לבית המשפט. כמו כן, החברה טענה כי לא נגרם לתובע נזק כלשהו, וכן הוא לא זכאי לפיצוי.
בדיון שהתקיים בבית המשפט, צברי אישר כי לא היה מאושפז וכי לא נגרם לו נזק גופני מלבד עוגמת נפש והרגשת "גועל". צברי טען, כי לא מוטלת עליו כל חובה לפנות לפרי הגליל לפני הגשת תביעה.
סגן הנשיא השופט אביהו גופמן קבע, כי אכן על פי סעיף 13 לפקודת בריאות הציבור, חל איסור על מכירת מוצר מזון שאיכותו נפגמה בשל רקב, הזדהמות או כל סיבה אחרת. יחד עם זאת, השופט קבע, כי לא הוכח נזק גוף לתובע עקב מחדל החברה לשמור על איכות המוצר.
"במקרה זה לא הוכח כל נזק רפואי או גופני למעט תחושת "גועל'", כתב השופט בפסק הדין. "מעבר לכך, אדגיש שמן הראוי היה שטרם שהתובע פונה לבית המשפט יגיש מכתב דרישה לפיצוי לנתבעת". עם זאת, השופט קבע כי נגרמה לתובע אי נעימות כלשהי (אך לא בסכום המופרז שתבע), והורה לפרי הגליל לפצותו ב-600 שקל (ת"ק 29469-08-11 צברי נ' פרי הגליל (תעשיות) בע"מ).
מקרים דומים, תוצאה שונה
אותו בית משפט, אותו תובע, שני מקרים דומים ושני שופטים, התוצאה: שונה. בהיעדר הלכה מחייבת בנושא, נראה כי תחושת גועל ועוגמת נפש לפעמים מזכות בפיצוי ולפעמים לא. עד שלא יקבעו כללים מנחים, ייתכן כי תובעים תמימים יפגעו ותביעתם תידחה. זאת, במקרים בהם לא נגרם להם נזק גוף מוכח אלא "רק" תחושת "גועל" ואי נעימות רבה.
עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית
יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים
לפנייה לכתב/ת 
