"גיליתי על בשרי שיש דעות שאסור לומר אותן"
"אם אתה כותב משהו נגד ערבים אתה גזען, ואם אתה כותב משהו נגד מתנחלים אתה שמאלני. אנחנו שופטים על בסיס הכללות, והחמור מכל הוא שזה קורה גם בגופים שאמונים על השיח הציבורי. מילא בציבור הרחב, אבל איפה תרבות הדיון בתקשורת ובאקדמיה?". טור אישי
הטענה שאין לנו תרבות דיון בארץ, נדמה שכמעט ולא דרושה לה הוכחה. מדי יום אנו נתקלים בדיונים עקרים וחסרי תועלת מאחר והצדדים המתדיינים מנהלים אותם רק כדי לנצח בוויכוח ולא כדי לחשוב באמת. לאחרונה נתקלתי בכך על בשרי, והמאכזב הוא שהתגובות הבורות לא הגיעו רק מטוקבקיסטים בתשלום או מאנשים שמגיבים בקלות דעת, אלא מאנשי תקשורת ואקדמיה. פורסם באתר לא מזמן טור שעוסק בפשיעה המבוצעת על ידי המגזר הערבי בארץ, ונדמה לי שזה מקרה בוחן שאפשר ללמוד ממנו על השיח הציבורי בארץ. לא כי מדובר בטור חשוב במיוחד, פשוט כי את הדוגמאות אביא על בסיסו.
כתבתי באותו טור שסטטיסטית הפשיעה במגזר הערבי גבוהה ביחס לחלקם של ערבים באוכלוסייה, ושמדובר בבעיה שצריך לשים עליה את האצבע. גיביתי את הטענה בנתונים סטטיסטיים, ואף סייגתי - כראוי - שהבעיה נובעת בין היתר גם ממצב סוציואקונומי וממערכת חינוך גרועה. אין לי עניין להיכנס לדיון על הנושא כאן, אבל הבנת נושא הטור רלוונטית לענייננו. רק בודדות מבין מאות התגובות שקיבלתי (בטור עצמו ובאופן פרטי) לא יצאו מתוך נקודת הנחה שיש לכותב כלשהו, במקרה הזה אני, עניין אמיתי בדיון. אף אחד לא הניח שאין אינטרס חבוי בדבריי.
לטעמי לא מדובר בנושא פוליטי, אלא חברתי, ולמרות זאת התומכים בטור היו אנשי ימין כשהמתנגדים היו אנשי שמאל. שניהם פעלו מתוך חשיבה עיוורת שלא יוצאת לרגע מחוץ לקופסת הדיונים השחוקה. כאילו שלא ייתכן שאדם שהצביע למרץ, למשל, יהיה בעד מיגור הפשיעה במגזר הערבי. פרופ' סמי סמוחה כתב במאמרו "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל" על חמישה שסעים מרכזיים שמפרידים בין הקבוצות בארץ. השסע בין
אם אתה כותב משהו נגד ערבים אתה גזען, ואם אתה כותב משהו נגד מתנחלים אתה שמאלני. אם זרקת מילה על ביבי אתה כנראה מתנגד לו פוליטית, אם אתה גר באריאל אתה בטוח ימני, מה שקורה גם אם אתה בעד החמרת ענישה פלילית.
כשאתה בעד זכויות אדם אתה כנראה מהקרן החדשה וכשאתה מבקר החלטה של העליון אתה כנראה מאנשי פייגלין. גם במקרה של ממשלת האחדות, כל מי שמתנגד לה מיד נחשד בשמאלניותו ומי שתומך בה הוא ימני. הרי לא יכול להיות ימני שהצעד הפוליטי הספציפי הזה הפריע לו, למרות חיזוק כוחה של הממשלה שהוא לכאורה בעדה.
שיח לא שפוי ולא הגיוני
כל כך הרבה דימויים שגויים יש לנו, שמייצרים שיח לא שפוי ולא הגיוני. אנו שבויים בכל כך הרבה תפיסות וממהרים לקטלג כי זה נוח לנו. כך נוצר מצב שהדעות לא נשמעות ונבחנות לגופן. אני ימני בדעותיי המדיניות, צמחוני ומאוד מאמין בזכויות אדם. בעד החמרת ענישה פלילית, אבל גם מאמין מאוד בזכויות טבעיות לכל אדם. כמעט חיה בלתי אפשרית בדיון הציבורי האמוציונלי שקיים כאן, שמניח כל מיני הנחות ושופט לפיהן.
הדיון הציבורי רדוד, אבל הסכנה האמיתית נמצאת בבלימת דעות במוקדי כוח: בתקשורת ובאקדמיה. מה שהפריע לי במיוחד בדיון האחרון, וזה כבר אפילו מסוכן יותר מהדיון הרדוד בציבור הרחב, הוא חוסר המוכנות של אנשי אקדמיה ותקשורת להקשיב לעמדה שעומדת בניגוד לדעתם. האקדמיה והתקשורת, מקומות שנמצאים בצומת ההשפעה על דעת הקהל, אמורות להוביל את הדיון. כדי להובילו, ראוי להציג מגוון דעות. זאת האתיקה הנדרשת מעורך תקשורת או מחוקר באוניברסיטה.
נוכחתי לגלות על בשרי שישנן דעות שאסור לומר אותן, וזאת כבר בעיה חמורה יותר מתרבות דיון ברמה נמוכה. איש תקשורת בעמדת השפעה אמר לי שלא ראוי לתת במה לטור כזה כשעניינתי אותו באייטם דומה באותו נושא, אנשי אקדמיה מסוימים פסלו את הדעה ולא הסכימו להתדיין עליה כי לטעמם הייתה לא ראויה. ישנם גם אנשי תקשורת ראויים שהאתיקה שלהם מובילה אותם לפרסום דיון גם בעמדות מנוגדות לעמדתם, כמובן, וחשוב להצביע על אלה שלא.
"למען האמת ראוי גם לפרסם שקרים"
מהזווית של המקרה האישי זה לא מטריד אותי. מה שמטריד אותי הוא ההיבט הציבורי של העניין. אותו עורך שהודיע לי שמדובר בדעה לא ראויה ואותם אנשי אקדמיה שכנראה לא יחקרו ולא ימליצו על מחקרים
בתחומים שנוגדים את השקפת עולמם, הם אלו האמונים על הדיון הציבורי. אפשר לא להסכים עם דעה, אבל כל עוד היא מנומקת ראוי לפרסמה ולתת לה במה. ג'ון סטיוארט מיל אמר פעם שבמאבק למען האמת ראוי גם לפרסם שקרים, כדי שיהיה דיון והאמת תעלה ותתחזק.
שומרי הסף האלו, חשוב להם לפרסם את דעתם ולחקור אותה. ואם היינו מחליפים תפקידים, שאלתי את אותו עורך. אם היית מבטא דעה בניגוד לדעתי, שאלתי אותו, האם היה ראוי שאצנזר אותך על בסיס המידע הזה בלבד? המוסר הכפול משחק כאן תפקיד. ראוי לשפר את תרבות הדיון הציבורית בקרב הציבור הרחב, אבל לפני שמטיפים לציבור – ראוי לשפר את המערכות הלכאורה אינטיליגנטיות שמתוקף תפקידן האתי צריכות לשמור עליה.
- לטורים נוספים של יאיר נתיב לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
