מכתב לאורי שעוזב את ירושלים

אורי, זה מספר שנים שאנחנו חברים, חיים בירושלים רבע שעה הליכה זה מזו, נפגשים מדי פעם לכוס בירה או יין עם בני הזוג שלנו, ובשבוע שעבר הטלת את הפצצה הצפויה: "בשנה הבאה, כשאסיים סופית את לימודיי האקדמיים, בת זוגי ואני עוברים לתל-אביב".

לא הופתעתי, אך זה תמיד מכה בי מחדש. אתה לא הראשון וכנראה גם לא אחרון מבין חבריי שעוזב את עיר הקודש אל עבר העיר ללא הפסקה. לפעמים נדמה שזה חלק מהמסלול המחייב של כל צעירי ישראל, אחרי הטיול שאחרי הצבא, עוברים לחום, ללחות ולזיעה של אזור חיוג 03. עבור ירושלים, בדומה ליישובי הפריפריה, זו ממש מכה. מדי שנה עוזבים אלפי צעירים את העיר, במקום להשתקע בה ולהקים את משפחתם. "למה אתם עוברים?” שאלתי, ותשובתך הייתה גם היא צפויה מאוד: "עבודה. מסיימים ללמוד, רוצים לעבוד, להתפרנס בכבוד, אז אין ברירה אלא לעבור לתל-אביב. שם הכול קורה".

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הכסף לא יציל אותי / שלמה קראוס

הנהגה כושלת למגזר צולע / עמאר ג'רה

בחינות בגרות - אפשר גם אחרת / שניר גולדפינגר

גם זה לא הפתיע אותי. הרי אנחנו יודעים שהסיבה המרכזית שבגללה צעירים עוזבים את העיר היא מחסור במקומות תעסוקה איכותיים. גם מי שמת על העיר, על ההיסטוריה המדהימה של העיר העתיקה לצד הקידמה והתסיסה של מרכז העיר המתחדש, על האותנטיות של המפגש היומיומי בין חרדים לחילונים לערבים למסורתיים, מכל העדות, בעיר אחת שהיא מיקרו-קוסמוס של ישראל כולה, על חיי התרבות והלילה האלטרנטיביים של צעירי העיר, או אפילו סתם אוהב מזג אוויר אירופי במקום החמסין הישראלי, לא יכול לחיות במקום שבו אין היצע מספיק של עבודה.

אורי, אני מודה שבאיזשהו מקום אני מתבאסת לשמוע על אלה שעוזבים. הסבים שלנו הפריחו את השממה, חיו בתנאים לא תנאים והקימו מדינה. והדור שלנו? קצת קשה אז נשברים ועוברים לתל-אביב? אבל האמת היא, שקשה לבוא בטענות. הרי כבר יותר מ-60 שנה שיש כאן מדינה והגיע הזמן שגם מחוץ למדינת תל-אביב אפשר יהיה לחיות ברווחה, לא?

"אתה לא אוהב את העיר?”, בכל זאת ניסיתי. “מה פתאום!” ענית, "אני מאוהב בירושלים. אין על הפאבים המגניבים שנפתחו בשוק מחנה יהודה, על המדרחוב המדהים של רחוב יפו עם הרכבת הקלה והמוני התיירים דוברי כל השפות חוץ מעברית שגורמים לך להרגיש באירופה, על הטיולים בשישי בבוקר בעיר העתיקה והחומוס המצוין בסמטאותיה, על האמנות המתפרצת בכל פינה מאלפי סטודנטים לעיצוב. אפילו על התמהונים שנדבקו ב'סינדרום ירושלים' ומסתובבים במרכז העיר וממלמלים לעצמם. הכול בה טוב. אבל אני חייב לעבוד".

האמת, אתה צודק. לירושלים חסרים מקומות תעסוקה איכותיים לצעירים. מה שיותר גרוע מזה הוא שבכל הארץ, מחוץ לגוש דן, מורגש אותו מחסור. וזה נובע מהיחס, או יותר נכון חוסר היחס, של ממשלת ישראל לפריפריה כולה. נראה לי שבמסדרונות הגבוהים מישהו שכח כבר את אמירתו של בן גוריון שבלי הנגב והגליל (ואני מרשה לעצמי לצרף גם את ירושלים למשוואה) ישראל תהיה קרתגו, ותיפול כמוה.

ממשיכים לתמרץ את מי שאינו עובד

אם רוצים לחולל פה שינוי אמיתי במדינה, צריך להתחיל מחוץ לגוש דן. לממשלת ישראל יש את היכולת לקדם מדיניות של פריסת מגורים ותעסוקה ברחבי המדינה, וכך אגב גם להקל על יוקר המחיה ויוקר המגורים. ירושלים צריכה להיות המרכז השלטוני של מדינת ישראל. הממשלה אישרה כבר אינספור החלטות להעביר את כל משרדי הממשלה וגופים ציבוריים נוספים לירושלים בירתה, וכך להוסיף עוד אלפי מקומות עבודה איכותיים לעיר- ובפועל? כלום. לירושלים יש פוטנציאל להיות מעצמת היי-טק, רפואה ואומנות שתתבסס על 40 אלף הסטודנטים שחיים בה בכל רגע נתון ומסיימים את לימודיהם במוסדותיה האקדמיים המצוינים - האוניברסיטה העברית, בצלאל, המכללה להנדסה ועוד, אבל הממשלה לא מסייעת לה כראוי לפתח את התחומים הללו.

ירושלים חייבת להפוך לעיר יצרנית ומתפתחת, עיר של אנשים עובדים שמייצרים שירותים ומוצרים ומפתחים אותה מדי יום, אבל ממשלת ישראל מעדיפה להמשיך להעניק פטורים, הנחות וסבסודים נדיבים לאותם אנשים שאינם עובדים ואף אינם מנסים לעבוד.

כשממשלת ישראל תתעשת ותיזכר שמלבד ההצהרות היפות החוזרות על עצמן מידי יום ירושלים, יש כאן עיר שצריכה להתפתח ולצמוח גם ב-364 הימים האחרים של השנה, יתחיל להשתנות כאן משהו. כשאתה וחברים רבים אחרים שלנו שהיגרו לאזור חיוג 03 תודיעו לי שאתם חוזרים לעיר שאתם כל כך אוהבים כי יש בה עבודה בשפע, נדע שמשהו חשוב מאוד במדינה השתנה כאן לטובה.

חג שמח אורי. 

מירב כהן, חברת מועצת העיר ירושלים, תנועת "התעוררות".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il