הסרט על בוב מארלי: מתוק ומר לי
אין בסרט הדוקומנטרי "מארלי" הרבה חומרים שטרם נראו, אך הוא חושף צדדים לא מוכרים בחיי בוב מארלי. לצד גילויים עצובים על הזנחה בריאותית ומשפחתית, המעריצים - וגם אלו שלא הכירו את אגדת הרגאיי - ימצאו בסרט רגעי קסם שממשיכים לגעת
הסרט הדוקומנטרי החדש, "מארלי" שמביא את סיפור חייו המרתק של אגדת הרגאיי, נוגע בכל אותן רגשות שאנחנו המעריצים מכירים כל כך טוב. ללא ספק, כמו המוזיקה המתוקה של מארלי האמיץ, הסרט יחדור עמוק הרבה יותר לאלה שלא היו מודעים לעומק לתופעה בשם רוברט נסטה מארלי, מאשר לאלה שעוקבים אחריו כבר שנים רבות.
הטריילר של "מארלי". במאי: קווין מקדונלד
הסרט לא מביא איתו חומרים רבים שעוד טרם נראו או חושף פרטים שטרם נודעו. אבל הבמאי קווין מקדונלד כן ארז הכל בצורה מפורטת ומסודרת להפליא, כך שאי אפשר להפסיק להסתכל.
מלבד ההוקרה המבורכת שנעשתה למוזיקה של האיש, הדבר החשוב ביותר שהובהר בסרט עבור מעריציו השרופים של מארלי אלא הסתירות שהיו בחייו. מארלי מסמן עבורנו שלום, צדק, אהבה, אחווה וחופש. אבל לפעמים ברגעים מהותיים בחייו, הוא בעצמו לא תמיד הלך באותן הדרכים.
זיגי מארלי, בנו הבכור, שגם נמנה כאחד מפיקי הסרט, מספר שמארלי האב לא תמיד היה האבא הכי טוב בעולם לילדיו, הוא לפעמים העדיף להתרכז בקריירה שלו, וזיגי מנסח ואומר שאבא בוב לא היה אבא "לאבי דאבי". לדברים אלו מסכימה גם הבת סדלה. מתוך 11 ילדיו, זיגי וסדלה הם היחידים שמתראיינים וחושפים מול המצלמה. לאחרים ודאי יש סיבות משלהם שלא לעשות זאת, אבל קצת חבל שכך בחרו, שכן הם היו יכולים לשפוך עוד אור על הרגעים הקטנים והמסקרנים של החיים שלא כולנו מכירים.
ידוע גם סגנון חייו של מארלי עם נשים רבות. אמנם היה נשוי לריטה מארלי, ואיתה הביא לעולם ארבעה ילדים, אולם במקביל ניהל מערכות יחסים רבות עם נשים אחרות וכאמור הביא גם איתן ילדים. בסרט ריטה מספרת שזהו סגנון חיים שהיה מקובל עליה, ובעצם היא היתה זו שלפעמים עשתה סדר במערכות יחסים שלמארלי היו עם אחרות. אחרים מעידים כי למרות שהיא לא מודה בכך, עמוק בפנים כאב לה נורא.
ילד ירוק
עוד סתירה מגיעה מהכיוון הבריאותי. מארלי הוביל חיים בריאים (וכמובן יש שיאמרו שעישון צמח המריחואנה היה חלק מכך). הוא הקפיד לשחק כדורגל ללא הפסקה (האהבה השנייה בחייו, אחרי מוזיקה), לאכול היטב ולהפעיל בכל בוקר את מסחטת המיצים הטבעיים. אבל כשהגיע הרגע בו חלה, מארלי דווקא בחר להזניח. הוא לא טיפל במלנומה שהתגלה מתחת לציפורן הבוהן שלו. רופאים המליצו לו בצער לחתוך את הבוהן, אך הוא סירב, המשיך בחייו ובסיבובי ההופעות והסרטן התפשט בכל גופו.
וכמו המחלה הנוראית שלו, כך גם סופו של סרט. לא חשוב כמה תקווה ואמונה מארלי הכניס בחיינו, סוף חייו כפי שנראה על המסך פשוט שובר אותך לרסיסים. למרות הביקורת שבסרט,
מארלי הקדיש את חייו ומילא את אלה שלנו באהבה. בתקווה ואמונה שהעולם שבו אנחנו חיים יכול להיות מקום הרבה יותר טוב.
מעניין איך היתה התקשורת המסחרית מתייחסת אליו אם גדולתו היתה מתגלה היום - האיש שנדיר היה למצוא אותו מתראיין מול מצלמה, האיש בעל הראסטות והנשים הרבות שדוגל בעישון מריחואנה.
יש סיכוי שאולי בגלל סגנון חייו, המערב היה מנדה אותו ואנחנו היינו מפסידים את העומקים האדירים שלו. אחרי הדמעות והשבר, הסרט גורם לחוש פתאום בעוצמה את מה שמארלי השאיר ב-36 שנות חייו. עולם אינסופי שכנראה לא משנה כמה נצלול אליו ונתעמק בו, לא נספיק לגלות אותו עד תום, גם עד ימינו האחרונים. מזל שבוב מארלי היה פה. ומזל שהוא נשאר.
