"הישרדות VIP": מקווים לנס באי התקווה
אם ענבל גבריאלי רק היתה מוצאת (או מזייפת) לעצמה פסלון חסינות, אולי לא היינו נאלצים להיפרד מהמתמודדת שעשתה לנו את העונה עד עכשיו. וגם: מה עובר על דון תורג'מן?
זה עוד לא סופי, אי התקווה בלה בלה בלה, אבל הנה זה קרה: נאלצנו להיפרד ממשוש העונה, ענבל גבריאלי. האשה שמִטְפחת הפטפוטים הצבעונית שמשכה מפיה נקטעה באיבה. האשה שהמעצבנת שבה ניצחה את האסטרטגית. האשה שהידיים נרדמו לה בעל כורחה, ואז היא ויתרה לגמרי על משימת חסינות אישית, ואז הפסידה לאיריס בר און את התקווה. התבוסה במבחן האש היתה רק עוד לבנה בחומה הזאת. מתברר שאינסטינקט ההקאה של השבט היה חזק לא פחות משלה, וחבל.
מעטים ורעים היו ימיה של ענבל גבריאלי בהישרדות VIP. וחבל, כי היא היתה מזיזת סלעים אמיתית (למרות שכנראה לא הזיזה את הסלע הנכון, זה שתחתיו הסתתר פסלון החסינות), אנדרדוגית מעצם היותה בלתי נסבלת כנראה, ועם הכוח לרכז סביבה את הנדכאים והחלכאים האחרים ולהניע אותם למהלך. אמנם תפקידו של אי התקווה במתכונתו הנוכחית הוא בעיקר למלא זמן בפרק השני בשבוע עם עוד משימה, אבל המספרים מרמזים שהאיחוד קרב, ואם גבריאלי תצליח לשרוד את מויאל, העכברים ומכת ההרפס שתוקפים את האי, יהיה נחמד לראות את הפניקס מתרומם מהחול.
האירועים שקדמו להדחה היו מצערים לא פחות. מיכל זוארץ אולי פתחה את המשחק אבל לא נרשמו מספיק אצבעות כדי לייצר מהפך של ממש. וזה מבאס, כי כולם נתנו יד למהפך הזה. אפילו תורג'מן, מגובה בשתי הכבשים שלו, שחש את עצמו עד כדי כך שגם כשהיה זקוק למיכל כדי לא להיקלע לתיקו - עדיין האמין ש"זה לא מכובד לברית" שמיכל תצטרף אליה מיד, ושהיא זקוקה לתקופת מבחן (קצרה, יום גג) לפני שהיא תיקח עליה את דין התנועה. זוארץ אשכרה הגישה לו את הקול שלה במתנה, אבל תורג'י בחר לא רק לנבוח על העץ הלא נכון, אלא גם להשתין עליו.
לא ברור מאיפה דון תורג'מן שואב את סגנון המשחק הייחודי הזה. יחסית לבנאדם שלא חשב על בריתות עד לפני כמה ימים, הוא בהחלט עושה שימוש מופרז במילה "ברית", משתטח עליה בהוד סנדקיותו והוגה בה בכובד ראש. אמת היא ערך עליון. מטרתנו - להפיץ חום ואהבה. הוא לא רוצה ללכלך את עזאם בדיבורים על אסטרטגיה, אז הוא שולח אותו לשוחח עם קוקוסים. אפס דיפלומטיה. פייר, לא כל כך כיף לראות אותו משחק. יש מתמודדים ששיכרון הכוח הופך אותם למטורפים, ויש כאלה שזה גורם להם לקחת את עצמם מאוד מאוד ברצינות. אני מעדיפה את הסוג הראשון על פני השני בכל רגע נתון, כי לנצח אבחר בהסחת דעת על פני כאב ראש.
בסופו של דבר ענבל עשתה הכי טוב שיכלה. אני מאמינה לה שחיפשה טוב טוב את הפסלון, ועדיין, עם תיקו ידוע מראש ומבחן אש, אני הייתי מחפשת עוד קצת. פסלון היה הופך את המהלך הזה למושלם, אפילו יותר מהניצחון ברייטינג על ליגת האלופות. במקום זה היא חזרה לאסטרטגיה הישנה שלה, ופלטה את צמד המילים שצריכות לצרוב את השפתיים לכל מתמודד שיעלה אותן על דל שפתיו הסדוקות: "תדיחו אותי".
נכון שזה עבד בפעם הקודמת - שבט טיניום הוכיח שהוא מסרב בתוקף להדיח את ענבל אם היא רוצה להיות מודחת. אלא שאז עשתה גבריאלי את הטעות העגומה, והכחישה שיש לה פסלון. רבותי, בארצות הברית אנשים מזייפים פסלונים משלדי מקקים, קליפות ופיסות תוספתן חי, אבל גבריאלי מתעקשת שאין לה אחד, למרות שהימצאותו הספקולטיבית בידיה עשויה היתה להעניק לה עוד יום במשחק. הסוף ידוע - לא לאנה ולא לענבל יש מושג קלוש איך להבעיר
אש. איך לסדר את הזרדים. איך לגרום לאש לשרוד ולהתרומם. ענבל הלכה, לא לפני שניקזה החוצה כמה שאריות מימי הפוליטיקה בדמות החזון האוטופי של השופט מישאל חשין, שמעולם לא תיאר לעצמו ששמו יעלה במועצת שבט בהישרדות, ודידתה אל אי התקווה, בואכה הראל מויאל.
מה הלאה? נשאר רק לקוות שטיניום לא יפסיד במשימת החסינות השבטית הבאה, כי אז מן הסתם נאלץ לצפות בסיטינג דאקס, עזאם ("אני מצפה שכולם יחפשו בשבילי את הפסלון!") וזוארץ ("אני לא פראיירית!"), מכבים את הלפיד. בלי גבריאלי הם גמורים. בשבט דאנג המצב קצת יותר מורכב. על פניו המודח הבא הוא בוקי, שנותר המבוגר היחיד בקוקון (כן, אני יודעת שפרסטר בן 48), אבל אי אפשר לדעת מה ילד יום. בפרק הבא - עזאם, בקריז פוטוגני על כבוד, נלחם בנגע האלימות הפושה בחברה הישראלית בכך שהוא מעביר אותו לאיי אנדמן.
בקטנה:
"עזאם מכיר את השוט מהכלא המצרי" (נכון ענבל. הוא ללא ספק קיבל הדרכה מקיפה על השוט, חלקיו והפעלתו לפני שהוא הוצלף, או יותר טוב, הוא והשוט כוננו יחסים מצוינים ועכשיו השוט יחלץ לעזרתו).
"הסיכום הוא שאת הולכת לנצח במשימה" (נכון עזאם. אני מציעה שאם היא לא תעמוד בהסכם, תשלח אותה לכלא המצרי!).
"איריס, אני גאה בך, את שורדת אמיתית" (גיא זוארץ נפרד מאיריס בר און, שעוזבת לעד את התוכנית. אה, גיא זוארץ, אני גאה בך. אתה שורד אמיתי).
"אני נוטה להקשיב לענבל" (גיא זוארץ, אין ספק, אתה שורד אמיתי).
