להקדים רפואה למכה: אלימות? לא בבית החולים
איך מתמודדים עם תקיפות אלימות של צוותים רפואיים בבתי חולים? פשוט: לא נותנים שירות, ובמקרה של בית החולים - אין טיפול למכי רופאים. זה חוקי, ואפילו יהודי
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הישרדות, גרסת המציאות/ רחלי מלק-בודה
- מסע הייסורים בדרך לגיור
- קרב youtube: מעמד הר סיני – היה או לא היה?
האלימות נמצאת בכל מקום: ברחוב, בבית, במוסדות החינוך ובמגרשי הכדורגל. במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, כינסתי לא אחת את הוועדה לדיונים דחופים במקרים שכאלה, וטיפלתי בכל מקרה של אלימות מבתי הספר - ועד מגרשי הספורט. אסור לנו להתרגל לאלימות.
בשנים האחרונות התרבו תקיפות רבות גם בבתי החולים. רופאים ואחיות העוסקים במלאכת קודש, זוכים לחוות לא אחת את נחת זרועם של חולים ובני משפחותיהם, שפורקים עליהם את תסכוליהם. תסכול עלול להוביל לאלימות ואפילו לרצח, שהרי הרצח הראשון בהיסטוריה נבע אף הוא מתסכול: "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו... וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד', ה'-ח').
חז"ל רואים בעצם האיום לתקוף אדם אחר מעשה חמור ביותר: "המגביה ידו על חברו – אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע" (תלמוד בבלי, סנהדרין נ"ח ע"ב). כאשר מדובר באלימות כלפי רופאים או אחיות העובדים בשירות הציבורי, העוולה חמורה פי-כמה, משום שהפגיעה היא בעוסקים בצורכי הציבור. רבי שמואל די מדינה, מגדולי סלוניקי במאה הט"ז, נשאל לגבי ההתייחסות הראויה לאדם שתקף נציג ציבור. בתשובתו הוא מדגיש כי המעשה חמור במיוחד: "שכיוון שהוא הנעלב היה ממונה מן הקהל – הרי ביזה לקהל" (שו"ת מהרשד"ם).
אולם יותר מכך: לא מדובר כאן על סתם עובדי ציבור, אלא על אנשים העוסקים בהצלת נפשות. במדינה יהודית אנשים אלה צריכים להיות המוגנים והמוערכים ביותר בחברה, שהרי במסורת היהודית "אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש", "וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".
ללא זמן פציעות
פגיעה ברופאים ובאחיות - מעבר לכפיות הטובה שבה - גם פוגעת בחיי אדם, שהרי זו גם פגיעה בתפקודם של רופאים ואחיות. הצעת החוק למניעת אלימות נגד מטפלים, התשס"ט–2009, שקידמתי בכנסת הנוכחית ונכנסה לספר החוקים - מטרתה להתמודד עם תופעה חמורה זו. על פי הצעת החוק מי שפוגע באופן פיזי או מילולי במטפל או ברכוש מוסד ציבורי, יוזהר כי לא יוכל לקבל טיפול במוסד זה אם התנהגותו תישנה בעתיד, בהתאם לכלל שקבעו חכמינו: "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" (תלמוד בבלי, יומא פ"א ע"א).
אדם שיפעל שוב בצורה אלימה נגד מטפלים, בתוך 12 חודשים מיום שהוזהר – לא יהיה זכאי לקבל טיפול רפואי במוסד הרפואי שבו פעל באלימות, למעט במצב חרום רפואי, וזאת לתקופה של שלושה חודשים במקרה של אלימות מילולית, ושל שישה חודשים במקרה של אלימות פיזית.
סנקציות אלו הכוללות מניעה של סיוע רפואי שאיננו מקרה חירום, הן בהתאם למקובל בעם ישראל מזה שנים רבות, לנקוט יד קשה כנגד אנשים אלימים, ובמיוחד כלפי מי שפוגעים בעובדי ציבור. המודל הנוכחי של הצעת החוק נלקח מבריטניה, שם נוסה לראשונה והביא לירידה דרסטית בתופעת האלימות בבתי החולים. גם בארץ - מאז אושר לפני כשנה - ניכרת הפחתה משמעותית במספר הפניות העוסקות באלימות נגד רופאים.
מסר משמעותי נגד אלימות
הנוסחה המנצחת בחוק היא חיבור של צעדים חינוכיים לצד ענישה מרתיעה, ומהווה לדעתי שילוב הכרחי
בכדי להעביר מסר חברתי חד-משמעי נגד אלימות - לא רק בבתי החולים, אלא גם במערכות אחרות.
תפקידה של חברה ערכית ויהודית היא להעביר מסר ברור שאלימות איננה מקובלת, וזאת על ידי שילוב של חינוך ושל ענישה מרתיעה. חקיקה זו הכרחית כדי שנגיע במהרה לאחרית הימים, שבהם תעבור האלימות מן העולם, כמאמר הנביא: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיה י"א, ו').
- ח"כ אלכס מילר הוא יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת מטעם "ישראל ביתנו".
לפנייה לכתב/ת 
