בחינות בגרות בערפל קרב

מדי שנה יחד עם ריחות האביב פורח לו הדיון סביב מבחני הבגרות. האביב הקצר עובר, הפרחים נובלים ועמו גם הדיון החשוב. בעוד פריחת הדיון בעיצומה אני מבקש לטעון כי הדיון בנושא אינו רציני מכיוון שמבחני הבגרות הם מרכיב קטן יחסית בתוך שלם גרוע. השלם "הטוב" בו אמורים להיות מבחני הבגרות הוא: חזון חינוכי, מטרות מנומקות על בסיס החזון, תוכנית לימודים להשגת המטרות המנומקות ודרכי הערכה ומשוב על התהליך ועל התוצאה הסופית.

מבחנים בכלל ומבחני הבגרות בפרט הם אחת האפשרויות בתוך דרכי הערכה שונות (פרויקטים, משימות חקר, פורטפוליו ועוד). אחת המטרות המרכזיות של הערכה בכל הארגונים היא לספק משוב שפירושו מידע מסודר כיצד המערכת עובדת וכיצד ניתן לשפרה. משוב פנימי משולב במשוב חיצוני מספק מסקנות לכל שותפי הלמידה לגבי התהליך והתוצר של הלמידה כדי שיוכלו להשתפר משלב למידה אחד למשנהו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

צעד בדרך לשוויון לרפורמים / מירי גולד, אורלי לחובסקי-ארז

תגידו תודה למי שמסמן מוצרי התנחלויות / ליאון דעואל

הערכה ובתוכה המשוב יכולה לשרת שתי מטרות עיקריות: הערכה ממיינת, שנועדה להשוות בין הנבחנים לצורך מיונם לקבוצות כמו מבחנים פסיכומטריים, הערכה מלמדת, שנועדה לשפר את הלמידה באמצעות משובים כמו שיעורי-בית, שיחה עם תלמידים, דיון בכיתה, עבודה עצמית וכמובן בחינות.

מטרותיהן של הבחינות עלולות לעמוד בסתירה. אם המטרה היא למיין, על המורה לתת לכל הנבחנים תנאים שווים והציונים חייבים להבחין בין הנבחנים. לכן שאלות המבחן ינועו על פני כל הרצף מהקל ועד הקשה מאוד. לעומת זאת, אם המטרה היא ללמד, חשוב לתת משוב המותאם ללומדים ולכן אין צורך בתנאים שווים לכולם אלא בהתאמת התנאים לקשיי הנבחנים. בהערכה מלמדת הציונים מהווים מדד למידת השגת המטרות תוך התחשבות מקסימלית בנקודת ההתחלה של הלומדים, ולא ליכולתם של הלומדים.

העובדה שבמבחני הבגרות נעשות התאמות שונות לליקוי הלמידה (דבר מבורך לכשעצמו) מבליטה את הבלבול בין ההערכות. אם מבחני הבגרות ממיינים לאוניברסיטאות, מערכת ההתאמות אינה הוגנת משום שהיא נותנת יתרון לליקוי הלמידה. אם מבחני הבגרות הם מערכת מלמדת אזי הציונים הם יחסיים לכל לומד ואינם יכולים לשמש כקריטריון למיון כלשהו.

נראה שקיים ערפל קרב כבד סביב הקשר בין החוליות החשובות: בין חזון, מטרות מנומקות, תוכנית לימודים, לבין הערכה ומשוב שהבחינות הן מרכיב אחרון ושולי בה. כאשר השלם אינו ידוע ומעורפל, אזי מי שמחליט על המבחנים ותוכנם קובע לאחור את המטרות ללא דיון וללא החלטות מסודרות.

הביקורת המוצדקת על מבחני הבגרות היא ביקורת על מטרות החינוך ועל האזרח הראוי שהיא אמורה לחנך. את הזמן יש להשקיע במטרות חשובות ובתעדוף שלהם כמו חינוך לערכים, למידה כיצד ללמוד ועוד רבות. ברגע שייקבעו המטרות המנומקות, תיקבע גם תוכנית הערכה ובתוכה מבחני הבגרות.

פרופ' שלמה קניאל, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il