המיואשים. אזרחי מצרים כותבים
מה נבחר בסיבוב השני? דיקטטורה צבאית או דיקטטורה דתית? אבל תזכרו שאנחנו רק בכיתה א' בבית הספר של הדמוקרטיה. נמשיך להגן על מטרות המהפכה באופן לא אלים, כפי שהתרגלנו לעשות. מיוחד ל-ynet: שני תושבי מצרים כותבים על הבחירות
איך הגענו לזה? / עמר זכריה
לאחר שהעם המצרי יצא ב-25 בינואר 2011 לרחובות והפיל את שלטון הנשיא הקודם, חוסני מובארק, ולאחר תקופת מעבר בת שנה וחצי של מהומות ושל אי-יציבות, הגיע היום שבו יגיד העם את דברו. בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בהיסטוריה של מצרים, ב-23 וב-24 במאי, נדרש העם לומר מי הוא רוצה שיהיה הנשיא שלו במשך ארבע השנים הבאות, הנשיא שישיג לו את מטרות המהפכה - לחם, חירות וצדק חברתי.
13 מועמדים מזרמים שונים - איסלאמיסטים, ליברליים, עצמאיים, שאריות השלטון הקודם - התמודדו בבחירות אלה. אחרי שעברו היומיים של הבחירות בשקט יחסי, פורסמו התוצאות הסופיות של הסיבוב הראשון, שאמור היה להוציא מהתחרות 11 מועמדים, ולהעביר רק שניים לסיבוב השני.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
לפרק את פצצת הזרים / מהרן פרהדיאן
אני צריך דוקטורט כדי להיות ברמן? / תום לנדמן
אף שבכל הסקרים לפני הבחירות הובילו המועמדים עמר מוסא וד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח ואחריהם חמדין סבאחי, הם לא הצליחו, מסיבות שונות, להשיג את מספר הקולות הדרוש שיוביל אותם לסיבוב השני. ניסיתי להבין איך הגענו לתסריט הזה, תסריט גרוע שאף אחד לא חשב עליו, ואיך זה שהאזרחים בחרו את האיש שנגדו יצאו למהפכה, ראש הממשלה הקודם אחמד שפיק, ואת איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, שיש החושבים שניצלו את המהפכה כדי להגיע לשלטון במצרים. אני חושב שלא היינו מגיעים למצב הקשה הזה אילו לא היה לאחים המוסלמים מועמד ואם הם היו מכריזים על תמיכתם באחד המועמדים האחרים.
אזרחי מצרים לא מרוצים מהמצב ומתלבטים במי לבחור בסיבוב השני. בעיניהם, כל מועמד גרוע מהשני. אלה שמפחדים משפיק, חוששים שיחזיר את השלטון הקודם של מובארק ואז המהפכה תיכשל, מאבקם יירד לטמיון וכאילו דבר לא קרה. המשטר של שפיק עלול להיות רודני. מצד שני, אנשים מפחדים מהשלטון של האחים המוסלמים בראשות מוחמד מורסי, כי שלטון זה יהפוך את המדינה למדינה דתית והאחים ישתלטו על כל המדינה - הרי הם רוב בפרלמנט, הם ירכיבו את הממשלה, והנשיא הוא נציגם. כך לא תהיה אופוזיציה אמיתית לשלטון שלהם והם יהיו גרועים עוד יותר משלטון מובארק.
אני סבור שהגענו למצב הזה בגלל התקשורת והכוחות הפוליטיים. גם המועמדים עצמם הביאו למצב זה, כי כולם הפנו את תשומת לבם אך ורק לכיכר א-תחריר ואל מה שהתרחש שם. כל רצונם הוא לרַצות את המפגינים והם שכחו שיש במצרים כ-90 מיליון איש. הייתי רוצה לומר למועמדים לנשיאות היום ובעתיד הקרוב והרחוק, שמי שרוצה להיות נשיא - עליו לדבר אל כל העם. לא אל מקום מסוים, ולא אל מחוז מסוים, ולא אל קבוצה מסוימת, אלא לכל העם: בצפון ובדרום, במזרח ובמערב, מוסלמי וקופטי.
אני מתוסכל מאוד מתוצאות הבחירות. הרוב חשב שעמר מוסא ואבו אל-פתוח יזכו וזה לא קרה. אני מתוסכל כי אני מרגיש שלא יהיה שקט במצרים, גם כי רציתי מועמדים אחרים מאלה שעלו לסיבוב השני. למרות כל זאת, אני מכבד את כל התוצאות ומצפה שהמצרים יכבדו את זה כי זו הדמוקרטיה. מה שקורה עכשיו במצרים אולי לא נראה טוב ומציג אותנו בצורה לא יפה מול כל העולם, אבל חשוב לזכור שאנחנו רק בכיתה א' בבית הספר של הדמוקרטיה והדרך עוד ארוכה מאוד.
אחד היתרונות של המהפכה עצמה זו אותה דמוקרטיה ואני יכול להסתפק בזה. מבחינתי, אם העם רוצה להחזיר אפילו את מובארק דרך הקלפי, אין לי בעיה עם זה. צריך לזכור גם שהמהפכה לא התכוונה להפיל את השלטון בימים הראשונים. אני רק רוצה לקוות שהמצב לא יידרדר ושנעבור את התקופה הזו בשלום.
עמר זכריה, מתרגם ומורה לעברית, קהיר.
נחזור לכיכר / מוחמד עבד אל-חלאם
העם המצרי כולו במבוכה. הבחירות הללו מייצגות בחירה קשה ביותר עבור עם שטעם את שלטון הגנרלים במשך שישים שנה תחת הדיקטטורה הצבאית וטעם גם את הזרם הדתי שמבטיח ולא מקיים וערפל כבד אופף את המדיניות שלו. הבחירה קשה ביותר, אבל מצבם של המצרים קשה אף יותר.
האזרח המצרי הפשוט איבד את התקווה בכל הזרמים הפוליטיים משום שהוא עדיין עומד בתורים ללחם, גז ודלק. לא פלא שאחוז ההצבעה בבחירות לנשיאות מצרים היה נמוך. הדבר מוכיח כי ציבור לא קטן מתעלם מהבחירות הללו. חייבים לומר כי ההתעלמות הזאת גם בהחלט נובעת גם מהירידה בתרבות הכללית ובתרבות הדמוקרטית מבחינתו של האזרחי המצרי אשר סובל מכך שאין לו מדינה אזרחית ויש כל הזמן קוטביות בזירה.
השאלה שנותרה בעינה היא לנוכח אחוז ההצבעה הנמוך האם אחוז ההצבעה יהיה גבוה יותר בסיבוב השני? הרשו לי להטיל בכך ספק ואפילו אכביר ואומר שהאחוז יהיה נמוך יותר מהסיבוב הראשון, משום שלרוב העם המצרי בכלל לא אכפת מהתוצאה. הסיבה לכך היא שהמועמדים רעים מאוד. איזו ברירה עומדת בפני האזרח המצרי? האם לבחור דיקטטורה צבאית או דיקטטורה דתית. הכי מסכנים כתוצאה מהמצב הזה הם צעירי המהפכה שנמצאים ממש בין הפטיש של הצבא לבין הסדן של האחים המוסלמים. לדעתי, האפשרות הקלה ביותר והמועדפת עליי היא פשוט לא להשתתף בבחירות משום שאני לא רוצה לקחת חלק ביצירת דיקטטורות נוספת ואני מצפה בכיליון עיניים לתגובתם של המהפכנים.
חשוב לי להדגיש כי החרם שלי ואי ההשתתפות שלי בסיבוב השני לא מחייבים אותי להחרים את הצלחת המהפכה. צעירי המהפכה ימשיכו להגן על המטרות המהפכניות לא משנה מי יהיה בכס השלטון, בין אם זה יהיה מורסי או שפיק. המטרות של המהפכה כפי שהן הוכרזו באופן ברור הם כבוד האדם, צדק חברתי וחירות. אם אף אחד מהמועמדים לא ייענה לדרישות האלה, אנחנו נמשיך להגן על מטרות המהפכה באופן לא אלים, כפי שהתרגלנו לעשות.
האופציה של עזיבת מצרים הטרידה אותי רבות, אבל זאת האפשרות האחרונה ביחס אליי אם המהפכה תיכשל בסופו של דבר. אם שפיק יזכה, אהיה בין המפגינים בכיכר א-תחריר כדי להפילו ואם הוא לא ייפול, אז אעזוב. אם מורסי יזכה, אנחנו נתייצב נגדו כאשר סתום פיות ויגביל חירויות.
מוחמד עבד אל-חלאם ממחוז סוהאג בדרום מצרים. בן 24 ובעל תואר בהנדסה לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה לחקלאות באוניברסיטת אל-אזהר. הוא מאורס. הצביע בסיבוב הראשון לעבד אל-מונעם אבו אל-פתוח
לפנייה לכתב/ת 
