הגננת השקיעה הון בגן - השכנים התנגדו להקמתו

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור: גננת ותיקה מקריית אונו נאלצה להעתיק את גן הילדים שניהלה במשך 20 שנה לשכונה אחרת בעיר, שכן ההיתר שניתן לה להפעילו פג. בעקבות זאת הגישה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג, לשם הפעלת גן חדש בשכונת מגורים בעיר. אלא שעם הגשת הבקשה ההתנגדויות להקמת הגן לא איחרו לבוא.

פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן:

• פינוי-בינוי: האם דייר אחד יחליט בשביל כולם?
• תקדים: שלטים בחלונות ראווה לא יידרשו באגרה
• בית המשפט לרשויות: הרשו לשכן לגדל ציפורים
  

מספר שכנים המתגוררים בקרבת הגן החדש הגישו התנגדויות לוועדה המקומית, אולם האחרונה התירה את השימוש החורג למשך 10 שנים, בכפוף למספר תנאים, ובהם הגבלת מספר הילדים בגן ל-40; הסדרת שתי חניות בחלקה; והקמת גדר.

בעקבות ההחלטה פנו השכנים לוועדת הערר המחוזית בתל-אביב וביקשו לצמצם את מספר השנים שבהן ניתן השימוש החורג. הוועדה נענתה לבקשת השכנים וקבעה כי ההיתר יינתן לשבע שנים בלבד. לא רק השכנים החליטו לערער את החלטת הוועדה המקומית קריית אונו: גם הגננת עצמה פנתה לוועדת הערר בבקשה להגדיל את מכסת הילדים בגן. גם כאן נענתה הוועדה לבקשת הגננת והגדילה את מכסת הילדים ל-51.

אינטרס ציבורי חשוב

הוועדה אף הורתה, לבקשת הגננת, על הסדרת שני מקומות חנייה נוספים בצד הכביש, בתוספת תמרור העלאת והורדת נוסעים בלבד, בין השעות 7:00-8:30, ואסרה על הוצאת הילדים לחצר בין השעות 14:00-16:00. בגין החלטה זו הגישו השכנים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ועדת הערר המחוזית, עיריית קריית אונו ובעלת הגן.

העותרים טענו כי יש לבטל את ההיתר הממושך, אשר אמור להינתן לזמן קצר בלבד, וכי הגן - ולא משנה כמה ילדים יש בו - גורם למטרדי רעש ולבעיות חניה. עוד טענו כי באזור יש גנים רבים והוועדות כלל לא בדקו אם נחוץ עוד גן באזור שבכלל מיועד למגורים.

העירייה והוועדה המקומית, מצדן, טענו כי הגן עונה על צורך ציבורי חשוב שתוכניות המתאר לא נתנו לו ביטוי, וזאת נוכח השינוי בגודל האוכלוסייה. על כן אישרה הוועדה את הקמת הגן בסביבת המגורים בכפוף למגבלות. הוועדה הוסיפה כי בניגוד לוועדת הערר, היא סבורה שאין להגדיל את מכסת הילדים ל-51.

בכל מקרה, טענו השתיים, לא מדובר בהחלטה לא סבירה. ועדת הערר הוסיפה כי בהחלטתה אפשרה לוועדה המקומית לשנות את מספר הילדים בכל עת. הגנננת ציינה כי השקיעה בהכשרת הגן כחצי מליון שקל.

השופטת יהודית שיצר קיבלה את העתירה באופן חלקי. נפסק כי אמנם היתר שימוש חורג הוא הסדר יוצא דופן, שאמור להיות מוגבל בזמן ולהוות פתרון זמני עד שתאושר תוכנית מתאר חדשה, ואמנם הגננת לא הגישה בקשה לשינוי תוכנית המתאר; אך עם זאת, מעבר לכך שהגננת הוציאה כספים רבים להכשרת הגן - יש גם אינטרס ציבורי חשוב להיענות לצרכי התושבים באמצעות פתיחת גני ילדים באזורי מגורים שתוכנית המתאר לא אפשרה, כיוון שלא לקחה בחשבון את פרמטר גידול האוכלוסין.

לפיכך נפסק כי הפתרון של ועדת הערר, לפיו תקופת ההיתר תקוצר לשבע שנים, הוא ראוי וכך גם התנאים המגבילים שהציבה, אשר מהווים איזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס למנוע את הפגיעה בשכנים. לעומת זאת, קבעה השופטת, כי לא היה מקום להגדיל את מכסת הילדים ל-51, ולפיכך יש להשיב את המכסה ל-40 ילדים בלבד. לא נפסקו הוצאות.

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "