דרייפיש ו-ווי-פי: פסטיבל נקניקיות ובירה בפראג

היעד: פראג. המועד: אמצע מאי. הסיבה (מלבד העובדה שפשוט מדובר בעיר יפייפיה): פסטיבל בירה המתקיים מדי שנה בתקופה זו. התוכנית: לטעום על הדרך גם קצת כופתאות מלוחות ומתוקות, הרבה בשר, רובו מסוג לא כשר, נקניקיות מעושנות ריחניות ובירה. הרבה מאוד בירה.

עוד בערוץ האוכל:

• פטה בתיבה: עושים כבוד לפטה אן קרוט
• ביס מהבירה: המסעדות הכי טובות בירושלים
  

• כמה חם, כמה טעים: גלידות טבעוניות
  

פסטיבל שלם של בשר ובירה(צילום: רפי אהרונוביץ')

סיבוב טעימות

התחלנו בכיכר העירייה, שם סבבו להם שוקי בהמות לא כשרות על שיפודי ענק ולצידם שפצלי עם בייקון וכרוב כבוש, וכמובן בירה. טעימה ראשונה זו למעשה ממצה את בסיסו של המטבח הצ'כי: הרבה חזיר, הרבה כופתאות - מלוחות או מתוקות עם ריבה לקינוח - והרבה בשר מעושן. את שוקי החזיר הם צולים צלייה איטית תוך הברשה בבירה שחורה (לא מאלט), מה שיוצר פריכות עילאית. העור באמת מגיע לרמות חדשות של טעם.

כל מה שתרצו - על האש(צילום: רפי אהרונוביץ')

זהו מטבח בסיסי. לא מתוחכם וכבד, אבל טעים טעים. כמובן שניסינו הכל: מברווז צלוי, דרך גולש ועד מן מאפה ענק בגודל פיתה בוכרית מטוגן וקצת מזכיר פריקסה, שמוגש עם שפע גבינה צהובה מגוררת דק או עם ממרח שוקולד. אני הייתי פותח דוכן לידם ומגיש את זה עם טונה, לימון כבוש וכל השאר, אבל אני לא בטוח שהצ'כים יעריכו את זה. לביבות תפוח אדמה (ממש כמו שלנו בחנוכה) מוגשות כאן כל השנה בתור מנה בפני עצמה.

לביבות בכל מיני טעמים וצבעים - מירקות ומבשר(צילום: רפי אהרונוביץ')

בירה וחברים - לפי מטר רץ(צילום: רפי אהרונוביץ')

"רעב לא שומע ג'אז", הסברתי לגברת שדווקא די הייתה מרוצה מסלט הקיסר שלה, אז הלכתי כמה מטרים וישבתי ב'T.G.I Friday's' שזה לדעתי הפאסט-פוד האמריקאי האולטימטיבי, שם נרגעתי עם שדרת צלעות מרוחה בים של רוטב ברביקיו מעושן ובמגדל טבעות בצל. מוכן ומזומן חזרתי למרתף. להקה טובה, אווירה בשפע, בירה ומקלות מלוחים משקית. ערב נפלא.

גולאש עם כופתאות(צילום: רפי אהרונוביץ')

"עוד גולאש אחד ואני קופץ מהגשר", הודעתי לגברת, אז ישבנו בביסטרו צרפתי בשם 'הנסיך הקטן' מעברו השני של הנהר. גבינת שברה אפויה על טוסט, קיש לורן ויין אדום מקומי ממורוויה. סיגר ועוד ערב מדהים בא אל סיומו. "לא נוגע יותר בנקניקייה ובירה", אמרתי לגברת.

למחרת ב-11 בבוקר בכיכר ואצלב (שנקראת כיכר אבל היא למעשה שדרה רחבה), מצאה אותי הגברת, שיצאה מאיזה בוטיק נעליים, עומד ליד דוכן נקניקיות כשבידיי שתי נקניקיות: האחת מעושנת והשנייה נקניקיית חזיר בנוסח בווארי, ולצידי כוס בירה. "שתיים?", היא שאלה, "אני מנסה להשוות ביניהן" עניתי. "והבירה?", "כדי לנקות את החיך בין האחת לשניה".

בשני מקומות הרחקתי לכת לנסות לאכול אוכל קצת שונה. האחת - השוק הוויאטנמי. מוכה הלם, אחרי תלאות מפרכות, סוף סוף הגעתי למתחם ענק ובו חבילות ענק של בגדים ותיקים. כשכבר עצרנו באיזה דוכן, הגברת שאלה בתמימות את אחד הווייטנאמים, שכמובן לא מדברים מילה אנגלית, אם הבגד הוא דרייפיט. "כן, כן" הוא ענה "דרייפיש!" וסימן לנו לבוא אחריו למסעדה, לא יותר מכוך. אז דג מיובש לא אכלנו, אבל מבט אחד בסירים ובזוג המבשל מאחוריהם והזמנו מרק פובו - מרק מדהים עם המון עשב לימון, בצל ירוק, כוסברה ובקר או עוף בחתיכות דקיקות, הכל שרוי בציר בקר עשיר. מוסיפים פנימה פרוסות שום דקיקות כבושות עם פלפל בחומץ אורז, סוחטים פנימה לימון ו... חברים! המרק הזה היה שווה לי את כל הנסיעה.

בימים הבאים ניסיתי אותו שוב בכמה מקומות ממוסדים יותר, אבל זה לא היה אותו דבר. אכלנו שם גם שני ספק-אגרולים ממולאים באורז, ירק ושום. טעים-טעים.

עוד קצת גולאש(צילום: רפי אהרונוביץ')

את אלו המוקרמים (שלדברי בעל המסעדה הם הברקה שלו וכלל לא קיימים במטבח הפקיסטני) מקרימים לא עם חלב קוקוס כמו בשאר המקומות, אלא עם שמנת, על מנת לקלוע יותר לטעם האיטלקי. ההסבר לא שכנע אותי, אבל מנת הטלה הייתה טעימה וכך גם מנת הבמיה והאורז. כן, גם זה הלך נפלא, איך לא, עם בירה.

בין בירה לבירה, בין נקניקייה לנקניקייה(צילום: רפי אהרונוביץ')

מרק ויאטנמי

בין המרכיבים יש ציר בקר, אני ממליץ על ציר בקר שהוכן כהלכתו - כזה שבושלו בו עצמות ברך, עצמות סוכר, שורשים, מעט מלח ו-1 ק"ג אחד של שפונדרה עם עצם ל-5 שעות בחום נמוך. הציר לא צריך להיות סמיך מדי וגם נמנעתי מלהשחים את העצמות בתנור כדי שהצבע לא יהיה כהה מדי. כמו כן חשוב לקפות את השומן מלמעלה, שכן הוא יזיק לטעם הרענן של המרק). לציר המוכן הוספתי גבעול עשב לימוני מרוסק קלות, 2 ס"מ שורש ג'ינג'ר, 2 כוכבי אניס ושורש סלרי חתוך ל-4 ובישלתי עוד כ-20 דקות.

המרכיבים (ל-6 מנות גדולות - שכן רצינו להגיש את זה בקערות ענק כמו שם בשוק):

3 ליטר ציר בקר כהלכתו - בתום הבישול של הציר סיננתי וממש לפני האוכל הוספתי פנימה:

1 חבילת אטריות אורז רחבות (שהושרו במים חמים וסוננו)

2 בצלים יבשים

2 בצלים סגולים קצוצים לטבעות דקות

6 גבעולי בצל ירוק קצוצים דק

חופן עלי כוסברה

500 גרם בשר בקר (כף או שייטל) פרוסים דקיק (לפרוס כמו שניצלים ואז לשטח עוד יותר ולחתוך לריבועים)

1 חבילת נבטי שעועית

1 פלפל חריף טרי, פרוס לפרוסות דקות

פלפל שחור גרוס טרי

מלח

אופן ההכנה:

1. מערבבים הכל לתוך ציר המרק הרותח ומערבבים לדקה בלבד! לא לדאוג לגבי הבשר, בדקיקות כזאת הוא ישנה את צבעו ויהיה מוכן.
2. מכינים מראש מספר שיני שום פרוסות לפלחים דקים ושני פלפלים אדומים חריפים פרוסים לעיגולים דקים. מציפים בחומץ אורז ומניחים לפחות לשעה.
3. מגישים לצד פלחי לימון ורוטב צ'ילי חריף (למי שצריך) ומניחים על השולחן, כשכל אחד מוסיף מהם לפי טעמו. אגב, זה יצא לא רע גם עם ציר עוף.
   

"דריי פיש?", שאלתי את הגברת והגשתי לה את המרק.

• לאתר של רפי אהרונוביץ'