ליפסטיק וצ'ופסטיק: החינוך הטכנולוגי מחפש כיוון

כוכבה שגיא, מורה לקוסמטיקה, עושה כל בוקר את הדרך מביתה שבהרצליה לתיכון "חושן" בירושלים. עם רקורד של יותר מ-40 שנה בהוראה, החינוך עדיין זורם עמוק בעורקיה. בעברה הייתה מאבחנת מקצועית והיום היא מלמדת את התיכוניסטיות איפור, סידורי גבות, טיפולי פנים ומניקור-פדיקור מקצועי. לדבריה, המגמה הראשונה נפתחה לפני כ-15 שנה ומאז הכשירה יותר ממאה בוגרות שסיימו את הלימודים בהצלחה וקיבלו רישיון עבודה בקוסמטיקה.

מקצוע במבחן - סדרת כתבות מיוחדת ב-ynet:

العربية صعبة لغة؟* לימודי הערבית במשבר

השפה התחתונה: כך הפכה העברית למקצוע נחבט

דרושה תפנית בעלילה. לימודי הספרות גוססים

משוואה עם שברים: כך צנח מקצוע המתמטיקה

"מדובר בבנות שמסגרות החינוך ה'נורמטיביות' ויתרו עליהן וראו בהן תלמידות סוג ב'", מספרת שגיא בגאווה. "הן אולי לא מצטיינות בשיעורי היסטוריה, אבל יש להן חוש אסתטי מצוין וברגע שהענקנו להן חום ואהבה הן החלו לפרוח ולהוציא מעצמן את המיטב".

"זוכות להתפרנס בכבוד". לימודי קוסמטיקה(צילום: אוהד צויגנברג)

שגיא סיפרה על שיחה שקיבלה מאחת הבוגרות, שדיווחה לה בהתרגשות כי העסק בבעלותה התרחב והיא כבר "עוסק מורשה" ולא עוד "עסק זעיר". "כיום כמעט אין אף אשה בעולם שלא נזקקת לקוסמטיקאית צמודה, ולשמחתי הבנות שלנו הן מקצועיות מאוד וזוכות להתפרנס בכבוד", הוסיפה המורה בסיפוק.  

הלימודים הטכנולוגיים נחלקים בישראל בין בתי ספר של משרד החינוך המגישים תלמידים לבגרות ברמה גבוהה מאוד (לימודי רובוטיקה, אלקטרוניקה ומחשבים), ובין מוסדות חינוך באחריות משרד התמ"ת, שמקנים לתלמידים רישיון תעסוקה במקצועות כמו מסגרות, חשמל, סאונד ועיצוב שְׂער. עם זאת בעשורים האחרונים סבלו המגמות הטכנולוגיות מירידה חדה בתקציבים ועיקר המשאבים הושקעו במסלולים עיוניים ובהכנה לבגרות.

תלמידים בחינוך הטכנולוגי בישראל

התפישה החברתית הייתה שעבודת כפיים ולימודי נגרות ורפדות מתאימים לתלמידי מצוקה, ולפיכך את בתי המלאכה יש להחליף במשרדים הממוזגים. "אנחנו נמצאים במצב של שוקת שבורה וחוסר דרמטי בכוח אדם מקצועי", אומר צבי אורן,  יו"ר התאחדות התעשיינים, שחרד מהידרדרותו של החינוך המקצועי בארץ. לטענתו, לא סוד הוא שרבים בוחרים במקצועות משרדיים רק בגלל הלחץ הסביבתי והדימוי הנמוך של עבודת הכפיים, ועל כן הממשלה והתעשייה צריכות לקבל יחד אחריות להכשרה המקצועית.

"מפעל בדימונה שזכה במענקים ממשלתיים לצורך האצת הפרויקטים מתקשה מאוד לגייס עובדים, אף שהשכר מתגמל מאוד. אבל לצערנו אין כיום אנשים מקצועיים במסגרות או ברתכות, זו לא רק בעיה של הפריפריה אלא של כל הארץ", הוא מתריע.

אורן טוען שהמדינה חייבת להכיר במשבר התעשייתי כבעיה לאומית שיש לטפל בה מהשורש, ולא כפרויקט של משרד החינוך. "התפקיד שלנו כחברה הוא לשדרג את בתי הספר המקצועיים כך שיהיו המובילים בתחומם, ש'האימא היהודייה' תתרשם מהיוקרה ומהפעילות החינוכית המתקדמת", הוסיף. "המחסור בכוח אדם עלול להביא לעיכוב פרויקטים ולפגיעה קשה בתעשייה. עם כל הכבוד לבעיות עם הפלסטינים או הפליטים, יש משבר פנים חברתי קשה מאוד בתעשייה שמערער את יציבות המדינה". 

"הם לא חוטבי עצים ושואבי מים"

בראשיתו התבסס החינוך המקצועי בישראל עוד טרם הקמת המדינה, אך בהיקף מצומצם של כחמישית מכלל התלמידים. כבר באותם הימים, נחשב המסלול המקצועי לנחות ביחס למקבילו העיוני שקלט לשורותיו את המצטיינים. נקודת המפנה חלה מיד לאחר הקמת המדינה, כאשר התעשייה הישראלית התפתחה במהירות וגבר הצורך בידיים עובדות ובחינוך טכנולוגי.

לפיכך הרחיבה הממשלה את בתי הספר המקצועיים, שקלטו במהלך שנות ה-60 כ-40% מכלל התלמידים בישראל. עם זאת, על אף הגידול בהיקף הלימודים, המסלולים הטכנולוגיים עדיין נתפסו כלימודים סוג ב' המיועדים בעיקר לאוכלוסיות חלשות ולתלמידים שכשלו במסגרות החינוך האחרות.

בראשית שנות ה-70 ניסה שר החינוך יגאל אלון לשנות את המגמה ולשדרג את תדמיתו של המערך הטכנולוגי שזכה בתקופתו לעדנה קצרה ולשיא של מחצית מכלל התלמידים. אך כעבור זמן קצר הסטיגמה השלילית חזרה לדבוק בו. ככל שחלפו השנים המצב אף החמיר.

לימודי אופנוטרוניקה בתיכון "מקס פיין" בתל אביב(צילום: ירון ברנר)

במהלך שנות ה-80 הכריזה הממשלה על רפורמות להצלת החינוך המקצועי, אך רובן מעולם לא בוצעו. אחת מהן בוצעה בשלהי שנות ה-90, אז החליט משרד החינוך להעלות את יוקרתם של המסלולים המקצועיים ולשלב בתוכם גם מסלולים עיוניים עם הגשה לבגרות. המטרה הייתה לכאורה טובה, לאפשר במסגרת הלימודים הטכנולוגיים גם השכלה רחבה ובגרות מלאה, אך אליה וקוץ בה - שכן מהר מאוד נזנח החלק המקצועי והדגש העיקרי של המנהלים ובתי הספר היה עמידה ביעדים ושיפור הזכאות לבגרות.

"בעקבות היחס השלילי של משרד החינוך ללימודים הטכנולוגיים נוצרה בחברה מעין סטיגמה 'מפלצתית' שרואה בתלמידים המקצועיים שואבי מים וחוטבי עצים", אמרה בזעם אירית תלמוד, מנהלת התיכון המקצועי "דב הוז" מרשת החינוך "דרור ישראל" בתל אביב. "כל המחקרים בחינוך מראים שלכל ילד יש נקודות חוזק אחרות, ובזמן שיש כאלו המצטיינים בקריאה או ביכולת ורבלית, יש אחרים שמצטיינים בעבודת נגרות או צילום ברמה גבוהה".

בחו"ל לא נפגעת תדמיתו של התלמיד

בעשור האחרון התאפיינו הלימודים הטכנולוגיים בסטגנציה ובהיעדר תקציבים, ורק בשנתיים האחרונות החל היפוך מגמה. משרד החינוך שב להשקיע במסלולים המקצועיים. מנתוני משרד החינוך עולה שכיום לומדים בישראל כ-126,133 תלמידים במסלולים טכנולוגיים, המהווים כ-34% מסך כלל תלמידי התיכון. אלו נתונים הנמוכים ב-8% מממוצע מדינות ה-OECD ורחוקים ממדינות כמו אוסטריה (80%), בריטניה (70%), גרמניה (60%) ואיטליה (45%). להבדיל מישראל, מדינות רבות באירופה רואות בחינוך המקצועי כלי שווה ערך לחינוך הכללי ולמעשה כל תלמיד תיכון יכול לבחור באחד המסלולים, מבלי לחשוש שתדמיתו או השכלתו ייפגעו.

הנה אנחנו והנה הם. בהשוואה למדינות אירופה

ד"ר רוני ברנשטיין הממונה על בתי הספר המקצועיים במשרד התמ"ת הסביר כי בראש ובראשונה המטרה של בתי הספר הללו היא הכשרה מקצועית של בני הנוער. "אין ספק שקיים כשל בהכוונת כלל התלמידים לבגרויות, זאת מבלי לאפשר להם כל חלופה של הכשרה מקצועית. עושים עוול לתלמידים שאולי אינם מצטיינים במקצועות עיוניים אך יש להם 'ידיים מצוינות' והם יכולים להיות טבחים, מכונאים או אפילו גרפיקאים מופלאים". גם אורן מזכיר ש"כשהייתי ילד אף אחד לא רצה להיות טבח, והנה היום בזכות כמה תוכניות טלוויזיה פופולריות הבישול הפך להיות מקובל מאוד בקרב בני הנוער".  

מקצועות הנלמדים בבתי הספר

לדברי ברנשטיין, במסלול המקצועי הלימודים מתמקדים בפרקטיקה, "והילדים הללו חשים גאווה. ביטחונם האישי מתעצם מכך שהם לומדים משהו שהם אוהבים כמו טבחות, חשמל או סאונד". גורם בכיר אחר במערכת החינוך ציין כי הבעיה אינה טמונה בבחינות הבגרות עצמן אלא בתפיסה שבגרות היא חזות הכול. "אם תלמיד נבחן באנגלית ובמתמטיקה ברמה של חמש יחידות, זה מצוין. הוא יכול להיכנס בשערי האקדמיה וכל עתידו לפניו", הסביר הגורם, "אך מנגד אם הוא סיים את הבגרות רק ברמה של 3 יחידות, תעודת הבגרות שלו היא למעשה חסרת ערך ועדיף שהיה מקבל הכשרה ויוצא ממערכת החינוך עם מקצוע ביד".

ד"ר ברנשטיין הסביר שאין זה פשוט לקבל רישיון מהמדינה. התלמידים שבוחרים במסלולים מקצועיים חייבים להפגין מיומנות ברמה גבוהה מאוד. "נכון שבעשורים האחרונים היה קיבעון בפיתוח ובתקציבים. אך בשנים האחרונות חל שינוי מגמה, ובהדרגתיות השיח החברתי משתנה לטובה. התפיסה חייבת להיות כזו המאפשרת מגוון של מסלולי לימודים ולא רק לימודים עיוניים לבגרות".

בעיית האימא היהודייה 

שינוי השיח שעליו מדבר ברנשטיין קשור במידה רבה לא רק למובילי המדיניות במשרד החינוך אלא גם ובעיקר לחברה הישראלית בכללותה, לאותה "אימא יהודייה" שגם היום חולמת שבניה יהיו עורכי דין ולא חלילה שיפוצניקים או שרברבים. פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים, הסבירה כי החברה הישראלית עברה מגישה שבה "כל עבודה מכבדת את בעליה", לחברה שבה כולם רוצים להיות רופאים או אנשי היי-טק.

"הטרגדיה שבה כולם לומדים במסלולים עיוניים היא תולדה של הזיקה שהשתרשה לאורך השנים בין הלימודים המקצועיים לפריפריה ועדות המזרח", הסבירה ליבמן. "כיום אנחנו יודעים שקיימים סוגים שונים של אינטליגנציה וכמערכת חינוך אנו חייבים לפתח את השונות הטבעית בכל אדם. אבל בשל הדה-לגיטימציה למקצועות הטכנולוגיים, הורים לילדים בעלי חוש טכני מפותח מעדיפים שהם ישבו ויסבלו בכיתה עיונית, העיקר שלא 'יידרדרו' למסלולים המקצועיים".

תלמידים בחינוך הטכנולוגי

מקצוע משרדי בגלל לחץ חברתי

השימוש במונחים "היי-טק" ו"מערכות מחשוב מתוחכמות" בהקשר לבתי המלאכה מקומם את צבי אורן, נשיא התאחדות התעשיינים. הוא רואה בכך פחיתות כבוד למקצועות הכפיים. "תלמיד צריך לרצות להיות נגר לא בגלל ששרטוט הפינות נעשה היום בצורה ממחושבת, אלא בגלל שאלוהים חנן אותו ב'ידיים טובות' והוא נהנה לחתוך עץ ולהרכיב ארונות ומטבחים", לדבריו. "ברגע שמדינת ישראל התחילה להתייחס לבעלי המקצועות החופשיים במונחים של טכנולוגיה ומחשוב, נוצר מצב הפוך, שבו אנשים פתאום התביישו להיות רפדים או זגגים".

בלי מספיק הכשרה טכנולוגית מתאימה, גם הצבא נפגע(צילום: ירון ברנר)

סא"ל קרן בן נתן-קרוגר, ראש מנהל כוח אדם טכנולוגי בצה"ל, הוסיפה כי הירידה בהכשרה הטכנולוגית מטרידה מאוד גם את הצבא, שמתקשה לגייס כוח אדם מקצועי למערכים תומכי הלחימה. "כדי שאותו לוחם יגיע לזירת הקרב עם M-16 תקין, הוא זקוק לאנשי טכנולוגיה שיכשירו את הנשק, יתקנו את ציוד ראיית הלילה ויציידו את הטנק במכשור המתאים".

לדבריה, "מדובר בסקאלה רחבה שבקצה האחד שלה אנשי רובוטיקה ואלקטרוניקה שמפתחים את תחום הסייבר והלוחמה האלקטרונית, ומנגד אנשי ה'לו-טק' שמתחזקים את הציוד ברמה הכי בסיסית שיש".

בן נתן-קרוגר סיפרה כי בלית ברירה ובשל המחסור בכוח אדם מקצועי, צה"ל נאלץ להכשיר חיילים ללא רקע טכנולוגי, והדבר פוגע באיכות ההכשרה.

נחום חופרי, ראש עיריית רעננה ויו"ר ועדת החינוך בשלטון המקומי, הציע כפתרון להכשיר "בעלי מלאכה בחלוק לבן". לדבריו, ההורים צודקים כשהם דורשים שילדיהם ילמדו לבגרות ויהיו בעלי השכלה רחבה. לכן צריך למצוא את הדרך להחזיר את התיכונים המקיפים ולשלב את הלימודים הטכנולוגיים עם תעודת בגרות מלאה. "כדי להכשיר היום שרברבים או חשמלאים מיומנים אנו חייבים להרחיב דעת של תלמידים גם במקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית ומדעים", הסביר. "אני שמח שבמשרד החינוך מגלים באחרונה אוזן קשבת לנושא ומנסים להחזיר את הגלגל לאחור, אבל הבעיה היא שכמו במקרים רבים אחרים גם כאן זה נעשה מעט מדי ומאוחר מדי".

משרד החינוך: נקים מרכזי טכנולוגיה אזוריים

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי קידם בשלוש השנים האחרונות מדיניות רחבת היקף להעצמת החינוך הטכנולוגי, והגדיל לשם כך את התקציב מ-44 מיליון שקל ל-85 מיליון. כן הונהגו שורה של תוכניות מדעיות טכנולוגיות שנועדו לתת מענה לכלל התלמידים ובכלל זה לתלמידים שבעבר לא הצליחו במסלולים העיוניים. כך הצטרפו לחינוך הטכנולוגי עוד כ-14 אלף תלמידים, גידול של 13%.

עוד נמסר, כי תוכנית טו"ב (טכנאי ובגרות) מאפשרת ללומדים בה לסיים את כיתה י"ב גם עם תעודת בגרות וגם עם תעודת טכנאי במקצועות בתחום המכונות, החשמל, האלקטרוניקה והמחשבים. במסגרת מגמת התקשוב התלמידים מקבלים הסמכה של חברות שעוסקות במתן הסמכות בתחום זה כמו מייקרוסופט, סיסקו וסאן. הלימודים במגמה זו מתאפשרים הן לתלמידים מצטיינים והן לתלמידים שנשרו מהמערכת.

תוכנית אחרת היא "הזנק לתעשייה", שמטרתה לייצר עתודה טכנולוגית מקצועית למפעלי תעשייה. במסגרת תוכנית זו, התלמידים יוצאים יום בשבוע מבית הספר ומשולבים בעבודה במפעלי תעשייה. 

עוד נמסר, כי "השנה אף החל פיילוט לשילוב חרדים בחינוך הטכנולוגי, שכלל כ-15 בתי ספר לתלמידים חרדים. במקביל לכך המשרד מקים בימים אלה בשיתוף עם התאחדות התעשיינים, עיריית באר שבע ועיריית חיפה שני מרכזי טכנולוגיה אזוריים בתקציב של 50 מיליון שקל. המרכזים נועדו לחזק את החינוך הטכנולוגי במיוחד במגמות שדורשות ציוד עדכני ויקר למשל בתחום המתכת והרכב".