ברחתי מהבית, ומצאתי בית
נולדתי למשפחה חרדית. תמיד הרגשתי שונה מכל השאר. זה היה חרוט בי. לסבית, כן. בגיל 15 ברחתי מהבית, גרתי ברחוב, התמכרתי לסמים. נולדתי מחדש ב"בית דרור"
האמת? לא היה לי הרבה מזל. נולדתי לסבית בבית חרדי. לא שזה לא בסדר להיות לסבית ולא שזה לא בסדר לגדול בבית חרדי - פשוט השילוב הזה, במציאות הישראלית יכול להיות אכזרי, עצוב וטרגי, כמו במקרה שלי.
נולדתי בשומרון, ביישוב חרדי ואדוק מאוד, וגדלתי על פי הערכים של משפחה חרדית. אבי כותב ספרי תורה ונחשב לרב בקהילה. בהיותי נערה צעירה נהגתי לברוח, לא מצאתי את מקומי בבית. לא הרגשתי בנוח ואף הרגשתי צבועה כי לא הייתי כמו כל הבנות. אני זוכרת ימים שבהם החבאתי עיתונים מתחת לבגדים שלי. זה היה אסור בתכלית להכניס עיתונים "חילוניים" הביתה, אך יותר מכל אהבתי לקרוא ולכתוב. שם תמיד הייתה לי פינה חמה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מתי יוביל הליכוד את מצעד הגאווה? / ברק הרשקוביץ
בישראל 2012, אין סיבה לגאווה / חן משגב
צובעים את ישראל בוורוד / אדיר שטיינר
באחד הגליונות של "ראש אחד" נתקלתי בכותרת גדולה "לצאת מהארון". לא הבנתי מה זה אומר עד שקראתי את הכתבה. אחר כך לא הפסקתי לבכות. איך זה ייתכן? תמיד הרגשתי שונה מכל השאר. זה היה חרוט בי. לסבית, כן. הייתי ה"מורדת", "עשב שוטה", "סוררת". כך כינו אותי עוד לפני שאני ידעתי מה זה. ידעתי שאין שום מקום לקבלה ולהבנה מצד המשפחה שלי.
בגיל 15 ברחתי מהבית כדי להתגורר בתל-אביב. הפעם, בניגוד לבריחות שלי בעבר, החלטתי שזהו מקומי, לכאן אני שייכת. אבל החיים בתל-אביב לא היטיבו עמי. גרתי בבתים של אנשים, נדדתי מבית לבית, ואף הרבה פעמים מצאתי את עצמי מעבירה לילות בספסל, לא שייכת לשום מקום. תחושה נוראית. הרגשתי שאין לי מקום בעולם הזה. התמכרתי לסמים והסתבכתי עם המשטרה. עדיין נחשבתי בעיני כולם כעשב שוטה מבלי שיכולתי להרים את עצמי לבד. באחד הימים מצאתי מחסה אצל בחורה שניגשה אליי ואמרה לי "יש מקום בשבילך, 'בית דרור' זה נקרא". אני לא הבנתי ולא ממש התחשק לי מקום סגור.
ניסיתי להתאבד כמה פעמים, אך תמיד היה מישהו שמנע ממני. בפעם האחרונה שניסיתי, עצרתי מבעדי ורצתי נסערת לחפש את המספר של "בית דרור". ארזתי את מעט הבגדים שהיו לי ונסעתי באוטובוס. לא באמת חשבתי שאשאר שם, רק ללילה. הגעתי למקום שהיה אור גדול באמצע החושך. מדריך קיבל אותי וכמה נערים שהכינו לי ארוחת ערב. בערב הראשון הייתי בשוק. מזועזעת מעצמי שבאתי ומהאנשים הטובים שסבבו סביבי. זה היה הצד הטוב של תל-אביב. חשתי שמחה מהולה בפחד.
כשהגעתי לשם הפגנתי את כל חוסר האמון והחשדות, בהתנהגות מתריסה של "מי אתם בכלל שתעזרו לי? אתם לא מכירים אותי באמת". מצד אחד ייחלתי בכל לבי שמישהו ייאמץ אותי לקרבו שיסוכך עליי, ממש כמו שעוטפים תינוק שהרגע הגיח לאוויר העולם, ובאותה נשימה רק רציתי להדוף את כולם מעליי. כי לא האמנתי שיש באמת אנשים שמקבלים אותי כמו שאני. הגעתי עייפה, נואשת, מכורה לסמים, לרוע של אנשים.
לקבל את השונה
כשקיבלו אותי ל"בית דרור" נכנסתי לתהליך שבו מצד אחד מקבלים אותך כמו שאתה, אך גם מציבים לך מסגרת ברורה. מקיימים שיחה קבוצתית מדי ערב על נושאים פוליטיים, נושאים שקשורים לקהילה, דילמות חברתיות ודרכי התמודדות עם מצבי קיצון, מקיימים שיחה שבועית עם עובדת סוציאלית על דילמות אישיות שקשורות למצב הנפשי ומקבלים כלים להתמודדות. הכול כדי לנתב אותך לדרך שבסופה תוכלי לחזור הביתה, או לחילופין לצאת לעצמאות כאדם בוגר, בין אם לדירת המשך או לדירה שכורה משלך.
הצוות הצליח למצוא את החתיכות החסרות בפאזל שלי, נסך בי ביטחון, שפך אור על החלקים הטובים שבי וגרם לי לזהות את האיכויות שאני בעצמי לא הייתי מודעת לקיומן. אני חושבת שבמובן מסוים הגעתי כחומר גלם והם בידיהם המקצועיות ליטשו את היהלום שהיה חבוי בי במשך כל השנים.
הגעתי כחיה פצועה, שותתת דם. אם הייתה לי האפשרות עכשיו להסתכל על עצמי מהצד באותם הימים, אני לא בטוחה שאני עצמי הייתי מתמודדת עם הכאב העצום הזה, לקבל ולהאמין שאפשר לחולל כאן שינוי אמיתי. אומרים שכשהתלמיד מוכן, המורה מגיע. ואני חושבת שזה המשפט שהכי מיטיב לספר את המסע שלי ושל "בית דרור". הייתי צמאה לקבל ידע חדש על העולם, לדבר בשפה שמעולם לא דיברתי בה. הייתה לי הזכות להכיר נשים וגברים שעברו דבר או שניים בחייהם ולימדו אותי המון בלי שיפוטיות, בלי כל צל של ביקורת אלא פשוט לעזור לי לעבור תהליך של לידה מחדש ולקבל את השוני באחר ובפרט את השוני בי.
גם היום, כשאני כבר עצמאית, ואפילו בקשר טוב עם משפחתי, בית דרור ממשיך לתמוך. הצוות מתעניין, מארח לארוחות שישי מדי שבוע, פתוח כל הזמן לשיחות טלפון לכל צורך, עוזר במציאת מקום עבודה ועוד.
הכתיבה אינה קלה לי. בהרבה מובנים, דרך הכתיבה אני משחזרת אירועים טראומטיים, שהייתי מעדיפה להדחיק. אבל למרות הקושי, אני יודעת שרק דרך הסיפור האישי שלי, יוכלו בני נוער במצוקה להתחבר ובעיקר להאמין. כי "בית דרור" זה לא רק מרכז סיוע רגיל, אלא מקום שיכול להציל נפשות. ואם סיפורי האישי יוכל לגרום לעוד נער או נערה להגיע לשם - הצלנו עוד נפש בישראל.
"בית דרור" נותן מענה מיידי לקליטות בני נוער להט"ב שנפלטו מהבית על רקע הנטייה המינית ואו המגדרית שלהם ומצאו עצמם ללא קורת גג. המקום קולט בני נוער בגילים 14-19 ובעל צוות מקצועי הנותן מענה לפניות ושאלות של בני נוער ומשפחות. הקו החם פעיל בכל שעות היממה 03-5162071 ובאתר בית דרור .
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
