"הסופרים הם עובדי הקבלן של הקוראים"
ועדת החינוך והתרבות של הכנסת קיימה את דיונה הראשון במסגרת אירועי שבוע הספר בכיכר רבין בתל אביב. ירון סדן: "מו"ל הוא לא טייקון". צור שיזף: "הגנו על הסופרים"
אמש (ה') בימיו האחרונים של שבוע הספר, קיימה ועדת התרבות והחינוך של הכנסת בראשה של ח"כ עינת וילף, ישיבה רשמית ראשונה באווירה הטעונה סביב המשבר בענף הספרים. הצעד בו נקטו אלכס אפשטיין וצור שיזף בשבועות האחרונים, כאשר התאגדו כנגד רשתות הספרים, המשיך במכתב של 277 סופרים, ואנשי ספר לשרת התרבות לימור לבנת לקידום חוק הספרים. פעולות אלו הביאו לתזוזה בעמדת הממשלה, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע תמיכה בחוק, שאושר בוועדת השרים לענייני חקיקה, והועבר לדיון בוועדת החינוך של הכנסת.
מחאת סופרים לוחמנית שהיתה אמורה להתרחש במקום, אליה זומנו מאה סופרים תחת קול קורא להוציא את ספריהם מהמבצעים, הוחלפה כיומיים לפני האירוע בישיבה רשמית וממוסדת בנוכחותם של ח"כים, חברי ועדת החינוך והתרבות בכנסת, שזו ישיבתם הראשונה תחת היו"ר וילף. הח"כים הנוספים שנכחו בישיבה: ח"כ אברהם מיכאלי, ח"כ נינו אבסדזה וח"כ ניצן הורוביץ. איתם ישבו ירון סדן יו"ר התאחדות המו"לים, הסופרים חיים באר, מיכל גוברין וצור שיזף, ומו"ל הוצאת בבל שרון רוטברד. לישיבה הציבורית בכיכר רבין הגיע קהל מועט בלבד.
מבין אנשי הספר שנמצאו בקהל: עינת ניב, עורכת הוצאת "כתר", הסופרים: דרור משעני, אלונה פרנקל, אלכס אפשטיין, תמר גלבץ ורותו מודן. עוד נכחו מו"ל הוצאת "אגם" ישראל מזרחי, ומו"לית שוקן רחלי אידלמן. נציגויות מטעם הרשתות צומת ספרים וסטימצקי לא נראו במקום.
לא מתעשרים מזה
את הישיבה פתח סדן, שהצביע על הבעיות בענף הספרים: דואופול של שתי רשתות, ריכוזיות והעדפות ההוצאות אשר בבעלות צולבת במסווה של שוק חופשי, ומצבם הכלכלי הקשה של הסופרים ושל העוסקים בתחום הספרים. "זהו כשל שוק שאין לו כל פתרון פרט לחקיקה", הסביר סדן, "מו"ל הוא לא טייקון שיושב על באר נפט, וסופרים הם לא אמנים שמתעשרים מעשייתם".
סדן מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, ועל הנתונים המוטעים שזה מעביר לתקשורת, בטענה ששוק הספרים מצוי תחת תחרות בריאה ודינאמית, בעוד שלמעשה המו"לים והסופרים קורסים מבחינה כלכלית.
"אל תכנעו לרשתות", פנה סדן למו"לים, "המצב הנוכחי הוא לא לטובת הצרכן". סדן מנה בפני הקהל את עיקרי חוק הספרים, הטוען למחיר קבוע לספר חדש למשך שנה וחצי, תמלוגי מינימום לסופרים, ומכירות ללא הטבות ותמריצים למוכרים. עוד הוסיף כי יש לנסח בחוק רגולציה על המחיר שלוקחות הרשתות בעבור הפצת הספרים מהמו"לים. "עולם הספרות יהיה מגוון יותר אחרי החוק. אלו שקונים יותר, לאו דווקא קוראים יותר, והתרבות היא זאת שנפגעת על ידי המבצעים".
ח"כ הורוביץ, מהיוזמים העיקריים לחוק הספרים, טען כי ללא החוק הרשתות ימשיכו לנצל את הכוח העצום שלהן. "מאוד חשוב שתהיינה חנויות עצמאיות שיתנו מקום לשירה, למחזות, לספרי עיון וגם יחס אישי. חשוב להבין כי החוק אינו אוסר מבצעים, וגם המחיר הקטלוגי של ספר בזמן תקופת ההגנה ירד באופן משמעותי. ספרים ישנים, מהתנ"ך ועד דוסטוייבסקי, יימכרו במבצעים ולא יתיישנו. החוק יאזן את שוק הספרים".
פרופסור זוהר שביט, הפועלת לקידום נושאי התרבות בעיריית תל אביב, טענה כי "אנו מאבדים את היכולת לקרוא ספרות רצינית, ואז היד נשלחת מאליה לעבר 'האח הגדול'. פעם לצד חסמב"ה קראו את נחום גוטמן ודומיו, ואין להתפלא כי ישראל מתדרדרת בבחינות המיצב בבתי הספר. תרבות מתחילה ביחס לספר, ובחינוך לקריאת ספרים. כל המדינות בעולם נותנות תמיכה לתרבות הגבוהה, ורק בישראל תחום הספרים נשאר בלתי-נתמך".
כמעט כמו כריך
שרון רוטברד, מו"ל הוצאת בבל החבר ביוזמת מחאת הסופרים, טוען כי כיום "יותר מלקרוא ספרים, גורסים אותם. הספרים שאינם נמכרים מוחזרים למחסנים, ונגרסים, משום שאין להם מקום במחסנים. רוב הסנדוויצ'ים ברחוב אבן-גבירול, נמכרים במחיר נמוך יותר מאשר ספר בצומת ספרים או בסטימצקי, וזה מצב לא סביר. הרשתות 'נדיבות' לצרכנים על חשבון המו"לים. שיהיו נדיבים ויורידו מהנתח שלהם, ולא שלנו".
על כך הוסיף הסופר צור שיזף, ממארגני המחאה: "ספרים הם לא שוק או כלכלה. הם לבת התרבות. באחריות כנסת ישראל להגן עלינו, כי אנחנו חסרי הגנה. תנו לנו לעבוד ולהכניס בכם רוח".
מיכל גוברין דיברה על התמריצים שמקבלים מוכרים למכור ספרים ברשתות הגדולות. "כתיבה של ספר איכותי לוקחת שנים. היד של כל מי שקונה 'ארבע במאה' צריכה לרעוד מבושה. מהפכת הספרים צריכה להתממש, כמו המהפכה שיצר החוק להגנת הטבע. בלעדיו לא היו לנו כלניות ומגוון פרחים, אלא רק מספר זנים דורסניים. בקרוב לא יהיו לנו גם ספרים בעברית. אי אפשר לייבא אותם כמו קוטג' מסין או מארצות הברית. כעת הסופרים הם עובדי הקבלן של כל קורא וקורא. מתי מוכר ימליץ על ספר, לא כי שילמו לו על כך".
הסופר חיים באר הסביר כי גם הסופרים המצליחים אינם מתפרנסים מכתיבתם: "גם עמוס עוז ומאיר שלו עובדים לפרנסתם בהוראה ובכתיבת מאמרים. אנחנו מממנים קרן פרטית משלנו, רק כדי לכתוב את הספר הבא. ככל שאני אקבל פחות על הספר הנוכחי שלי, יקטנו הסיכויים שלי לכתוב את הבא אחריו. למחוקק יש אחריות על התרבות, תאפשרו לנו לכתוב את הספרים הבאים".
לאחר שהמשתתפים בישיבה שטחו את טענותיהם בפני הקהל
ובפני ח"כ וילף, ניתנה לקהל הזדמנות להביע את דעתו. העורך גיורא רוזן מהוצאת "הקיבוץ המאוחד" שצפה בישיבה, טען כי ספרי עיון אינם מקבלים מקום אפילו לא במבצעים, ומימונם נדרש על ידי הכותבים באופן שכיח. "המחבר מביא את הכסף למו"לים, או שספרות עיונית מתורגמת על ידי כסף זר, אירופאי. הענף נמצא כבר שבע שנים במשבר, ואין לנו זמן. עוד כמה שנים, כשיהיה לכם חוק, כבר לא יהיו יותר הוצאות לאור. אני פונה לח"כ וילף, לכי על זה ובגדול, את והשרה לבנת".
רחל אידלמן, מו"לית הוצאת "שוקן" הגיבה לטענה כי חלק מהמו"לים לא נענו לבקשת סופריהם להוציא את ספריהם מהמבצעים. "מו"ל שאינו לוקח חלק במבצעים, מוחרם על ידי הרשתות וספרים נעלמים מהחנויות. אם הרשת לא תמכור את הספרים שלנו, אין לנו כסף למשכורות לעובדים ולחשבונות. זאת הסיבה היחידה שהמו"לים נכנעים למבצעים, פשוט כי מכריחים אותם. בשבוע הספר הזה מוכרים את ספריהם 60 מו"לים בלבד. זאת חצי הכמות יחסית לשנים קודמות, ועל זה צריך לתת את הדעת".
