הרב רוטר: פרידה מתקשורת אחרת
שלוש סטיגמות ניפץ הרב ישעיהו רוטר: של איש תקשורת, של רב ליטאי-חרדי ושל אידיאליסט פרגמטי. בימים שבהם התנהלות כלי התקשורת החרדיים מעוררת יאוש, הרב רוטר יחסר במיוחד
הדיווחים השבוע על הפוטש ב"יתד נאמן",
שהגיע זמן לא רב מדי אחרי פרשת "בחדרי חרדים"
- הוסיפו עוד תפר לתהליך הייאוש שמתרקם בלבי מהציפייה לראות התנהלות תקשורתית חרדית (ולא רק) סבירה. ואז נזכרתי ברב ישעיהו רוטר, שהלך לעולמו השבוע.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
היכרותי הקצרה עם הרב רוטר החלה ונגמרה לפני קצת יותר מחצי שנה: ראיון טלפוני לאחד מעלוני השבת הסרוגים, במלאת עשור לכהונתו כמנהל "רוטר.נט", לאחר שבנו נעם העביר אליו את מפתחות האתר. הרב רוטר הפך אותו לאחד מאתרי הסקופים המובילים בארץ.
כשרב ליטאי עושה תקשורת
ראיון אחד לא באמת יכול להפגיש אותך עם המרואיין, על כל תכונותיו וקווי האופי שלו, אבל גם עשר דקות של מפגש יכולות להספיק כדי לנפץ סטיגמות. וכך ניפץ לי הרב רוטר שלוש סטיגמות רציניות, בזו אחר זו.
הראשונה: סטיגמת איש התקשורת. על אף שניהל את אחד המפעלים הבולטים לייצור סקופים, הרב רוטר סירב לראות בעצמו דמות בולטת בעולם התקשורת.
השנייה: סטיגמת הרב. ולא סתם, רב חרדי, בוגר הישיבות הליטאיות הנחשבות ביותר. הסיכוי שמבין כתלי ישיבת פוניבז', ספינת הדגל הבלתי מעורערת של עולם הישיבות הליטאי, ייצא מנהל אתר חדשות באינטרנט – זהה לסיכוי שבוגר "ניסן נתיב" יהיה חתום על פשקווילים במאה שערים. והנה, בלי לחזור בשאלה, ומבלי ששינה כיוון בחיים, הרב רוטר המשיך להראות כמו איש פוניבז' ו"חברון", ולעשות תקשורת.
למעשה, זה גם לא הפריע לו להיות קצין בשריון, ר"מ בישיבה תיכונית, עורך חופות של חילונים, דוקטור במחשבת ישראל ובעל תואר שני במנהל עסקים.
מניעים כלכליים זה לא בושה
אבל הסטיגמה השלישית שהתנפצה – הייתה גם המפתיעה ביותר בעיניי. הבנתי שלא מדובר באיש חדשות קלאסי, וגם לא בדמות המקובלת של רב חרדי. לפיכך הנחתי שמדובר בטיפוס מהסוג השלישי – אחד שעניינו בעולם הוא לשלב בין השניים. אחד שהאידיאל שלו הוא לקדש את עולם התקשורת, ולהזריק לתוכו ערכים. אחד מז'אנר יוצאי פעולות חבריא ב' ב"בני עקיבא" על חשיבות ההשתלבות וההשפעה מבפנים, שבוער לו להיבחן לגלי צה"ל.
אבל הרב רוטר לא היה כזה. ההתלהבות האידיאליסטית – הדתית-לאומית בדרך כלל – של שילוב תורה עם עולם החול, לא כל כך אפיינה אותו. הוא הודה בפה מלא: כשהעביר את הדגש באתר מענייני מחשבים לתחום האקטואליה, זה נעשה מתוך שיקולים של כדאיות. גם במהלך העשור שלאחר מכן, עד לפטירתו, המשיכו ללוות את הרב רוטר מניעים כלכליים.
היו לו גם מטרות לקדש שם שמים, ולדאוג שתהיה סביבה ברשת שאדם דתי יוכל לגלוש אליה בלי להיתקל בתכנים שנוגדים את ערכיו, אבל כל זה בא לצד השיקול הכלכלי, והוא לא התבייש בזה. ובעולם שבו שיקולי רווח והפסד שולחים אנשים למלחמות משולחות רסן נגד מתחריהם, בהחלט אין סיבה לבושה כאשר מישהו מתפרנס מאתר האקטואליה שלו ושמח בחלקו. זו אולי אפילו סיבה לגאווה, אבל כאמור, מדובר באדם שגאווה היא לא בדיוק הקטע שלו.
בלי להתהדר בהצלחה של האתר, ובלי להתהדר בשילוב בין התורה לאינטרנט, הרב רוטר המנוח פשוט ידע מה העבודה שלו ועשה אותה, ללא אגו וסיסמאות.
הדיווחים השבוע על הפוטש ב"יתד נאמן", שהגיע זמן לא רב מדי אחרי פרשת "בחדרי חרדים" - הוסיפו עוד תפר לתהליך הייאוש שמתרקם בלבי מהציפייה לראות התנהלות תקשורתית חרדית (ולא רק) סבירה. עכשיו, כשאיבדנו גם את הרב ישעיהו רוטר, אולי באמת אפשר להתייאש.
לפנייה לכתב/ת 
הרב ישעיהו רוטר ז"ל
צילום: משה הלוי (halemo)
מומלצים
