מצרים בוחרת, הכיכר ריקה: "המהפכה התעייפה"
סמל המהפכה המצרית מאוישת על ידי "סוחרים ופרחחים", וברחבי המדינה מאיימים מצביעים בניצחונו של הפתק הלבן. שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" שוחח עם יושבי בתי הקפה, שמאסו בהגדרתם כ"מטומטמים". בקלפיות אין תורים ארוכים הפעם, אבל פעיל מקומי תוהה אם זה השקט שלפני הסערה
אין דבר שמשקף יותר את מצב הרוח הלאומי המצרי מאשר "כיכר תחריר", סמל המהפכה העממית בלב קהיר. המוני מפגינים שהו בה בכל שלבי המהפכה - חילונים ומוסלמים קיצוניים, זועמים וחוגגים - אך היום (שבת), עם תחילת ההצבעה ההיסטורית לבחירת נשיא חדש למצרים, הכיכר ריקה כמעט לחלוטין. "המהפכה התעייפה", סיכם עבורי אחד הפעילים.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
ההתלהבות ששטפה את מצרים בבחירות לפרלמנט ובסיבוב ההצבעה הראשון לנשיאות נעלמה כלא הייתה. רחובות קהיר שקטים למדי, אך ניתן לחוש היטב במתח. מרבית הסוחרים העדיפו לסגור את חנויותיהם מחשש להתפרצות מחודשת של אלימות, עם היוודע זהותו של המנצח.
גם ה"פוטש" החוקתי, שהביא בסוף השבוע לביטול תוצאות הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לפרלמנט המצרי, לא השיב את ההמונים לכיכר. ברחבי קהיר ומצרים נערכו הפגנות נקודתיות בהשתתפות אלפים, אך אלו מחו בעיקר נגד החלטת בית המשפט לאפשר לנציג המשטר הקודם, אחמד שפיק, להתמודד בבחירות מול מועמד "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי.
שנה וארבעה חודשים מאז שהודח הנשיא לשעבר, חוסני מובארק, מקווים המצרים להשיב את השקט למדינה בתום הבחירות. כ-50 מיליון בעלי זכות בחירה מכריעים היום ומחר ב-9,000 מרכזי הצבעה בין שפיק, שרבים חוששים כי ישיב את המשטר הישן, ובין מורסי האיסלאמיסט, שנקשר לכפייה דתית פוטנציאלית.
"הסתכל סביבך ותראה מי נשאר בכיכר - רק סוחרים ופרחחים", אומר לי אחד מפעילי התנועה הדמוקרטית המצרית. "הם מבריחים מכאן את כל אלה שרוצים להפגין. לפני כמה ימים, הייתה אמורה להתקיים כאן הפגנת נשים. הפרחחים התחילו להציק להן ולהטריד אותן מינית, וההפגנה התפזרה מיד".
לאחר שנים של מאבק, בן-שיחי אינו מתכוון ללכת לקלפי ולממש את זכותו הדמוקרטית. "למי אני יכול להצביע?", הוא שואל בכעס, "לאחמד שפיק, בן-בריתו של מובארק, קצין שינציח את שלטונה של החונטה הצבאית? הרי הוא מסמל את כל מה שבגללו פתחנו במהפכה. אנשים הקריבו את חייהם ומחו נגדו. מצד שני, לתת את קולי לנציג 'האחים המוסלמים', זו אפשרות שבפירוש לא באה בחשבון".
יחד עמו מרכיבים מחרימי ההצבעה - שלא מוכנים "לבחור בין דבר לטיפוס", כהגדרתם - את הנעלם הגדול של הבחירות. ברוח זו, תיארה קריקטורה ארסית של השבועון "אלמוסאוור" את הלך הרוחות הנפוץ בקרב האוכלוסייה: אזרח שרואה בעיני רוחו את החרב שיחזיק מעל צווארו נשיא מטעם "האחים המוסלמים", או המגף שנשיא מטעם הצבא ילחץ באמצעותו עליו. הדילמה, בהתאם לרוח רבים מהאזרחים, מולידה בחירה בפתק לבן.
"מה אתה הייתי עושה במקומי?", שואל אותי מוחמד, מהנדס במקצועו, אב לחמישה ילדים. בסיבוב הקודם הוא הצביע למועמד המפלגה הנאצריסטית, שזכה במפתיע במקום השלישי, אך כעת הוא נותר ללא מועמד. "אני לא הולך להצביע. איש משני המועמדים לא מייצג את עמדותיי, וממילא מדובר בהצגה, שתוצאותיה נקבעו כבר מראש".
"הם באמת חושבים שאנחנו מטומטמים"
אנחנו נפגשים בבית קפה קטן באחד מרחובותיה הצדדיים של קהיר. שאר היושבים במקום קוראים עיתונים ומעשנים נרגילה, בעוד פרשן מתלהם של אחת מתחנות הטלוויזיה הפרטיות קורא לאזרחים לצאת ולהצביע כדי "להשיב למצרים סופסוף את ריבונותה ואת מילתה ולהיפטר מהכיבוש הזר".
הפרשן החילוני מגן בלהט על הצבא ופוטר את ההאשמות שהוטחו בו ועסקו בניסיונותיו לשמר את השלטון. "כל השמועות שמופצות באינטרנט הן פועל של שירותי הביון הישראלים. היהודים עושים הכול כדי להרוס את מצרים ואילו הצבא שלנו הבטיח להגן עלינו", תוקף הפרשן. בבית הקפה, עם זאת, נתקלים דבריו בחומה של גיחוך. "הם באמת חושבים שאנחנו מטומטמים", קורא אחד ממעשני הנרגילה בשולחן סמוך.
בכל זאת, מצרים רבים מאמינים לרעל האנטי-ישראלי והאנטישמי הממשיך להזין את מערכות התעמולה של הצדדים היריבים. תחנות טלוויזיה מצריות שדרו בימים האחרונים תשדיר, המתריע את האוכלוסייה המקומית מפני "מרגלים" זרים, שמציפים את מצרים ומנסים לערער את יציבותה. מספר פעמים עוצרים אותי אנשים, במהלך צילום ברחובות קהיר,
דורשים ממני לראות את שצילמתי ולמחוק כל צילום עליו מופיע אנשים. בכיכר מלווה הדרישה הזו באיומים מילוליים ופיזיים של ה"בלטגה" - כנופיות הפרחחים שהפכו לאדוניה החדשים של הכיכר המלוכלכת והמזוהמת, בהיעדר שוטרים וכוחות סדר אחרים.
השוטרים הוצבו במספרים גדולים סביב לקלפיות ומונעים מזרים להיכנס למתחמים המוגנים, שבהם מתקיימת מאז שעות הבוקר ההצבעה. בניגוד לבחירות הקודמות לא ניתן להבחין בטורי מצביעים ארוכים מדי, מה שמעיד על ההתלבטות הרבה של אזרחי מצרים אם להשתתף בהצבעה או להיענות לקריאת יוזמי המהפכה ולהחרימן.
"אולי זה השקט שלפני הסערה", אומר פעיל אופוזיציה צעיר. "אולי תוצאות ההצבעה יוציאו שוב את ההמונים לרחובות, אבל אחרי 18 חודשי מהפכה, לאנשים מתחיל להימאס והם רוצים לחזור לאורח חיים רגיל. זה מצב שמעניק הזדמנות נהדרת לדיקטטורה חדשה. אין לנו פרלמנט ואין לנו חוקה, והנשיא הבא ייהנה מסמכויות מוחלטות ברגע שהצבא יעביר לו את השלטון. אפילו מובארק לא נהנה מסמכויות שכאלו".
מחר ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" - המשך הדיווחים של אלדד בק מהיום השני בבחירות לנשיאות
Read this article in English