דוסים של כדורגל: מה ההבדל בין דתי לאוהד?
אלו מצפים למוצא פיו של הצדיק ואלו של צ'יטה הפילה, לאלו יש שטריימל ולאלו חולצה בצבעי המדינה, ואלו ואלו מדירים נשים. המרחק בין כדורגל לדת קטן משחשבתם
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- נטורי קרתא על יד ושם: "פגעו בכלב - והוא צעק"
- ריבית זה רק לחילונים?/ טלי פרקש
- האינטרנט שלי כשר יותר - צפו בתחרות
בכדורגל, כמו בדת, המאמין מקווה שרצונותיו יתגשמו בעזרת תיווך בינו לבין אלוהים. הנה, לא מזמן נסעתי באוטובוס ושמעתי חרדי אחד השח לחברו: "כשיש לי בעיה, אני פונה לרב פלוני. הוא אומנם בקושי שומע בגילו ולא כל-כך זוכר, אבל יש בו משהו יותר משכל - סגולה". לפני שתלגלגו, תסקרו בקצרה את עמודי הספורט שמדווחים על האדמו"ר שמנבא את העתיד. במונדיאל היה זה פול התמנון, ששגה רק פעמיים בכל הטורניר, ומדענים רציניים נדרשו להסביר את הפלא המשייט על שמונה. ביורו הנוכחי יש את צ'יטה הפילה (המנחשת בעזרת החדק) או החזיר סייקיק (שחרחוריו מחוללים פלאות) שממלאים את דפי העיתונים, משל היו פסקי הלכה מנומקים.
ועוד לא הזכרנו הדרת נשים
בכדורגל, כמו בדת, המפגש בין הדוסים לבין הלייטים של החבורה גורם למתחים לא-סמויים. אם מישהו מן המאמינים יעיר ההערה שאינה במקומה, כמו "רגע, מה זה נבדל?" הוא יזכה למבט זועף בידי המומחה שבחבורה, משל שאל "מה קורה כשיום כיפור חל בחשוון".
ומה עם קוד הלבוש? בדומה לכיפה קטנה, או היעדר ציצית, כך גם מי שייקלע ליציע עם חולצת היריבה יזכה - אם יש לו מזל - להערות לא מחמיאות. וכמו שבישיבת פוניבז' יש מאבק ארוך שנים בין ה"שונאים" לבין ה"מחבלים", כך גם מאמיני הקבוצות מתכתשים אלה עם אלה - לעתים גם פיזית כפי שהוכח במגרשים
בישראל לקראת סוף העונה.
אה, ועוד משהו: מאמיני שתי הדתות ידירו נשים, למעט הנחת הכיבוד על גבי השולחנות. הנימוק הספורטיבי להדרת נשים הוא לא רשמי, אבל עובד יפה-יפה בדרך כלל. הרי "מה נשים מבינות בכדורגל" הוא בסך הכל וריאציה של הטיעון הדתי "זה לא מתאים לטבע שלך".
אפשר בטעות להבין מדבריי שאני מזלזל בכדורגל או בדת, אבל זה ממש לא המצב. הכל עניין של שכל ישר, וחשוב שלא להיסחף יתר על המידה. ההתאספות לצורך צפייה במשחק כדורגל, בדומה למפגש דתי, עונה על סיפוק צרכים חברתיים. צפייה בשחקנים אהובים עשויה לגרום לנו לרצות את הטוב שבהם בדיוק כמו קריאה בספרי הנהגות רבניות. ובעזרת השם, הקבוצה הטובה תנצח.
לפנייה לכתב/ת 
