שינוי שיטת הממשל - זה לא רק עניין לגברים
לא תיתכן חקיקה של שינוי שיטת הממשל מבלי שנשים יהיו שותפות מלאות ושוות בדיונים, ומבלי שההשלכות המגדריות של החקיקה יילקחו בחשבון
בימים אלה צף ועולה מחדש הדיון על שינוי שיטת הממשל בישראל. בשבוע הקרוב צפוי שאול מופז להכריז על הצוות לבחינת שינוי שיטת הממשל. אין ספק כי סוגיות שונות העולות לדיון הן חשובות והאתגר העומד בפני החברה בישראל להשיג ממשליות ראויה הוא גדול. אולם אתגר לא פחות חשוב הוא ייצוג הציבור הרחב על גווניו הפוליטיים והחברתיים.
מכוני מחקר ועמותות, כמו גם חברי כנסת עומדים מאחורי ההצעות המעטות העומדות לדיון, העוסקות בעיקרן בחיזוק הרשות המבצעת. מעבר להסכמות ולמחלוקות, יש מכנה משותף אחד לכל ההצעות: הן עיוורות מגדר. הן מדברות על מנגנונים מסדירי ממשל בשפה מכלילה ואוניברסלית, אך מתעלמות מההטיות המגדריות שביסוד המנגנונים. הן מבקשות להביא לתיקון בתחומים שונים של הסדרי שלטון, ייצוג וקבלת החלטות, אך הן מתעלמות לחלוטין מכך שמחצית מהבוחרים הן בוחרות, ומכך שבאופן שיטתי ייצוגן של נשים בגופי ממשל נבחרים, כמו גם במפלגות השונות, נמוך באופן משמעותי מחלקן באוכלוסיה.
רוב הפורומים העוסקים בשינוי שיטת הממשל, שחלק חשוב ממנו הוא גם שינוי שיטת הבחירות, הם על טהרת הגברים, ואם יש בהם ייצוג לנשים, הוא סמלי בלבד. עדיין הפוליטיקה נחשבת לתחום ה"מומחיות" של גברים. היסטורית, אפשר היה לכונן דמוקרטיות ולדבר על שוויון אזרחי ולא להעניק זכות בחירה לנשים. נשים בכל העולם, כולל בישראל שלפני המדינה, נאבקו לזכות בחירה וזכו בה. יחד עם זאת, זכות זו לא העניקה להן מעמד שווה בזירה הפוליטית. בכל המדינות הדמוקרטיות נאבקו נשים על ייצוג שווה, וברבות מהן, כולל מדינות אפריקניות למשל, כוננו מנגנונים המבטיחים ייצוג שווה. לא כך בישראל. ההכרה בצורך בייצוג שווה אינה רק עמדה של תנועת הנשים, זו עמדה שהמחוקק הישראלי אימץ כחוק, אשר גם הדגיש את הצורך בייצוגן של נשים ממגוון קבוצות אוכלוסייה.
מחקרים מלמדים שעם השתלבותן של נשים בשוק העבודה והעלייה בשיעור המשכילות, גוברת מודעותן של נשים למעמדן הנמוך. לא ניתן יותר לקחת את עמדתן הפוליטית כמובנת מאליה, וכנתונה לסדר היום הדומיננטי-הגברי. נשים רגישות יותר לסוגיות של אי-צדק חברתי, ולפגיעה בזכויותיהן. כבר לא ניתן להדירן מתהליכי קבלת ההחלטות ולהניח שהן יתנו לדברים ולגברים לזרום בדרכם הם. כמו בעולם כך גם בישראל החל להתהוות פער מגדרי בדפוסי הצבעה, ובבחירות האחרונות נשים הצביעו אחרת מגברים. לא יתכן שקולן של הבוחרות לא יילקח בחשבון, במיוחד שעל הפרק שינויי שלטון שהשפעתם על יחסי הכוחות וסדרי הממשל כה גדולה.
לא בשורה ולא תיקון
יתרה מכך, אי אפשר להעלים עין מהשפעות מגדר על מדיניות. בכל דיון מתחייב מבט מגדרי השואל כיצד המדיניות תשפיע על נשים וגברים ממגוון מיקומים חברתיים. בין היתר, כיצד יושפע כוחן האלקטורלי של נשים כתוצאה מתיקון זה או אחר? מהן ההשלכות ליכולת לקדם צדק מגדרי בזירה הפרלמנטרית? גם לכך ביקשה הכנסת לתת מענה ובשנת 2007 חוקק חוק השלכות מגדריות בחקיקה אשר קבע שכל מגיש הצעת חוק יבדוק את השלכותיה המגדריות בטרם יושם החוק על שולחן הכנסת.
לא תיתכן חקיקה של שינוי שיטת הממשל מבלי שנשים יהיו שותפות מלאות ושוות בדיונים, ומבלי שההשלכות המגדריות של החקיקה יילקחו בחשבון ויהיו חלק בלתי נפרד מהשינוי. לכן, בצוותים ובוועדות הדנים בשינוי שיטת הממשל והבחירות חייב להיות ייצוג של לפחות 40% לכל מגדר, ויש כיום שפע של חוקרות ומומחיות בתחומים רלבנטיים. לפני כל הצעה לתיקון או שינוי חייבים למפות את ההשלכות המגדריות ולהציע להן פתרונות. מהם המנגנונים שיבטיחו ייצוג שווה לנשים במפלגות ובכנסת? כיצד מביאים לייצוג של נשים ממגוון מיקומים חברתיים? כיצד מתקנים מנגנונים מדינתיים המחזקים אי-שוויון מגדרי דוגמת חוק מימון מפלגות בתצורתו הנוכחית, המאפשר תמיכה כספית גם במפלגות שאינן מאפשרות כניסה לנשים?
המבט המגדרי הוא, אם כן, מרכיב חיוני בכל דיון על שיטת הממשל והבחירות. כל עוד היוזמות הנוכחיות לא ייקחו בחשבון את ההיבט המגדרי, שלא לדבר על ההשלכות על ערבים וקבוצות מיעוט אחרות, הרי שאין בהן בשורה או תיקון.
פרופ' חנה הרצוג ופרופ' נעמי חזן חברות בצוות המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
