אולימפיאדה לעשירים
עלות אירוח המשחקים האולימפיים בלונדון נאמדת בסכום של 2.3 מיליארד ליש"ט, והבריטים המסכנים מנסים לכסות על הנזק. איך הם עושים את זה? בעזרת הרבה צעדים שנתפסים כנואשים ועולים במחיר של 'זילות האולימפיאדה'. אז להיות רווחים או לא להיות רווחים? זאת השאלה. יניב חלילי בבלוגדון בעייתי
אחד הצירים הקבועים העליהם נעה כל אולימפיאדה הוא ציר הכסף: כמה כסף המדינה המארחת מבזבזת על אירוח המשחקים מול ההכנסות הצפויות ממכירת כרטיסים, מתן חסויות ותיירות נכנסת.
- לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012 -
הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
עד היום, מחקרים לא הצליחו לקבוע באופן חד משמעי האם ארוע ספורט עולמי כמו האולימפיאדה הוא עסק רווחי משתלם, או שמא רק שואו אוף אחד גדול. הדוגמאות נעות בין ערים שהאולימפיאדה עשתה להם טוב לעור הפנים (ברצלונה, בייג'ין) לעומת ערים שהאולימפיאדה הותירה אותן זרוקות בצד הדרך (אתונה, אטלנטה).
הבריטים, כך נראה, עושים מאמצי-על לרתום את הסטטיסטיקה לטובתם ולהיכנס למועדון הנכון. זה לא סוד שלונדון מבקשת לרתום את המשחקים לטובת חיזוק
מעמדה כבירה עולמית מובילה בעסקים, בתרבות ובספורט. איתרע מזלם של הבריטים ואת האולימפיאדה הם מארחים בתקופה של חוסר ודאות כלכלית, כשהביקורת מסביב על פיזור הכספים לא שוככת.
אולי על מנת להתגבר על הביקורת הזו, החליטו הבריטים להפריט כל דבר אולימפי ולמנף כל סמל, אביזר או מוצר שאפשר להטביע עליהם את לוגו חמש הטבעות, על מנת לגרוף רווחים. זה התחיל במכירה אדירה של חסויות, עסקה שכל עיר אולימפית מבצעת, אבל הבריטים היטיבו לשכלל. מלבד מספר אדיר של נתונות חסויות ברמות שונות, אולימפיאדת לונדון הופרטה עד דק, בכל דרך אפשרית.
זוהי האולימפיאדה היקרה ביותר בפרמטר של מחירי הכרטיסים וכבר לפני שנתיים היא כונתה בביקורת רבה "אולימפיאדה לעשירים". הוועדה המארגנת אף החליטה לבצע מספר צעדים מעוררי מחלוקת, בניסיון להפוך את האולימפיאדה לרווחית.
דיווח נרחב מיורו 2012:
- עיתוני אנגליה: "לפחות לא הגרמנים העיפו אותנו"
- צ'זארה פראנדלי: "היינו ראויים לניצחון, גרמניה פייבוריטית בחצי הגמר"
- צדק איטלקי/ אבי נמני מסכם את רבע הגמר האחרון
בכפר האולימפי, למשל, תנותק הקליטה האלחוטית לאינטרנט ומבקרי הפארק, או העיתונאים שיעבדו בו במהלך ימי האולימפיאדה, יצטרכו לשלם בעבור שירותי אינטרנט אלחוטי. זהו צעד מעורר תרעומת, לאור העובדה שהלקוח גם כך משלם עבור תעריפי האינטרנט, במסגרת החבילה הסלולרית שלו.
בשבוע שעבר נדמה כי נחצה קו נוסף, כשהועדה המארגנת של המשחקים החליטה להציע למכירה פומבית מזכרות אולימפיות. המזכרות הללו מעוטרות,
לכאורה, במגע ההיסטוריה.
בין שלל החפצים המוצעים למכירה אפשר למצוא רפליקות של הלפיד האולימפי, חלקן חתומות על ידי ספורטאים אשר נשאו אותן בדרך ללונדון, כדורי טניס ממקצי הטניס בווימבלדון, ואפילו (כן, שפשפו עיניכם בתדהמה) מחשבים אשר ישמשו את הוועדה המארגנת בתקופת המשחקים. אם לא הצלחתם להשיג כרטיס למקצה הגמר ב-100 מטרים, אולי תצליחו לשים את ידכם על מקלדת שמנונית.
הכל, כך נראה, מוצע למכירה עבור התעריפים הנכונים. ההפרטה הנלהבת
של כל דבר שהוא אולימפי, אולימפי למחצה או בעל קשר קלוש לאולימפיאדה, מעורר ביקורת רבה.
בלונדון המהלכים הללו נתפסים כצעד נואש לגרוף רווחים מהירים, גם במחיר של זילות האולימפיאדה והפיכתה ללוגו זול. הוועדה המארגנת מתגוננת ודוחה את ההאשמות. לדידם של המארגנים, זוהי דרך יעילה לכסות את ההוצאות האדירות שהבריטים שילמו מכיסם עבור אירוח המשחקים - וכל האמצעים לכך כשרים.
אולם מעל הויכוח בין תומכי ומתנגדי השיטה מרחפת שאלה עקרונית בהרבה: למי שייכת האולימפיאדה ולמי הזכות לעשות בה שימוש למטרות מסחריות, שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם השימוש המסחרי המסורתי שנעשה בה עד כה?
האם מכירת חסות למשחקים היא צעד מסחרי לגיטימי, בעוד שמכירת לפידים (199 ליש"ט ויש לכם אחד) היא צעד מבזה?
לורד סבסטיאן קו, יו"ר הועדה המארגנת של המשחקים, הגן על המהלך בחירוף נפש. הוא טוען כי הלפידים, שנישאו על ידי אזרחים בריטים בדרכם ללונדון, הוצעו למכירה על ידי אותם אזרחים באתרים כמו אי-ביי. הטענה שלו לא משוללת יסוד: עלות ייצור כל לפיד כזה עומדת על כמה מאות ליש"ט ועל כן, אם מישהו צריך להרוויח ממכירת הלפידים זוהי הוועדה המארגנת.
קו נמצא תחת לחץ אדיר: הבריטים הציבו לעצמם מטרה, לכסות את עלות אירוח האולימפיאדה, הנאמדת בסכום של 2.3 מיליארד ליש"ט. מתוך סכום זה, הם מקווים להכניס לקופה 100 מיליון ליש"ט ממכירת מזכרות אולימפיות.
הלפיד האולימפי שנשא דיוויד בקהאם, כמו גם המגבת שבה ישתמש יוסיין בולט לצנן את גופו, ימצאו את דרכם לביתם של מעריצים נלהבים, תמורת הסכום הנכון. הזיעה שלהם היא המזכרת שלכם.
לפנייה לכתב/ת 
