רטוריקה פתטית למחאה אלימה

אחרי איומים חוזרים ונשנים של מיטב פעילי המחאה החברתית בחודשים האחרונים, כי השנה הם כבר לא יהיו ילדים טובים, והפעם זה כבר לא יעבור לשלטון בשלום, נחתה במקומותינו, ולא בשלום, האלימות שכה הובטחה.

אלא שהפלא ופלא, אותם אלה שחזרו ונשבעו שזה לא יעבור לנו הפעם בלי אלימות, מסבירים עתה שאותה אלימות, שהם הבטיחו וטרחו עד מאוד לממש, ובכללה הכנת צמיגים להצתה ברחובות, יריקות על שוטרים, פריצה לסניפי בנק, חסימת כבישים והשלכת חפצים על שוטרים, היא בכלל מעשה ידיה של המשטרה. לטענתם, אותה משטרה היא שלוחתו של ביבי להשתקת העם, דיכוי המחאה ורמיסת הדמוקרטיה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ההמון בתחריר מחכה למוחמד מורסי / יורם מיטל

לא הרמתי את קולי, 2012 / שמוליק צ'יצ'ק

"השוטרים הם אלה שניפצו את חלונות הבנקים", הבהיר אחד העצורים ששוחרר אתמול. זאת קצת אחרי שסתיו שפיר הסבירה שנתניהו אישית "משסה בצורה ברוטאלית שוטרים במפגינים". אותה שפיר שבעבר אמרה שנתניהו יפתח במלחמה כדי לדכא את המחאה. אחריהם הגיע תורו של המוחה המקצועי, עידן מילר, שביטל כמובן כל טענה על אלימות המפגינים, גם אם שתי דקות לפני כן הוא ציטט בחדווה ובהסכמה מלאה את ג'ון קנדי שטען כי "כשמנסים להשתיק מהפכות שקטות, גורמים למהפכות אלימות". במילים אחרות: לא נתתם לנו לעשות מהפכה בשקט תקבלו אותה באלימות. 

מי ניפץ שמשות של בנקים? (צילום: ירון ברנר)

אם בקיץ 2011 הרטוריקה הפתטית והבומבסטית של המועצה המהפכנית מהשדרה ומשת"פיה התקשורתיים נעה בין "האירוע החשוב מקום המדינה", "לידה מחדש", "שינוי השיטה מיסודה", "מרד העבדים" (יאיר לפיד), "הקמתה השנייה של המדינה", ועד ש"זה ייגמר בגיליוטינות" (רגב קונטס), בקיץ 2012 התגייסה החבורה האצילה להציל גם לנו את הדמוקרטיה ולמנוע מבעדנו מלמעוד למשטר אפל רחמנא לצלן שמסרב משום מה לאפשר לפעילים חברתיים להשתולל ברחובות ולהשחית רכוש. "מדינת חונטה", "גסטפו", "סקוריטטה" היו רק מקצת מהתארים שהפורעים חילקו ביד רחבה למדינה, לממשלה ולמשטרה בסוף השבוע. בין השאר מחו על כך שהמשטרה ברוב חוצפתה ניסתה לממש את החלטת העירייה ולא לאפשר גם השנה להפוך את חיי התושבים באזור רוטשילד לגיהנום כפי שהיה בקיץ שעבר.

באותו הקיץ, גם כשמיטב באי העצרות יצאו בבכי תמרורים על כיליונו המופרך של מעמד הביניים - כולם עצמו את עיניהם לרווחה. אותו מעמד שכה קרס אז, ולא יכול היה לגמור את החודש ואולי את השבוע, יכול לגדוש יותר מאי פעם את בתי הקפה, המסעדות והקניונים, ולשבור שיאי יציאה לחו"ל ושיאי צריכה, גם של מוצרי מותרות.

עתה, כשבאירופה ייהום הסער הכלכלי עם משבר חוב מהקשים שידעה היבשת, עם הורדות דירוג חוזרות ונשנות של סוכנויות הדירוג הבינלאומיות לשלל מדינות ביבשת ולמערכת הבנקאות שלה, ועם סימני האטה משמעותיים בישראל, ירידה ביצוא וגירעון תקציבי של יותר מ-15 מיליארד שקל (מעבר לתכנון המקורי) - מקפיד השד המהפכני מרוטשילד להמשיך להלך מחוץ לבקבוק ולהפיץ את משנתו. אם לא באוהלים בשדרה, אז בפריצה לבנקים ובהשתוללות ברחובות.

התקשורת, שלאורכה ולרוחבה קיבלה על עצמה בקיץ 2011 בחפץ לב להפוך לחמ"ל של המחאה, כשלמעט תחקירים מאוד לא מספקים טרם מצאה זמן ונכונות לעמוד על מקורות המימון העיקריים של ראשי המחאה, ושנמענה כמעט לחלוטין מלברר את הקשרים ההדוקים בין קברניטי המחאה לגופי שמאל שונים - מגלה כעת מעט יותר הגינות. ועדיין איננו רואים מאמרים כמו זה הבלתי נשכח של ירון לונדון על הכתומים פורעי החוק. בכל זאת, "מה שמותר לאדומים משמאל, אסור לכתומים מימין".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il