הבלתי מתורגמים: להמציא מחדש את המילים
יונתן פיין יצא למסע בין ספרים שמכוננים את עבודתו של המתרגם. בדרך הוא מצא את דיוויד בלוס ואומברטו אקו מטיילים בין שפות, ומזכירים את חשיבות התרגום לאנושות
בנוסף לפרידה ממי שתרמה משמעותית לעושר הספרות הקיימת בעברית, מותה של המתרגמת רנה ליטוין זה מכבר היווה גם תזכורת לכך שדמויות מסוגה חריגות ביותר בנוף התרבותי שלנו. הייחודיות הזו מעידה, בין היתר, על מיעוט תשומת הלב שניתן לתחום התרגום, כמעשה וכרעיון פילוסופי, בספרות ומחוצה לה, ביחס הפוך למרכזיות שלו בחיינו. החוקר לורנס ונוטי טבע את המונח "המתרגם הבלתי נראה", ואכן נדמה שאנו מקבלים בטבעיות מוחלטת את העובדה שאפשר להיחשף בקלות לעולמות שלמים בשפות שאיננו דוברים.
- אנשי הדממה: עולמם של המתרגמים בישראל
"האם זה דג באוזן שלך", ספרו של המתרגם וראש לימודי התרגום באוניברסיטת פרינסטון, דיוויד בלוס, מנסה למלא את החלל הזה. בספרו מפרק בלוס את המושגים הבסיסיים ביותר בתחום, ובפרקים קצרים ובהירים, משופעים באנקדוטות מאירות עיניים ממקומות ומזמנים שונים, מראה לנו אותם מחדש. בפרקים הראשונים עולים לדיון מונחים שנדמה לנו שאנו מבינים באופן אינטואיטיבי - כמו תרגום, שפת-אם או מילון - והטיפול ההיסטורי והלשוני שבלוס מעניק להם חושף את המורכבות שעומדת מאחוריהם.
רוצים לקרוא פרק מספרו של דיוויד בלוס? היכנסו לכאן!
טריילר הספר "האם זה דג באוזן שלך?" מאת דיוויד בלוס
על מושג התרגום עצמו למשל אפשר ללמוד הרבה מההגדרות השונות שלו. באנגלית
ובשפות אחרות שנסמכות על ה-Trans-ferre הלטיני, תרגום פירושו "נשיאה מעבר", גם אם לא תמיד ברור מהו הדבר שנושאים ואיך בדיוק עושים זאת. אבל ביוונית, פינית, או בטוֹק-פִּיסין (שפת התקשורת בין קבוצות ילידים בפפואה ניו-גיניאה), התמונה הרבה יותר מורכבת וכוללת טווח שלם של דימויים כמו לסובב, להפוך, או "להלאים" (להפוך-לפיני או להפוך-לגרמני).
בסין העתיקה, ההגדרה למלאכה השתנתה על פי אזורי הפעילות של פקידי הממשל שעסקו בה, ואילו ביפנית, מתברר, יש יותר מעשרים מילים לעשרים פעולות תרגום שונות (בהן "לשפר לכדי תרגום ספרותי"). הלקח של בלוס מכל העושר הזה הוא שההבנה המערבית של תרגום, זו שמרגילה אותנו לחשוב על "מחסום שפה" ועל דברים ש"אבדו בדרך", היא בפירוש איננה היחידה.
שפה היא אורגניזם חי
ערעור נוסף כזה על המובן מאליו אפשר למצוא בפרק המוקדש למילונים. אלפי שנים מאז התפתחו גרסאותיו הראשונות - לוחות טיט עם רשימות של מונחי מסחר מקבילים בשומרית ובאכדית - של המילון הסמכותי ועב הכרס המוכר לנו - ובעיני בעיני בלוס הוא בעייתי מאוד. מעבר לצורך השימושי בו, היומרה העקרונית להקיף את כל המילים של שפה מדוברת מתעלמת מאופיה כאורגניזם חי: "לנסות ללכוד את 'כל המילים של שפה' הוא עקר כמו הניסיון ללכוד את כל הטיפות של נהר זורם," כותב בלוס.
"אם תצליח לעשות זאת, זה כבר לא יהיה נהר אלא מאגר של מים עומדים". הגרסה המועדפת עליו היא תזאורוס (אוצר ביוונית), שחוזר לאפקטיביות שביקשו להשיג הסוחרים השומריים, ומזכיר לנו שלמעשה כל מילה היא תרגום של מילה אחרת, גם אם באותה שפה.
בהמשך מתמודד הספר עם טענות קלאסיות שמערערות על עצם האפשרות לתרגם. בחלק המוקדש לשירה תחילה מסביר בלוס שהמבנה הנוקשה של משקל וחרוז אינו בהכרח מוגבל לשפה שבה נכתב, ולפעמים ההפך הוא הנכון. כך למשל הוא מראה כיצד צורתו של "ייבגני אונייגין" של פושקין, שנחשב בלתי ניתן להעברה לשפה אחרת, חלחלה מבעד לשנים והתרגומים, עד לכדי הרומן המחורז "מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד.
על קטרוג נפוץ אחר, לפיו "שירה היא בדיוק מה שאובד בתרגום", אומר בלוס שאת מה שאי אפשר להגדיר אי אפשר לתרגם, ובמקום המושג העמום והחמקמק "שירה" הוא מציע להשוות אל נוסח המקור את ההשתלבות של "יצירת התרגום" בשפה ובתרבות שאליה תורגמו.
אחר כך עובר "דג באוזן" לעסוק בהשפעה של התרגום על העולם הממשי, זה שמחוץ לטקסט. בדרך כלל כשמדברים על תרגום העיסוק הוא בספרות, אך תמונת הפנורמה הרחבה של בלוס משתרעת על שטחים רחבים בהרבה. החל בטעות בתרגום הצהרתו של ביסמרק לצרפתית שהציתה מלחמה, דרך מפעל התרגום הסימולטני הכביר שהחל במשפטי נירנברג ועד לימי האיחוד האירופי הרב-לשוני. בעזרת כל אלו, הספר מראה בשיטתיות כיצד השתלבו מתרגמים כמעט בכל צומת היסטורית משמעותית, בדרך כלל כמכווני תנועה חשאיים. גם כיום, בעולם החדשות למשל, העובדה שאנו מצפים לקרוא בעברית את דיווחה החי של סוכנות הידיעות הצרפתית מנאומו של נשיא איראן בפרסית, מלמדת עד כמה מושרש הצורך שלנו בתרגום.
הדומיננטית שולטת
אחד הרעיונות המרכזיים בספר, שאפשר למצוא את השלכותיו בשלל נושאים, נוגע להבדלים בין תרגום "למטה" או "למעלה", כלומר לשפה הנחשקת או הנפוצה יותר. כיום שפת הל"מעלה" הבלתי מעורערת היא אמנם אנגלית, אך לגבי נישות כמו פילוסופיה או אופרה, גרמנית או איטלקית יכולות להחליף איתה כיוונים.
היררכיית השפות הזו משפיעה מאוד על אופי התרגום, כאשר בדרך כלל השפה העליונה תהיה דומיננטית יותר, ותתבע מהשפה השנייה להתגמש ולהתאים עצמה אליה. גם עבור המתרגמים עצמם ה"כיוון" שאליו הם מתרגמים משמעותי מאוד, ובמידה רבה קובע אם ייתפסו כמי שמספקים חלון הצצה לעולם הגדול, או כבעלי תחביב איזוטרי למשוגעים לדבר (בגרמניה וביפן, למשל, בהתאמה, זוכים מתרגמי ספרות לתמלוגים ולמדפים על שמם בחנויות הספרים, בעוד שרבים ממקביליהם בעולם דובר האנגלית עובדים כמעט בהתנדבות ומחזיקים בעבודה נוספת).
עבור מי שמגלה עניין ראשוני בנושא חובק הכול של תרגום, "האם זה דג באוזן שלך?" הוא נקודת מוצא מצוינת, כסקירה נגישה ותמציתית של ציוני-דרך ואתגרים תיאורטיים ומעשיים. חובבי תרגום מושבעים ימצאו בו, בזכות הפרספקטיבה ההיסטורית ועושר הדוגמאות, תזכורת למשמעות הראשונית והחשובה ביותר של כל תרגום באשר הוא: קשר בין תרבויות.
כפי שמעיד הקטע שמובא כאן, לצד תמונה אינפורמטיבית מרתקת הספר מציע טיעון פילוסופי נחרץ, בשבח התרגום וחשיבותו לציוויליזציה. כותרת המשנה של "האם זה דג באוזן שלך" היא "תרגום והמשמעות של הכול", ובמהלך הקריאה מתברר כי לא רק שבלוס הפליא לקיים את ההבטחה הכפולה, אלא שעבורו אין שום אפשרות להפריד בין שני חלקיה.
הבלתי נראים
נושא אחד שבלוס נוגע בו די בקצרה, כאמור, הוא תרגום ספרותי, שבאופן טבעי מעורר עניין רב יותר מהאחרים בקרב חובבי ספרות. אמנם המתרגמים נחשבים פעמים רבות "בלתי נראים", כהגדרתו של ונוטי, אבל אפשר למצוא ספרים פרי עטם המוקדשים לתיאור מלאכתם.
דוגמה מאלפת לספר כזה היא "חוויות בתרגום" (Experiences in Translation) של הסופר והסמיוטיקאי האיטלקי הנודע אומברטו אקו. אקו פותח בטענה שרק מי שתרגם ותורגם יכול לעמוד על מלוא המורכבות של המעשה, ומנתח בפרטנות ודיוק בלתי רגילים תרגומים שלו, משני צדי שולחן הכתיבה.
הדיון שלו בתרגום כתיווך בין-תרבותי מצחיק, קולע וממחיש עד כמה מורכבת המלאכה:
גם משפט פשוט כמו "אדם נכנס לבית קפה, גמע את המשקה שלו בבת אחת ויצא", שמתאר פעולה רגילה לחלוטין באספרסו-בר איטלקי, יובן אחרת לגמרי אם קורא אמריקני ידמיין לנגד עיניו את המאג הענק והמהביל שהוא מורגל בו.
ספר נוסף ששווה לתת עליו את הדעת בהקשר זה הוא "מלאכת התרגום" (The Craft of Translation), שמתקרב עוד יותר לקוטב המעשי ונותן את רשות הדיבור לשבעה מתרגמי ספרות. אלה מספרים, כל אחד מזווית הראייה שלו, על מלאכתם בתרגום טקסטים משפות, תקופות וז'אנרים שונים.
מהמאמרים הקצרים אפשר ללמוד הרבה על השיקולים והערכים שמנחים את המתרגמים, ובין השורות למצוא הרבה מהעקרונות של אקו ובלוס. אבל יחד עם זאת, את השיעור הבסיסי ביותר על תרגום ספרותי אולי אפשר ללמוד מהפתיחה של ויבר, המתרגם האמריקני מאיטלקית: "כמעט מיותר לציין כי התיאור הבא יהיה חלקי, ואולי במידה מסוימת אף מטעה, כי ניסיתי להפוך למודע ולוגי דבר אשר רוב הזמן הוא אינסטינקטיבי ולא מודע".
"Is That a Fish in Your Ear?", David Bellows (Faber and Faber), 390 pp.
"Experiences in Translation", Umberto Eco (University of Toronto Press), 135 pp.
"the Craft of Translation", (University of Chicago Press), 153 pp.
