ונשמרתם לנפשותיכם: לסגור כבישים לאופניים

אחת לכמה זמן פונים אלינו בשאלה "מדוע אתם, אזרחי ישראל, לא נוסעים באופניים? מדוע אינכם שומרים על בריאותכם? למה אתם מזהמים? תלמדו מהאירופאים!". אבל לפני שבאים אלינו בטענות, חשוב לדעת כמה נתונים: מדי שנה נפצעים בתאונות דרכים בכבישי ישראל 300 רוכבי אופניים, מתוכם 80 קשה. בין 12 ל-15 רוכבים נהרגים!

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• חילונים, רדו מזה - לא נתגייס/ טור אישי
• כבוד הרב, דונט שו"ת
• אנחנו שנינו מאותו האוהל: המתנחלים ודפני ליף
  

כשנחשפתי לראשונה לנתונים אלו, אמרתי לעצמי כי מצב זה אינו יכול להימשך. גם אילו רכיבה על אופניים הייתה סתם פעילות מהנה, היינו צריכים להיאבק למען שמירת חיי הרוכבים. על אחת כמה וכמה שאנו צריכים להיאבק למען הרכיבה בשל היותה פעילות גופנית המקדמת "נפש בריאה בגוף בריא". אמרה זו משקפת את תפיסת רופאי יוון העתיקה, שאומצה מאוחר יותר גם על-ידי הרמב"ם, שעמד גם הוא על כוחה המרפא של ההתעמלות ואמר: "ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף: כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה... אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק" (הלכות דעות ד,יד).

רכיבת אופניים מקדמת לא רק את בריאות הרוכב, אלא גם את בריאות האוכלוסייה כולה, כיוון שהיא אינה מזהמת את האוויר. דבר זה מונע תחלואה ועוגמת נפש מכולנו, ואף חוסך למדינה הוצאות יקרות על ריפוי תחלואה.

אולם כיצד נוכל לפתור את בעיית תאונות הדרכים של רוכבי האופניים? על מי תוטל האחריות? לדעתי, כולם צריכים להטות שכם כדי "לבער את הרע מישראל". ממקורותינו אנו למדים שכאשר אדם נהרג בדרך בין-עירונית, צריכים המנהיגים של הציבור למסור דין וחשבון לציבור ולהצהיר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא, ז). אם המדינה לא תסדיר את נושא הרכיבה של רוכבי האופניים, ספק אם קברניטיה יוכלו לומר פסוק זה.

לסגור כבישים

על-פי הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדרת רכיבת אופניים בדרכים בין-עירוניות), התשע"ב–2011, שאותה אני מקדם, המדינה תקצה נתיבי תחבורה דלילים ותסגור אותם הרמטית לטובת רוכבי אופניים בשעות שבהן ניתן לסגור נתיבים אלה. במקום שלא קיימת אלטרנטיבה תחבורתית לכלי רכב, הכבישים המוקצים לרוכבי אופניים לא ייסגרו, אך יתוגברו על-ידי המשטרה כדי לשמור על בטיחות הרוכבים. בכך "ניישר קו" עם מדינות המערב המקצות כבר שנים כבישים לרוכבי האופניים.

כמו כן, על-פי הצעת החוק, בעלי הרכב יידרשו לשמור מרחק של מטר וחצי מרוכבי האופניים, בדומה לכלל שקבעו חכמי המשנה (בבא בתרא ב, ד-ה) שעל האדם לדאוג להרחיק את עצמו מאדם או מחפץ העלולים להינזק על ידו.

במקביל, רוכבי האופנים חייבים גם הם לשמור על עצמם מכוח הציווי: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, טו), ועל כן ייאסר עליהם לרכוב כאשר באוזניהם אוזניות שמכסות את האוזן באופן מוחלט, שכן אלו מונעות מהם להפנות את הקשב הדרוש לנעשה בכביש.

את השפעת חוש השמיעה על יכולת הראייה כבר ידע רבי אברהם אבן עזרא, מגדולי פרשני התנ"ך, שאמר כבר לפני 900 שנה כי: "כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד", דהיינו משפיעות זו על זו, ובכך הסביר את הפסוק המתאר את חוויית העם במעמד הר סיני: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות כ, טו), כלומר שהשמיעה משפיעה אפילו על חוש הראייה.

ככל שנגביר את בטיחותם של רוכבי האופניים, יותר אנשים יצטרפו למעגל הרוכבים, יהיו בריאים יותר בגופם ובנפשם, וגם יחשבו פעמיים אם להיכנס לרכב, וכך גם יימנע זיהום אויר.

לקיים נפש אחת מישראל

ראוי לציין כי הצעת חוק זו מצטרפת לחוקים נוספים שהעברתי בכנסת הנוכחית, אשר מטרתם להילחם בתאונות בדרכים. לדוגמה: החמרה בענישת מבצעי תאונות "פגע וברח" משבע שנות מאסר ל-14 שנים - הצעת חוק אשר מטרתה להרתיע אנשים המסתלקים ממקום התאונה ונמנעים

מלהגיש עזרה, ובכך עוברים על הציווי המוסרי והיהודי "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז).

חוק נוסף שהגשתי בימים אלה קובע זכות עמידה בהליך המשפטי למשפחות נפגעי התאונה. מטרת החוק לחייב את בתי המשפט ואת מערכת התביעה המשטרתית להסתכל בעיני נפגעי תאונות קשות ובני משפחותיהם, לערב אותם, לשמוע אותם וליידע אותם על ההליך המתרחש ובכלל זה על "עסקת טיעון" ההולכת ומתרקמת.

אני מקווה שגם הצעת החוק הנוכחית תעבור את משוכת החקיקה במהרה, וכולנו נתחלק באחריות לשמירת חיים, שכן אמרו חכמינו: "כל המקיים נפש אחת מישראל – כאילו קיים עולם מלא" (בבא בתרא יא ע"א).

• פרויקט צהר לחקיקה הוא פרי שיתוף פעולה בין ynet וארגון רבני צהר. ח"כ זאב בילסקי פועל בכנסת מטעם "קדימה".