חרדים לגיוס: 'אין מחסור, יש מספיק חילונים בצבא'

לעתים נדמה כי השתמטות החרדים מצה"ל היא הדיבר ה-11, אבל זו כמובן טעות. הרבה יותר משהיא עניין דתי, מדובר פשוט בנורמה חברתית שהפכה לטאבו ענק - ככל שהמציאות הפוליטית אפשרה זאת. על-רקע ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו להביא לכך שאזרחי ישראל הערבים יצטרכו לשאת בנטל בדומה לחרדים ולהתגייס לשירות לאומי - נראה כי עוד ארוכה הדרך של ועדת פלסנר לייצר הסכמה בגזרת החרדים. כתבה רביעי בסידרה.

חרדים לצה"ל - כתבות קודמות

פטור ל-400 או ל-4,000: כל החלופות לחוק טל

תולדות הפטור: מבן-גוריון ובגין ועד חוק טל

השופט טל מדבר: "לא כועס, רק מאוכזב"

זה התחיל במכסה של 400 תלמידים, הוכפל ל-800 ואז הוסרה ההגבלה עד לכדי 63,000 בני ישיבות שאינם מתגייסים לצבא. האמונה החרדית בצדקת הסדר "תורתו אומנותו" - לפחות כלפי חוץ - גדולה כל כך, עד שהוא חזק יותר מבג"ץ ומהחוק, מקואליציות חילוניות רחבות ומשאלות מוסריות הזועקות ממנו.

השוויון בנטל - דיווחים קודמים ב-ynet:

ח"כים ערבים: "שירות לכול זו הכרזת מלחמה"

ישראל ביתנו: בלי הקלות לערבים - נחזור לוועדה

נתניהו נלחץ מליברמן: שירות לחרדים ולערבים

בבסיס הנרטיב החרדי בנושא זה שני עניינים מרכזיים. העיקרי שבהם הוא האמונה כי לימוד התורה הוא ערך עליון שיש להתמסר אליו באופן מוחלט. לצד הוויתורים האישיים של הלומדים בחייהם הפרטיים ובכללם אי מיצוי כושר עבודה, חיי צניעות, הסתפקות במועט ועוד, הם מאמינים כי נכון לפטור אותם מהחובה האזרחיות של גיוס לצבא. הדרישה מתעצמת נוכח תפיסת העולם לפיה הלימוד איננו "שלהם" אלא נזקף לזכות עם ישראל כולו - דבר שתורם להצלחות בעולם הגשמי, וגם במלחמה, לא פחות מהשירות בצבא.

(צילום: Gettyimages)

"אנחנו חיים במדינה דמוקרטית שאחד העקרונות היסודיים שלה אמור להיות חופש הדת", מסביר בני שחר (22), תושב בני ברק ותלמיד ישיבת "דרך השם" בירושלים. "כיהודי מאמין שנאמן למסורת היהודית אני יודע שבצבאות הקדומים של עם ישראל, כמו אצל דוד המלך, כנגד כל חייל שיצא לקרב היה אחד שנשאר בבית המדרש ולמד תורה. החלק שלו במלחמה היה זהה לזה של הלוחם לכל דבר, והוא אפילו היה מתחלק בשלל ונוטל בדיוק כמוהו. אנחנו דוגלים בשילוב של שני הדברים ובכך שלימוד התורה חשוב לא פחות מהשירות בצבא".

תלמיד הישיבה מדגיש עם זאת כי מי שהצהרתו על "תורתו אומנותו" היא כוזבת - צריך להתגייס. "גם הרב שטיינמן (ממנהיגי הזרם החרדי-ליטאי, ק.נ.) ורבנים בכירים אחרים אומרים שבחור שלא לומד צריך ללכת לצבא, וגם מבחינה דתית-הלכתית אין לו את זכות לקבל פטור". לדבריו, "הפטור הקולקטיבי אינו הגיוני", ולכן גם הוא עצמו פנה באחרונה ללימודים אקדמיים כעתודאי, לאחר שחש כי אינו מממש את היעדים בישיבה. "אני לא יכול ללכת נגד המצפון האישי שלי", הסביר, "גם הרב שלי דוגל בגישה הזו, ולדעתי כל ראש ישיבה צריך לתת דו"ח מי באמת 'תורתו אומנותו' ומי רק מנצל את ההסדר".

"אין באמת מחסור בחיילים. זו סתם צרות עין"(צילום: shutterstock)

למרות מתקפת ההסברה, הציבור החילוני ברובו אינו מאמין בתרומתם הגדולה של בני הישיבות למאמץ המלחמתי ולא ממש משתכנע כי כל לומד תודה ראוי לפטור מגיוס. הנזיפה-זעקה המוסרית של משה רבנו כלפי חלק משבטי ישראל "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?" מהדהדת מאליה גם כאן,

אבל ישראל פינטו (25, נשוי ואב לארבעה), רב בישיבת "מקור חכמה וחיים" ואברך כולל מירושלים, לא מתנצל: "אין באמת מחסור בחיילים. זו סתם צרות עין. לצבא לא חסר כוח אדם".

"אנחנו לא אגואיסטים", מוסיף הרב פינטו, "תמיד היו בעם ישראל חלוקה בין יששכר וזבולון - הראשון עוסק במסחר ומפרנס את עצמו ואת השני, שנשאר בבית המדרש ללמוד תורה - גם לזכותו של הראשון. כך גם אנחנו לומדים בשביל אותם חיילים שרצים בג'בלאות - והם מגנים עלינו ומקבלים שכר על הלימוד. אגב, כתוב בספרים שמי שלא מאמין בדבר הזה יאבד את החלק שלו בשכר הזה".

ואיך אפשר לכפות על הציבור הכללי הסדר המבוסס על אמונה שהוא אינו שותף לה? "אנחנו יודעים את האמת ואנחנו לא יכולים לסור ממנה גם אם היא לא מובנת לאחרים", הוא מתרץ, "כשאדם עיוור נמצא איתך בחדר ולא קולט שמה שהוא ממשש זה יהלומים, אתה תדחוף לו אותם בכוח לידיים ולכיסים - גם אם הוא מתנגד. גם פה אני כופה עליו לזכות בחיי העולם הבא. אנחנו הרי יהודים, לא? זו תעודת הלידה של המדינה הזו".

"הרבנים מנסים בכל כוחם לשמור על צביון הציבור החרדי"(צילום: צביקה טישלר)

הסיבה הנוספת להתנגדות החרדית לגיוס לצבא היא טענתם כי צה"ל לא רוצה או אינו מסוגל לאפשר לתלמידי הישיבות תנאי שירות שהולמים את אורח חייהם הקפדני. "הרבנים מנסים בכל כוחם לשמור על צביון הציבור החרדי, והניסיונות לא קלים", אומר ישראל, 'יצר לב האדם רע מנעוריו', המשיכה לדרך הרע היא גדולה וטבעית, ובצבא, במתכונת הנוכחית, בלתי אפשרי שחיילים יישארו בחרדיותם - אפילו לא בנח"ל החרדי".

ישראל הוסיף כי "קשה להיות בחברתם של החילונים, אפילו עם אורח החיים הכי פשוט שלהם, שהוא הפך התורה. כמה שלא נאהב אותם - אפילו שיחה פשוטה איתם היא דבר קשה שהצעירים לא יכולים להתמודד איתו". הוא סיפר כי אחד מתלמידיו, שנשלח למעצר בכלא 4 הצבאי, בכה באוזניו שאינו יכול לנהל שיחת חולין פשוטה עם האסירים החילונים, משום שזהו דבר "בלתי נסבל". לדבריו, ריבוי חרדים בצבא יפריע דווקא לציבור הלא-דתיים ש"יפחדו לשלוח לשם את הילדים שלהם".

ההתנגדות לציונות פחתה 

ולו היו יחידות "על טהרת הקודש"? פינטו טוען כי גם זה לא היה עוזר, שכן לציבור החרדי הייתה בעיה עם עצם הנאמנות הכפולה, להלכה ולפקודה - הן בגלל ענייני "פיקוח נפש", החמורים מאוד מבחינה דתית, והן משום ש"אי אפשר לקבל מרות מוחלטת של אדם שאינו שומר תורה ומצוות, שאוכל נבילות וטריפות ואין לו שום אמונה".

גם בני שחר סבור כי בגיוס חרדים יש "כפייה אנטי-דתית".

לדבריו, "כמו שלמשפחה עם עשרה ילדים והכנסה נמוכה נותנים הנחות במסים כדי שיוכלו לחיות, כך צריך לתת לחרדי לחיות את חייו - ובצבא זה לא אפשרי". עם זאת, שחר אומר כי אם הצבא מוכן להשקיע ולעמוד בכל הדרישות שיתאימו את תנאי השירות לאורח החיים של ציבור זה לכל דבר ועניין - הדבר אפשרי.

אל שתי הסיבות הרציונאליות לאי-גיוסם של חרדים לצבא מצטרף המחסום הרגשי שיש בינם לבין מדינת ישראל ומוסדותיה. מקורו באידיאולוגיה האנטי-ציונית מבית סאטמר, והוא ודאי אינו תורם לתחושת הפטריוטיות, השייכות, השותפות והאחריות. ברבות השנים התרככה אידיאולוגיה זו, ויחס הזרם החרדי המרכזי כלפי המדינה הפך מעוין לאדיש, אך החרדים ממשיכים להתרחק מהסמלים הלאומיים ואחד הביטויים לכך הוא במוטיבציה שלהם לשרת בצה"ל.

שחר טוען כי ההתנגדות לציונות פחתה מאוד מאז קום המדינה, כפי שגם האידיאולוגיה הציונית עצמה נחלשה, ומעיד כי בכל שנות לימודיו במוסדות החינוך החרדים לא שמע על הנושא. עם זאת גם הוא סבור כי היחס החרדי הפושר כלפי המדינה תורם להחלטה שלא להתגייס - "במידה מזערית ובתת-מודע".