דודו אהרון מוכיח שבמוזיקה המזרחית אין חוקים
הזמר דודו אהרון מוציא אלבום חדש, חצי שנה בלבד לאחר שהוציא את הקודם. מוקדם מדי? אבי שושן חושב שהחריצות וההתמדה הן שהכניסו אותו למועדון של הגדולים
חברים רבים של דודו אהרון תהו יחד איתי מדוע הוא מוציא אלבום חדש בעיתוי הנוכחי, חצי שנה מאז הקודם - ולא ממתין פרק זמן מקובל בינהם. "שייתן לקהל להתגעגע" ניסו לחמם אותי. האמת? קצב העבודה של אהרון באמת מטורף ולא משתווה לאף זמן אחר בז'אנר, אבל היי, אם ריהאנה הגדולה מוציאה שלושה אלבומים בפרק זמן של 18 חודשים וממתגת את עצמה כאחת הזמרות המצליחות בעולם, אז למה לא בעצם?
עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:
- חיים משה, כמה טוב שבאת
אהרון, סליחה על הביטוי, שם פס ועושה מה שמתאים לו, ויודעים מה? אחרי ששומעים את שירי האלבום, כל הכבוד לו. אם יש דבר אחד שלמדתי לאורך השנים הוא שאין חוקים, נוסחאות או דרך מסוימת נכונה. הייתי אמור לחשוש שזה יהפוך למגיפה וכולם יחקו אותו ויוציאו אלבום אחת לרבעון, אבל אני לא חושש כי לרוע מזלם, רובם לא מלחינים וכותבים כמו אהרון שיוצר שיר בקצב שבני אדם רגילים הולכים לשירותים.
המדור שטף את המוח בשנה שחלפה על כך שהפופ המזרחי מיצה את עצמו והדיכאון וצלילי האייטיז יחזרו בגדול. מי שהוביל את הבשורה היה אהרון עם "אין כמו אהבה" המצוין. מאז? כולם מנסים להביא את הצליל שעליו כולנו גדלנו. "גיבור" כמעט ונעדר מצלילי הפופ שאפיינו את המוזיקה של אהרון והוא שאוב מעולמות אחרים ואפילו קריצה לטינית בשיר "דובדבן" המגה להיט הבא שלו - שיהיה גאוני לפתח לו ריקוד ייחודי משלו. אפשר להכריז שהפופ המזרחי המאוס מת סופית? אם כן, אני הראשון שאברך על זה.
אהרון בחור מוכשר. נכון, הוא לא ווקליסט ענק ואין איזה עומק מיוחד במוזיקה שלו, אבל הדרך שעשה מאז אלבומו הראשון "אהבה ראשונה" לזה הנוכחי הוא אדיר. כמו נמלה חרוצה הוא חוקר ומחפש איך להתחדש, לא עומד במקום ולמרבה הפלא מצליח להביא מדי אלבום בשורה חדשה. רבים תוהים מה סוד ההצלחה שלו ולמה דווקא הוא? התשובה: כוח רצון וחריצות וכן, יש קולות יותר יפים ממנו, אבל כמה מהם גם מוזיקאים כמוהו?
המפגש המצולם הראשון של אהרון עם אייל גולן היה בבר מצווה של הראשון כששר לצד הזמר שהיה אז בראשית דרכו ובשיא הצלחתו עם אתניקס. המפגש הבא עד כמה שידוע היה כשאהרון שר במועדון מזרחי ונשמע כמו העתק זהה למי שהעריץ בתור ילד. התגובה של אייל: "תייצר לך זהות משלך כי אפילו אני מתבלבל כשאני שומע אותך". לפעמים צריך להיזהר במה שמבקשים כי אהרון עשה שיעורי בית טובים.
דודו אהרון שר את "דובדבן". צריך להמציא לזה ריקוד
זה התחיל כשכבש כל מעוז שגולן היה בו, המשיך כשהקדים את "לבדי" של גולן כששחרר לפניו את "אין כמו אהבה" וזכה להצלחה ענקית, שיחרר את "אל תסגרי לי את הדלת", הסינגל הפותח את האלבום שנשמע סופר זהה ל"כשאת איתו" של גולן ולאחרונה החתים את ג'ולייטה במה שנראה כמו הגרסה האהרונית ל"קורא לך". אז מי תצליח יותר? הבלונדה שגרמה למדינה שלמה להתאהב בה או הערביה עם הקול הענק? זה יהיה מעניין ולמרות שאני חושב שנסרין ענקית, אסור לזלזל ברעב של אהרון שיעשה הכל כדי שג'ולייטה תגיע בקיץ הבא לקיסריה בזכות עצמה.
נכון, כשדודו אהרון התחיל, לא ספרתי אותו. "עוד אחד שמנסה להתחרות בהצלחה של משה פרץ" טענתי. היום, אני מוכרח להודות: אהרון עקף אותו בסיבוב ולא רואה אותו ממטר. אפשר לומר עד מחר שפרץ שופט ב"כוכב נולד" אבל מתי שמענו ממנו מוזיקלית? בעוד לדודו אהרון יש קלאסיקה אדירה בשם "אמא יקרה" וגם להיט שרלוונטי עד היום כמו "הכל זה מלמעלה", איזו מוזיקה פרץ כבר השאיר פה עד כה מלבד אולי "זיקוקים"? בחגים מוציא פרץ אלבום חדש, קשה לי להאמין שהוא יישאר פראייר, אבל בינתיים, איפה אהרון ואיפה פרץ.
"גיבור" הוא אלבום טוב כי הוא מציג אהרון אחר, בוגר יותר, מאתגר, מגוון ושונה ממה שהציג לנו עד כה וכן, עם הרבה נשמה. זה לא אלבום של להיטים כמו קודמיו וניכר שהפעם הוא מכוון יותר למבקרים, מציג את הכישרון שלו ואומר "תספרו גם אותי". במחשבה חוזרת, אולי בגלל זה הוא הוציא את האלבום חצי שנה בלבד מאז האחרון? אולי הוא אומר לעצמו "בוא ניתן למבקרים משהו לפרגן לי עליו ואז אחזור עם שירים שיתנו בראש למעריצים". בינתיים, ניתן לו ליהנות מהספק ונאמר דבר אחד: ברוך הבא למועדון הגדולים.
בקטנה
קובי פרץ חוזר ביום חמישי הקרוב לקיסריה ולקראת המופע הוא מוציא את "סופה מזרחית" - הלהיט הגדול מאלבומו האחרון שמסתמן בינתיים גם כלהיט המזרחי של קיץ 2012. ב-5 ביוני (ה') נגלה את השאלה שמעסיקה תעשייה שלמה: האם הקהל סלח לפרץ וקנה כרטיסים למופע החדש? התשובה - תהיה כאן, בעזרת ה', בבוקר שלמחרת בביקורת על ההופעה. לא משעמם בז'אנר הזה.
