חרדים יכולים לחתום אבטלה - לא לעבוד
המחאות וההצהרות לגבי גיוס חרדים לא מציגות את הסכנה האמיתית שנשקפת לחברה ממצבם ולא את עומק הטרגדיה שלהם. כל עוד מוסדות הלימוד החרדיים מתוקצבים ללא דרישה ללימודי ליבה, נותרים צעיריהם ללא כלים להשתלבות בכלכלה מודרנית. גם אם יתגייסו וייצאו לעבוד - הם לא ימצאו תעסוקה
שאלת היחסים בין הציבור הישראלי ליהודים החרדים, שמלווה את המדינה מיום לידתה, הגיעה לנקודת רתיחה חדשה השבוע, בעקבות פירוק ועדת פלסנר. במסגרת הדיון המחודש שהתעורר, בשאלת גיוסם של החרדים, עשו הפוליטיקאים את מה שהם אומנו לעשות: חתכו, שייפו, ציפו בלק והגישו לציבור אמירות מחושבות מראש שתמצתו את הסוגיה המורכבת למסר מחודד וקליט, הפורט על הנימים הרגישות ביותר של הלאום.
"שוויון בנטל", "שירות לכולם", "לקיחת חלק בהגנה על המולדת". אין לב שנפש יהודיה פועמת בו, שלא ירעד למשמע צירופי המילים הללו כאשר הם נאמרים בקולו העמוק והרועם של נבחר ציבור. בו זמנית, אותם נבחרי ציבור מותירים את המולדת חשופה לסיכון הגדול ביותר שנשקף לה כיום: הסיכון הנובע מחלקם ההולך וגדל של האזרחים שאינם לוקחים חלק במאמץ הכלכלי.
משקים לאומיים שונים ומשונים מרכיבים את הכלכלה העולמית. בחלקם הפערים גדולים יותר ובחלקם פחות, בחלקם מדיניות הרווחה מיטיבה עם החלשים יותר ובחלקם פחות. אך אין מדינה מפותחת, מודרנית ומתקדמת שיכולה לצוף במים הסוערים של הכלכלה העולמית במאה ה-21 כאשר יותר ממחצית מאזרחיה לא מועסקים, מוגדרים כעניים ומתקיימים מקצבאות שממנים כספי המסים של פחות ממחצית האוכלוסייה.
זהו התיאור המדויק, על פי כל הנתונים הרשמיים, של המצב החברתי-כלכלי במגזר החרדי. נכון ל-2011, מגזר זה מהווה כ-8% מהאוכלוסייה. על פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעוד 50 שנה הוא יהווה 25% מהאוכלוסייה.
מבחינות מסוימות, התקדמנו ביחסנו לסוגיה החרדית. הצטרפותה של מדינת ישראל לארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD) לפני כשנתיים, חשפה את הציבור לביקורת הולכת וגוברת לבעיית הפערים בין החרדים והערבים לשאר האוכלוסייה.
השבוע אפילו נמצא פוליטיקאי אחד שהיה מוכן לומר כי שאלת הגיוס אינה השאלה העיקרית: "כל בחור יהודי שמגיע לגיל 18 צריך לשרת בצבא ולתרום למדינת ישראל", אמר השבוע שר האוצר, יובל שטייניץ. "אבל אם שואלים מהו הצורך החיוני והדחוף ביותר של מדינת ישראל, זה קודם כל שילוב החרדים בעבודה".
אך גם שר האוצר לא תקף את הבעיה ביסודה. אם מחר בבוקר יחליטו גדולי הדור להוציא פסק הלכה הקורא לכל ראש ישיבה להשאיר בחדרי הלימוד את העילויים בלבד ולהורות לשאר לצאת לעבוד – לא תהיה להם עבודה.
בישראל של שנת 2012 אין אפשרויות תעסוקה רבות למי שאינו מצויד ברמה סבירה של אנגלית ובידע בסיסי במתמטיקה. למען האמת, גם מי שאינו מצויד בתואר אקדמי או לפחות בתעודת בגרות, יתקשה להפוך לאזרח עובד ומשלם מסים.
רוב המפעלים המסורתיים, שהעסיקו בעבר עובדים עם השכלה מועטה, נסגרו ועברו למדינות עם שיעור מס ושכר מינימום נמוכים יותר. שיעור התעסוקה בקרב בעלי שנות לימוד מעטות, ירד בהתמדה בעשורים האחרונים ושיעורו הנמוך צופה רעות לחרדים שינסו להשתלב.
לא רווחה כלכלית תהיה נחלתם, כי אם אבטלה כרונית. אזרחי המדינה לא יזכו לתרומה נוספת לקופת המדינה ושחרור התקציב מעול הקצבאות בעקבות יציאתם לשוק העבודה, אלא יחזו בנפילתם לתלות מחודשת בתקציבי רווחה ודמי אבטלה. הסיבה לכך, היא שלב הבעיה אינו העובדה שחרדים לא משרתים בצבא וגם לא שיעור התעסוקה הנמוך בקרבם. לב הבעיה הוא מוסדות החינוך החרדיים שאינם מלמדים את מקצועות הליבה.
"זה ייגמר בבכי"
הטבלה המופיעה למעלה הוגשה לממשלה בקיץ 2011 כחלק מהדו"ח השנתי על מצב המדינה של מכון טאוב לחברה וכלכלה. הטבלה מציגה בתמצות ובפשטות את הבעיה שתוארה כאן עד כה. היא מראה כיצד ב-40 השנים האחרונות צנח שיעור התעסוקה בקרב גברים ישראלים עם פחות מ-8 שנות לימוד מיותר מ-90% ב-1970 לפחות מ-60% ב-2010.
עורך הדו"ח, מנהל מרכז טאוב, הפרופ' דן בן-דוד, עסוק מזה כשנה וחצי בניסיון לשכנע את ממשלת ישראל שהטבלה הזאת והנתונים הדמוגרפיים של החרדים, מהווים יחדיו תמהיל מסוכן לפצצה חברתית-כלכלית שתשמיד את המדינה.
"בעשור האחרון הגידול ברישום בבתי הספר הממלכתיים הוא אפסי", אומר בן-דוד, כלכלן מאוניברסיטת תל אביב. "עם זאת, אצל הערבים חל גידול של 37% ברישום ואצל החרדים חל גידול של 57%. היום הם חצי מהתלמידים בבתי הספר היסודיים, אבל מחר הם יהיו שלושה רבעים. אם הם לא יקבלו מחר בבוקר חינוך נורמלי, המדינה הזאת אבודה - היא לא תוכל להתקיים. בעשור הקרוב חייבים להתעורר אחרת זה ייגמר בבכי.
"אנחנו מתעסקים בשטויות", הוא אומר בעקבות אירועי השבוע האחרון. "רואים איך חצי מהילדים שלנו מגיעים להישגים בלימודי יסוד שנמוכים מהישגי העולם השלישי. מה יהיה כשיהפכו למבוגרים? איך משק של עולם שלישי ומטה יכול להחזיק צבא של עולם ראשון בעוד 30-40 שנה? ובלי צבא של עולם ראשון איך אנחנו מתקיימים כאן?"
בן-דוד הוא מבקר חריף של הציבור החרדי, אך דבריו נובעים גם מדאגה כנה לגורלם, בעיקר לגורל הצעירים שבהם. "להעיף עכשיו את החרדים לשוק העבודה שמוצף בכוח אדם לא משכיל, שמלא במסתננים ובעובדים זרים שמובאים לארץ באופן לא חוקי, זה לא חוכמה גדולה. איפה הם יעבדו ומה הם יעשו?
"תכניות הממשלה לשילוב החרדים הן לכאורה וולונטריות, מי שרוצה משתלב. אבל למעשה, אנחנו מפקירים את הילדים שלהם וכופים עליהם לא ללמוד את מה שחוקי המדינה מחייבים. ואז, כשהם מגיעים לגיל 20 או 30, אנחנו אומרים להם 'יש לכם בחירה'. אבל אין להם. מי שלא למד בגיל צעיר אכל אותה. הוא כבר לא ילך להיות רופא או מהנדס. אין לו אפשרויות".
בשנה וחצי האחרונות, נפגש בן-דוד עם רבים מחברי ממשלת ישראל, בניסיון לשכנע אותם לנקוט בצעד תקיף ולחייב את הציבור החרדי בלימודי ליבה מלאים, אפילו בתמורה לויתור חלקי על השירות הצבאי. עד כה הוא נתקל, לדבריו, בסירוב ובחששות פוליטיים.
"יש לנו היום ממשלה שיכולה לשנות את כל פני המדינה", הוא אומר. "זהו רגע בן גוריוני. אך הם צריכים לגלות מנהיגות, לפנות ישירות לציבור החרדי ולהציב את המנגנונים שיצילו את המדינה בעתיד. מבחינת הכוחות הפוליטיים לא תהיה עוד הזדמנות. חייבים להגיע לילדים החרדים עכשיו כדי שיבינו מה זאת מדינה דמוקרטית. כשהם יגדלו יהיה מאוחר מדי. בעוד 30 שנה לא תוכל לוותר על הח"כים החרדים בקואליציה. עדיף לך שעד אז יהיו ח"כים חרדים משכילים, שמבינים את המשמעות של להיות אזרח במדינה מודרנית, כמו חרדים בארה"ב".
כרוניקה של היפרדות
שאלת גיוס החרדים מורכבת, בין היתר, בגלל שהיא מבקשת לשנות מן היסוד את היחסים בין הציבור החרדי למדינה, יחסים המעוגנים במסמך ההיסטורי שנחתם עם קום המדינה בין הנהגת החרדים לראש הממשלה, דוד בן גוריון. המסמך שזכה לכינוי "הסכם הסטטוס-קוו".
"במכתב יש ארבעה סעיפים, שלושה וחצי מתוכם מקוימים. נישואים, שבת, כשרות ועצמאות החינוך החרדי. היחיד שלא מקוים זה מחויבות החרדים ללמד נושאי ליבה", מסביר שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון) ומחבר הבלוג "שומר כשרות". "בעבר מערכת החינוך הפרטית של החרדים דווקא לימדה נושאי ליבה, עד שבשנות ה-80 החלה התפרקות הלימוד החרדי למאות מוסדות קטנים של תלמודי תורה".
לדברי אילן, שעבד שנים רבות ככתב לענייני חרדים, הביזור וההקצנה של החינוך החרדי החלו עם הצטרפותן של המפלגות החרדיות לממשלת מנחם בגין ותחילת התקצוב המוגבר של מוסדות הלימוד החרדיים על ידי המדינה. "התקציבים שזרמו אפשרו הקמת מוסדות חדשים. תוסיף לזה את העובדה שבציבור החרדי הקמת מוסד לימוד זה סוג של יזמות ותקבל תהליך של התפרקות של הממסד החינוכי החרדי לזרמים שמתחרים ביניהם מי יהיה יותר קנאי. תהליך ההתפרקות הזה לווה בהקצנת היחס ללימודי חול, שכן המוסדות החדשים שיווקו את עצמם כקנאים יותר על ידי זה שהם לא לימדו ליבה".
כיום, בנים חרדים לומדים לימודי ליבה עד כיתה ט' בלבד וגם זה במשורה: שעה ביום של אלגברה בסיסית ועברית. בלי גיאוגרפיה, מדעים, מחשבים או אזרחות. "גם את השעה הזאת מלמד 'שרייבר' שזו המשרה הפחותה ביותר בהיררכיה של המורים החרדיים", אומר אילן. "לרוב אין לו את הידע הדרוש כדי ללמד גם את המעט שניתן".
התוצאות, לדבריו, הן שכיום רק 19% מהגברים החרדים יודעים אנגלית ברמה בינונית ומעלה, לעומת 34% מהנשים החרדיות ו-46% מהיהודים הלא חרדים. "יש היום 7,000 סטודנטים חרדים, 60% מתוכם נשים. על פי נתונים שפרסמו ראשי מכללות, 25% מהגברים החרדים במסלולים העיוניים ו-50% במסלולים המתמטיים נושרים במהלך הלימודים. אצל הנשים כמעט אין נשירה. הסיבה לכך היא העובדה שנורא קשה עד בלתי אפשרי להשלים אנגלית ומתמטיקה בגיל 25".
לאילן אין תקוות שהציבור החרדי ישתף פעולה עם תהליך שישנה את המציאות הזאת. לדבריו, מה שהיה חידוש בשנות ה-80 הפך כבר מזמן לנורמה מקודשת. "כל ניסיון שנעשה עד כה, לגרום לחרדים ללמד יותר ליבה, נתקל במכתבי התנגדות חריפים של גדולי הדור.
"הציבור היחיד שסדרי העדיפויות שלו באמת נכונים והוא מעמיד את החינוך לפני כל דבר אחר הוא הציבור הדתי והחרדי. במצב שבו האיסור ללמד לימודים כלליים הפך לנורמה הסיכוי שההנהגה תסכים לוותר על האיסור לא קיים. הדרך היחידה לגרום להם ללמד ליבה היא לקבוע חד משמעית, ללא הסתייגויות וללא קומבינות שמוסד שלא מלמד את כל תכנית הליבה לא מקבל מהמדינה אגורה".
לדבריו, ההתנערות של הציבור החרדי מההתחייבות ללמד נושאי ליבה זוכה לשיתוף פעולה מצד ממשלות ישראל ב-30 השנים האחרונות וזאת, בניגוד לאינטרס הלאומי ואפילו כנגד אמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. "יש מדיניות ש'כעומק הליבה עומק התקצוב'. זה קשקוש! גם אם מוסד ניזוק ב-10%-20% עדיין הוא יכול להיות מתוקצב.
"תכנית הליבה היא מכלול הידע המשותף שהמדינה חושבת שצריך להקנות לכל אזרחיה. מדינות במערב נוקטות בשתי גישות: או שלא מתקצבים חינוך פרטי בכלל או שמממנים רק את לימודי הליבה במוסד פרטי. ישראל היא היחידה שמממנת חינוך פרטי שלא מלמד ליבה, יורה למדינה ברגל ופוגע באחד המאמצים הלאומיים העליונים היום, שהוא הוצאת הגברים החרדים לעבודה".
"ישראל גם חתומה על אמנות בינלאומיות שאוסרות עליה לממן חינוך שלא מכשיר צעירים לשוק העבודה. היא מפרה אותן ביודעין. האמנה לזכויות הילד קובעת את זכותו של הילד לחינוך שיכין אותו לחיים אחראיים כמבוגר שמכבד את זכויות האדם. אמנה נוספת שלא מקיימים היא האמנה למניעת הפלייה בחינוך. אמנה זו קובעת ש'אין לממש את הזכות לחינוך דתי או תרבותי באופן שייפגע ביכולתו של המיעוט להבין או להכיר את התרבות הדומיננטית או להשתתף בפעילות של הקבוצה השולטת'. הסעיף הזה מתאר את הסיפור החרדי בדיוק נמרץ".
אילן דווקא מאמין מאוד בחשיבות של שירות צבאי לחרדים, כאמצעי לצמצום הנזק שנגרם למשק הישראלי כתוצאה מאי הכשרתם לעבודה. לדבריו, הצבא הוא המשלב הטוב ביותר של חרדים בשוק העבודה וראייה לכך היא שכ-90% מבוגרי הנח"ל החרדי עובדים או לומדים לאחר שירותם.
עם זאת, העלויות של שילוב בוגרי מערכת החינוך החרדית בשוק העבודה הולכות וגובהות ככל שמתחילים לצמצם את הפערים בגיל מבוגר יותר. "תלמיד כיתה ט' במסלול 'שוחר טוב', המעניק חינוך מקצועי לחרדים שנשרו מהישיבות, עולה למדינה פי 3 מתלמיד מקצועי רגיל כי צריך לתקן את הנזק שנגרם לו ביסודי. חייל נח"ל חרדי מקבל שנה של השכלה כללית. אני תומך בזה בגדול אבל אנחנו מאבדים שנה צבא רק כדי לתקן את הנזק. בנוסף לכך, יש מלגות ענק לסטודנטים חרדים לצורך מכינה כללית. אנחנו מממנים לחרדים חינוך שלא מעניק להם השכלה כללית ואחר כך מוציאים סכומים מטורפים כדי להקנות להם אותה".
חייבים להתחיל בחינוך
על פי הגדרתו של שחר אילן, "כניסת החרדים לשוק העבודה היא סוג של הגירה. הם באים לשוק עבודה קיים ומגדילים אותו". מדינת ישראל כבר קלטה בעבר שני גלי הגירה גדולים שהתאפיינו בפערים תרבותיים רחבים בין המהגרים לבין האוכלוסיה הוותיקה. בשנות ה-50, נקלטו כ-650 אלף עולים מארצות האיסלאם ובשנות ה-90 נקלטו כ-2 מיליון עולים מברה"מ לשעבר.
ניתן להתווכח על מידת ההצלחה של תהליך הקליטה הכלכלי של אותן אוכלוסיות, אך בדבר אחד אין ספק: קליטתם של החרדים, אם בכלל תצא לפועל, תהיה קשה בהרבה.
לזכותם של העולים מארצות האיסלאם עמדה העובדה שהם נקלטו במשק מסורתי יחסית, שבו נמצאו עדיין מספיק הזדמנויות תעסוקתיות לחסרי השכלה פורמלית. לזכותם של העולים מברה"מ לשעבר, עמדה העובדה שהם הגיעו מצוידים ביסודות חינוכיים איתנים שאפשרו להם להשתלב במשק מודרני ומפותח.
לזכותם של החרדים כיום לא עומד כמעט דבר, מלבד ההשפעה החיובית על כושר החשיבה, שאותה מייחסים ללימודי התלמוד. הם ניצבים בפתחו של משק שלא ערוך לקלוט אותם ושמונהג על ידי פוליטיקאים, מכל הצדדים, שלא מוכנים לצייד אותם בכלים הדרושים על מנת להיקלט בו. הקליטה שלהם לא יכולה להתחיל בצבא ולא בלשכת העבודה - היא חייבת להתחיל בחינוך.
לפנייה לכתב/ת 
