פסולת מסוכנת מהצרכן הפרטי לא מטופלת
חומרים רעילים לא נמצאים רק בתעשייה. גם סוללות, מוצרי חשמל, נורות פלורסנט, חומרי הדברה, צבעים, דבקים ומוצרים נוספים שאנו צורכים – מכילים חומרים מסוכנים , שהטמנתם בקרקע עלולה לזהם את הסביבה ולפגוע באיכות מי השתייה. אז למה פחות מ-10% מועבר למחזור? בדקנו
כל הפסולת שהשלכנו כלאחר יד – עלולה לחזור אלינו בעתיד הלא רחוק עם חומרים מסוכנים במי השתיה: מוצרים רבים שאנו צורכים בשגרה, כמו תרופות, סוללות, מוצרי חשמל, נורות פלורסנט, חומרי הדברה, צבעים ודבקים - מכילים חומרים מסוכנים. אך למרות שהטמנתם בקרקע עלולה לגרום להשלכות קשות כמו זיהומי קרקע ומי תהום – רק מקצתה מועבר כיום למיחזור.
הסכנות בפסולת - כתבות נוספות ב-ynet
- פסולת רפואית בפחים הרגילים: "פחד אלוהים"
- מחדל: נשפכה לכם כספית בבית? בעיה שלכם
- מנקים את הבית? כך תיזהרו מהחומרים הרעילים
הנתונים מדאיגים: לפי הערכות המשרד לאיכות הסביבה, כמות הפסולת הביתית המסוכנת שהמפיק אדם בשנה עומדת על 5 ק"ג בממוצע. נתון זה, שאינו כולל את הפסולת מהתעשייה (שהטיפול בה מוסדר כיום יותר מבעבר - א.ש), מציב את ישראל עם לא פחות מ-40 אלף טון של פסולת מסוכנת בשנה - שמקורה אך ורק בציבור.
יותר מ-90% - באשפה הרגילה
ד"ר גלעד גלוב מהחברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה ברמת חובב, העוסקת בטיפול בפסולת מסוכנת באופן מוסדר, מספר שאין כיום בארץ מנגנונים טובים לאיסוף פסולת מסוכנת. התוצאה: פחות מ-10% מהסוללות והפסולת הביתית הרעילה, נאספים כיום ומגיעים לטיפול.
"חלק מהסוללות מכילות קדיום, ניקל ואבץ, ובחלקן אף יש כספית, אלו חומרים שלא יתפרקו לעולם", הוא מסביר. "באתר אשפה רגיל הסוללה מתבלה לאחר מספר שנים וכך גם המטמנה הרגילה. מה שאומר שאם זרקת סוללת בשנת 1980 לפח - בשנת 2010 אתה שותה אותה מהברז, אחרי שהחומרים בה חלחלו למי התהום.
הטיפול הנכון בחומרים מסוכנים מתבצע באופן הבא: הפסולת מועברת לאתר הפסולת ברמת חובב. הפסולת עוברת טיפול שכולל מספר שיטות לריסון את המפגע הסביבתי, בהן שריפה בתנור מיוחד או הטמנה אטומה כך שאין חלחול חומרים למי התהום. חלק מהחומרים חוזר לשימוש חוזר בתעשייה וחלק מנוטרל על ידי הליכים כימיים מבוקרים שמבוצעים באתר.
"חומרים מסוכנים נמצאים לכל אחד בבית", אומר יוסי זיו, מנכ"ל חברת אקוסול המטפלת בתרכובות פסולת אורגנית ברמת חובב. "הציבור צריך להבין שטיפול בחומרים מסוכנים חייב להתבצע במקומות המורשים. יש לנו את הרמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר לטיפול בחומרים, אך חלק מהחומרים לא מגיעים לכלל טיפול", הוא מוסיף.
דרושים – מנגנוני איסוף טובים
כיום ניתן להשליך סוללות ישנות בצורה מסודרת בכל אחד ממתקני האיסוף הפרושים בבנייני רשויות מקומיות, בסניפי דואר מסוימים, בבתי ספר, בחלק מחניות הצילום ואפילו בצמוד למיכל איסוף לבקבוקי פלסטיק. למרות זאת, בחברה לשירותי הסביבה טוענים כי צריך לשנות את השיטה, מכיוון שהיא מקרטעת במבחן התוצאה ושיעור הסוללות המגיעות לתחנת טיפול בפסולת רעילה הוא זעיר.
"כיום איסוף סוללות הוא בעצם על בסיס וולונטרי", אומר ד"ר גלוב. "גם חניות שרוצות להיות ירוקות מציבות פחי איסוף מעוצבים. למרות זאת, שיעור הסוללות המטופלות הוא נמוך מאוד". הסיבה לכך, לטענתו, היא שאין מנגנונים טובים לאיסוף. "יש לגרום לצרכן להביא את הסוללה לטיפול מוסדר, אולי על ידי כך שבפעם הבאה שקונים סוללה - נקבל הנחה אם נביא סוללה ישנה", הוא אומר.
בחומרים מסוכנים אחרים שכלולים בפסולת הביתית, למשל תרופות, צבעים, דבקים, חומרי הדברה וחומרי ניקוי אגרסיביים כמו מסירי שומנים ונורות - הנגישות לטיפול מבוקר מסובכת בהרבה.
בכל המקרים הללו - גם אם הצרכן לא מעוניין להשליך את הפסולת בפח האשפה הרגיל - יהיה עליו להשקיע מאמץ לא מבוטל בחיפוש אחר פחי מחיזור. הגורם שאמור לטפל בדרך כלל בפסולת זו הוא היחידה הסביבתית של הרשות המקומית - אליה יש לפנות בבקשה להנחיות להיכן להגיע על מנת לטפל במפגע.
גם במגזר העסקי המצב לא מזהיר וזיו מסביר כי במקום שאין חוק - אין גם טיפול ראוי. "לא כל עסק קטן שיש לו עניין עם חומרים מסוכנים, מטפל בהם כמו שצריך", הוא מספר. רק עסקים שכפופים ל"חוק חומרים מסוכנים" ומחויבים לקבל היתר- מטפלים".
"באירופה ובארצות הברית אנחנו רואים שהטיפול בפסולת מסוכנת זוכה לתמיכה ציבורית רחבה", אומר אורי שטרקמן, יו"ר קבוצת איכות הסביבה ואוליה ישראל. "בצרפת, למשל, החקיקה הממשלתית המחמירה בנושא הטיפול בפסולת המסוכנת והירתמות הציבור לסוגיה גרמו למגזר העסקי להיות תחת בקרה מתמדת בנושא זה. לא ניתן לטאטא את הפסולת המסוכנת מתחת לשולחן".
מי אשם? אנחנו
אז מה עושים? הכי קל להאשים את הרשויות, שלו היו הופכות את פחי האשפה המיועדים לפסולת זאת לנגישים יותר ויוצאות במסע הסברה נרחב, הדברים היו באים לידי ביטוי בצרכנים סביבתיים יותר. לשם השוואה - הצבת פחי מחזור לנייר בבניינים הגדילה משמעותית את הצרכנים הממחזרים נייר.
אולם האשם העיקרי במצב הוא האזרח, שלא מתאמץ במיוחד להפריד אשפה. אזרח אכפתי עם מודעות סביבתית, יכול שלא לפגוע בסביבה ולהשליך את הפסולת בפחים המיועדים לכך. אך בפועל, מרבית הציבור לא מטריח את עצמו לפחי האיסוף של הסוללות, למרות שהם קיימים.
גם השלכת מוצרי חשמל דוגמת מחשבים, מדפסות, טלוויזיות - אפשר לבצע ללא גרימת נזק הרסני לסביבה. לכל רשות מקומית נקודת איסוף לציוד שכזה, הקרוי פסולת אלקטרונית, שעוברת משם למיחזור וטיפול מבוקר. אך גם במקרה זה – רוב הפסולת עובר לאשפה הרגילה.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "חוק איסוף ומחזור ציוד חשמלי ואלקטרוני שיובא בקרוב לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, נותן דגש מיוחד לנושא הסוללות. החוק המחייב את היצרנים והיבואנים לאסוף את הסוללות המשומשות יביא לשיפור דרמטי של אחוזי מחזור מוצר זה העומדים כיום על פחות מ-10%. בנוסף, מקיף חוק זה מוצרים אלקטרונים נוספים המכילים חומרים רעילים, דוגמת נורות פלורסנט.
"ברוב המדינות המתקדמות ביותר בתחום הסביבה אין טיפול נפרד ומחייב בפסולת רעילה במגזר הביתי. זאת בשל הסיכון הנמוך הנשקף ממנה והיקפיה הקטנים באופן יחסי. גם בישראל פסולת זו מופנית יחד עם כלל הפסולת הביתית למתקנים שונים המטפלים בה תוך מיזעור הסיכון לסביבה. המשרד להגנת הסביבה מפקח ומסייר בשטח על מנת לוודא שהטיפול בפסולת נעשה בהתאם לדרישות המקצועיות והתקנים המחמירים, לרבות מניעת זיהומי קרקע.
"יצוין כי במגזר התעשייתי, בו יש היקפים גדולים של פסולת רעילה, מוסדר הנושא באמצעות מתן היתרי רעלים ופיקוח הדוק על ביצוע התנאים שבהם. הפרה של תנאים אלה בכל הקשור לפסולת רעילה בתעשייה מביאה לפתיחה בהליכי אכיפה והטלת קנסות היכולים להגיע למאות אלפי שקלים".
לפנייה לכתב/ת 
