תל-אביב ירדה לזנות

"לונלי פלנט" הכתיר אותה כ"אחת מ-10 הערים החמות ב-2011", נשיונל ג'יאוגרפיק קבע כי היא "אחת מערי החוף המוצלחות בעולם". מהו סוד קסמה של תל-אביב בעולם? אני סבורה שהוא קשור לזנות הפורחת שבה. למסקנה זו הגעתי בעקבות ביקור אקראי באזור החוף התיירותי-המפורסם שלה.

לפני כשבועיים התלוויתי לארוחת ערב עם קבוצת תיירים מארה"ב, בדרכם ממלון הסמוך לרחוב הירקון למסעדה קרובה על החוף. בחבורה היו חברתי, יהודיה-אמריקנית ושמונה סטודנטים וסטודנטיות, ערב לפני צאתם לדיר אל-אסאד, שם הם מתנדבים, זה הקיץ החמישי, בהוראת אנגלית לילדי המקום.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

פראיירים מהסיבה הלא-נכונה / יריב טיקולסקר

יש צדק חברתי, בהתנחלויות / גלעד פדבה

בדרך הקצרה למסעדה נתקלו רגלינו ועינינו בכרטיסים "מזמינים" לזונות בעיר. הצעירות והצעירים הרימו כמה כרטיסים בסקרנות והציצו בהם בהפתעה ובמבוכה. נראה שלא נתקלו בכאלו לא במיאמי ולא בשום עיר "חמה" ו"תוססת" בארה"ב. הגדיל לעשות בנה של חברתי שאסף כמה עשרות כרטיסיות, אולי מתוך שעשוע, אולי מתוך סקרנות (אולי כמי שמפרסם סיפורים מפרי עטו, אולי כגבר צעיר). בדרך חזרה מהמסעדה למלון הבחנו בכמות הכרטיסים שגדלה בינתיים והייתה מפוזרת בהמוניה. בטרם הכניסה למלון עבר לידינו גבר על אופניים ופיזר את מנת הכרטיסים הבאה.

תהיתי מהו הדימוי של העיר תל-אביב ושל ישראל בכלל בעיני חבורת צעירים אמריקנית, שחזרה מערב קסום במסעדה על החוף ונחשפה לכרטיסים, המתגוללים על הרצפה בהמוניהם ומציעים שירותי זנות, בלא שניתן להתעלם מהם. התשובה המתבקשת בעיניי היא: תל-אביב עיר חוף תוססת של זונות. הכרטיסים מעוררים בהכרח את הרושם שהזנות והזונות כבשו את מרחבי אזור התיירות בסביבות רחוב הירקון. לאחר שהרחוב פונה מזונות הן חזרו לכאן באופן בוטה בהרבה.

אין מה לעשות?

לאחרונה מרבים להסביר לנו, בתמיכה לא מפתיעה של התקשורת, שהזנות היא חיונית. עובדה, יש לה ביקוש. הכרטיסים המפוזרים בכמויות ובאגרסיביות מלמדים בעיקר על שיווק כפוי בנוסח "מכירת ארטיק לאסקימוסים". מסבירים לנו גם שצריך זונות לטובת המהגרים, אמירה כזו על רקע שנאת המהגרים המתרחבת מעוררת כמובן גיחוך. הטענה מגוחכת עוד יותר לאור הפיזור העצום של הכרטיסים באזור העושר של תל-אביב, של בתי המלון והמסעדות. עוד מסבירים לנו פרנסי העיר תל אביב ומפקדי המשטרה שלה כי "אין מה לעשות", אין חוק או תקנה המאפשרים להעניש את הפרסום הפראי של שירותי הזנות ברחובות תל-אביב.

לנוכח טענה כזו מתבקשת השאלה: מה יקרה כאשר אדם פרטי או ארגון יעזו לפזר ברחבי העיר כרטיסי פרסום שלהם (שבהם מופיעים מספרי טלפון). האם לא יועמדו לדין באחת על זיהום רשות הרבים? מה היה קורה לפעילות פמיניסטיות וארגוני נשים האוספות כרטיסי זנות ומשליכות בחזית עיריית תל-אביב לו הן היו מפזרות את כרטיסיהן ברחובות העיר? האם לא היו נענשות על-ידי רשויות החוק של עיריית תל-אביב?

אז איך נוכל להבין את הסובלנות המפליגה של עיריית תל-אביב ומשטרת תל-אביב נוכח ההשתלטות של סרסורי הזונות על אזור התיירות של תל-אביב? כבר אמרו חכמינו: יש לחפש אחר הכסף. נראה כי את שגשוגה וקסמה בעולם מבססת העירייה במידה לא מבוטלת על הזנות. הזנות מביאה, כנראה לפי ניסיונם של פרנסיה תיירים רבים (כמו, למשל, בתאילנד) וכך העיר מרוויחה גם כסף וגם "דירוג" גבוה כ"עיר חמה".

ממש לא מפתיע הוא הדירוג שהעניק מגזין הגברים הבינלאומי AskMen לתל-אביב, כעיר "עם חיי הלילה התוססים בעולם" ושהכריז עליה כ"מיאמי של המזרח התיכון". אכן, זנות "הולכת טוב" עם "חיי לילה תוססים", עם העדפותיהם של גברים צרכני זנות ועם כסף גדול של תעשיית הזנות. התשובה לתעשיית הזנות והפורנוגרפיה המתרחבת בתל-אביב ובארץ טמונה בחוק נגד קניית שירותי מין, שאותו מובילה ח"כ אורית זוארץ (ושיזמה ח"כ זהבה גלאון). 

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית, מרצה במכללה האקדמית בית ברל ובמכללת לוינסקי ומרכזת פרלמנט נשים .

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il