אבי 'סופה' ומושיקו 'השור הזועם' עובדים במטקות

"שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה. ואבא הלך לשחק מטקות, יחזור בצהריים". שירו של אריק אינשטין בגרסה קיצית משהו מזומזם בפי שחקני המטקות בחוף התל אביבי.

כתבות נוספות בסדרת "פותחים את הים":

הים ככותל: המציל האגדי ואלוהים שבגלים

השמש שקעה, הגולשים תופסים גלים לאור זרקורים

חבורת גלאי המתכות בעקבות האוצר שאיבדנו בים

כוכב ים: שמעון "ארטיק" לא הולך לשום מקום

הדייגים פותחים את הקיץ בבאסה: המים יבשים

נולדים כל יום מחדש: האנשים שבאים לים ב-5:00

דוד, 'הנגר' משתרע בכיסא נוח, שקוע בעיתון השבת. האחרים כבר עמוק בתוך משחק סוער. "אני בוחר את הפרטנרים שלי בפינצטה. בגילי אני יכול להרשות לעצמי", הוא מסביר כשאנו תוהים למה הוא לא בעיצומו של משחק. 'הנגר' הוא השחקן הוותיק והמנוסה בחבורה. "אני מחכה לשחקנים אחרים שיבואו, איתם אני מתעורר לחיים. אם הם לא יגיעו לא אשחק".

לא משחק עם כל פרטנר. דוד 'הנגר'(צילום: שירי הדר)

דת המטקות. אין שבת בלי משחק(צילום: שירי הדר)

תל אביב מנומנמת בשעות הבוקר המוקדמות של שבת. הכבישים פנויים, אין נהגים עצבניים שמצפצפים, שקיות הזבל ממסיבות יום אמש נערמו, מחכות לפינוי. השקט מופר כשמתקרבים לקו החוף. שם, משעה מוקדמת מאוד נשמעות חבטות 'פק פק, פק...'

את הכוכבים הראשיים בסיפור הזה אפשר למנות כשחקני כדורסל בתחילתו של משחק סוער. הכינויים שדבקו בהם מוסברים בנימוקים מדעיים: אבי מכונה "צבי הנינג'ה" כי הוא משחק כמו 12 כאלה, כשסרט על ראשו. לרנר הוא אחד כזה שאין לו פחד ולכן מכונה "המשוגע". מושיקו הוא "השור הזועם", אבי "סופה" מכה חזק כמו סופה. ודוד "הנגר" נקרא פעם "כושי" בגלל גוון העור אבל החבר'ה בחרו בכינוי החדש פשוט בגלל מקצועו. ויש גם את יאיר "אייס" על שם חבטת הטניס המנצחת.

מדי שבת מגיעה החבורה לחלקה מתוחמת ומאושרת בחוף. משחקים אחד מול השני שעות ואז "יורדים לעם", כל אחד לחוף האהוב עליו, לשחק עם החובבנים. כששואלים את החבורה מה עם המשפחה ביום החופשי היחידי בשבוע, הם עונים בדעה אחת: "משפחה יש כל השבוע, שבת זה יום למטקות".

"משפחה יש כל השבוע, יום שבת זה יום למטקות". חוף גורדון בתל אביב(צילום: שירי הדר)

הכן את מחבטך לחורף

"אצלנו זה לא תחביב, זו דת", מסביר עמיקם (56). הוא חובט כבר 42 שנה, מתוכן 10 שנים בחוף גורדון. "העונה 'החמה' היא בחורף, בין נובמבר למאי", הוא מפתיע אותנו, "אנחנו באים בין 50 ל-100 שחקנים ומשחקים מ-8 בבוקר ועד הצהריים". מרחוק צועק לעברנו אבי "סופה": "אנחנו באנו לעבוד, לא לשבת בים", תוך שהוא מבצע חבטה מרשימה.

"התחרות שלנו זה להגיע להרמוניה ביחד", הם מספרים, "אנחנו לא מתחרים אחד בשני. לכן אין טורנירים ומשחקים מאורגנים". "פעם היו פה דיונות של חול עם בית מלון אחד או שניים באזור", נזכר דוד 'הנגר' בימים שטרם בניית המלונות המטילים צל, "היום יש אספלט וקווים מסומנים אבל המטקות הן אותן מטקות".

היום משחקים על אספלט, פעם היה פה חול(צילום: שירי הדר)

לא רק שחקני המטקות מגיעים לחוף בשבתות. גם יאיר "אייס", בן 39, משכים קום ומגיע עם אופנוע בו ארגז מצויד במיטב סוגי המטקות. "אני ה'ברוס לי' של המטקות", הוא אומר, "מייצר ומוכר לשחקנים בחורף ובקיץ". "יש שני סוגי מטקות", מסביר יאיר, "מטקת הגנה או התקפה - זה תלוי באופי השחקן. אבל אין מטקה קבועה לשחקן או מטקת מזל. כל אחד מחליף מטקה בהתאם למשחק".

אחרי כמעט שעתיים של משחקים מתישים, החל החוף להתמלא בנופשים. מרבית הרוחצים נעצרים לרגע למשמע קולות המשחק. הם מבינים שמדובר במקצוענים אמיתיים וממשיכים הלאה.