האיראנים לא סופרים את האיום הישראלי

המנהיג העליון עלי חמינאי ויועציו הקרובים הגיעו למסקנה שה"אופציה הצבאית" שישראל והמערב הניחו על שולחנם היא אקדח ריק מכדורים. לפחות עד סוף 2012. כלומר עד אחרי הבחירות בארה"ב אין בכלל מה לדבר על פעולה צבאית אמריקנית, וגם אחר כך. ההרתעה האיראנית בנויה בעיקר על הכסף: ההנחה שתקיפת מתקני הגרעין שלהם תביא לנסיקה חדה במחירי הנפט. גם אם מדינות המפרץ יגבירו את התפוקה, צעדי התגמול של איראן (למשל מיקוש מצר הורמוז) יגרמו בהכרח למחסור בנפט גולמי ולציפיות למחסור. התוצאה תהיה עליית מחירים שתנחית מכה אנושה על סיכויי כלכלות אירופה, ארה"ב וגם סין והודו להיחלץ מהמשבר הכלכלי המעמיק והולך שהן נתונות בו.

הטורים הקודמים על הגרעין האיראני:

כך מקצרת איראן את לוח הזמנים לפצצה

נחנקים לאט, חותרים לפצצה. איראן והסנקציות

אשר לתקיפה ישראלית - עד כמה שזה מתסכל ואולי אף מעליב - האיראנים לא סופרים אותנו. הם סבורים שהמשאבים הצבאיים העומדים לרשות ישראל לבדה אינם מספיקים כדי להסב נזק ממשי וארוך טווח למערכי הטילים ומתקני פיתוח הגרעין הצבאי שלהם. וזה לא הכול. יש עוד שלוש סיבות שבגללן מעריכים בטהרן שישראל לא תעז לתקוף:

חמינאי ואחמדינג'אד. לא מתרגשים מהאיום(צילום: AFP)

1. האייתוללות בטהרן משוכנעים שממשלת ישראל ועמה חוששים עד מוות מתגובת הגמול ("הנוראה" כלשונם) שינחיתו עליה איראן, חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי וחמאס (מעזה) ואולי גם סוריה.

3. האיראנים סבורים שישראל מבודדת גם כך בקהילה הבינלאומית, ולכן לא תעז לבודד את עצמה עוד יותר עם תקיפה. היא תואשם שבגללה העמיק המשבר הכלכלי העולמי, ועלולה אפילו להמיט על עצמה צרות במועצת הביטחון של האו"ם מבלי שארה"ב (אחרי הבחירות לנשיאות) תיחלץ להגנתה.

איראן בדרך לפצצה - הכתבות האחרונות:

פאנטה עונה לנתניהו: הסנקציות באיראן משפיעות

רומני בירושלים: "לא נתעלם מאיומי איראן עליכם"

נתניהו ואיראן: רומני שמע מפרס דברים אחרים

כפי שראינו בכתבות הקודמות, המשטר באיראן מתמודד לפי שעה עם הקשיים שגורמות הסנקציות הכלכליות ומאיץ את תוכנית הגרעין הצבאית ואת פיתוח הטילים האסטרטגיים. הסבל שווה את הרווח, הם מאמינים. לכן סבורים גורמים מדיניים בישראל שרק איום פיזי ממשי או פגיעה פיזית ממשית בתוכנית הגרעין והטילים מסוגלים לעצור או לעכב. גם בירושלים מעריכים, כמו בוושינגטון ובלונדון, שהסנקציות עשויות בסופו של דבר להשפיע על האיראנים להפסיק את העשרת האורניום. בעיקר אם הן יוחמרו ויסגרו את הפרצות שמאפשרות מעקפים. אבל עד שזה יקרה יעברו שנתיים לפחות, והאיום הגרעיני עם הטילים יגיע עד ארה"ב.

האיראנים מזלזלים במשאבים של ישראל(צילום: gettyimages)

סמנכ"ל משרד החוץ לעניינים אסטרטגיים, ג'רמי יששכרוב, סבור שלסנקציות יש עדיין חלון הזדמנויות צר להשיג את המטרה בלי פעולה צבאית: "ככל שהאיראנים יחושו שהם משלמים מחיר פעוט עבור ההעשרה הם ימשיכו. אם הם יבינו היום שהמערב נחוש בעניין הסנקציות ובעתיד יהיה להם הרבה יותר גרוע הם יפסיקו (את ההעשרה - רב"י). עובדה, הדרישה המרכזית של האיראנים בשיחות עם המערב היא להוריד את הסנקציות. אם הם יבינו שזה לא יקרה הם עשויים להפסיק את ההעשרה או לעשות ויתורים כלשהם (שיאטו את ההעשרה). כרגע זה לא קורה מפני שהם בטוחים בעצמם. המבחן הקריטי הם לא האיומים אלא מה שיקרה בשטח".

שלושה מרחבי חסינות

כדי להגיע לפצצה צריכה איראן ליצור לעצמה "מרחב חסינות" שיש לו ממד זמן, ממד שטח וממד של חומרים וטכנולוגיה. את המונח עצמו טבע שר הביטחון אהוד ברק, אבל האיראנים, מתברר, אימצו את הקונספציה. למעשה שואפת איראן לייצר לעצמה לא "מרחב חסינות" אחד אלא שלושה:

מרחב החסינות הטכנולוגי-צבאי: הגנה על נכסי הטילים והגרעין מתקיפה. מתקן ההעשרה בפורדו, למשל, נמצא עשרות מטרים בתוך הר של שכבות סלע יסוד קשה. גם אם לפי האמריקנים הושלם פיתוח הפצצה "מפצחת הבונקרים" (שמשקלה כ-14 טונות), נראה שהאיראנים לא ממש משקשקים. בנוסף, מפוזרים המתקנים הרלוונטיים ויש פעילות אינטנסיבית של ביצור והקשחה.

מרחב החסינות הטכנולוגי-גרעיני: מצב שבו היכולת להרכיב כמה מתקני נפץ גרעיניים תהיה בלתי הפיכה, ולא תיעצר במתקפה צבאית, סנקציות או לחץ דיפלומטי. במונחים פרקטיים זהו מצב שבו לאיראן תהיה כמות אורניום מועשר לרמה של 20% ויותר שמספיקה לייצור 4-2 ראשי קרב אטומיים, וידע שיאפשר לה להרכיב ראש קרב גרעיני מבצעי על טיל בליסטי. כשזה יקרה, כבר ישתנה המצב האסטרטגי במזרח התיכון ואיראן תוכל להשתמש במעמדה כמעצמה גרעינית כדי למסמס את הסנקציות ולהרתיע מפני פעולה צבאית נגדה.

מפת מתקני הגרעין באיראן

מרחב החסינות הפוליטי: נועד להעניק למדעני הגרעין והנשק ולאנשי משמרות המהפכה זמן הדרוש להם כדי להשלים את ייצור מרחבי החסינות הטכנו-צבאי והטכנו-גרעיני. מרכיב חשוב פה הוא השיחות עם המערב, שבהן איראן מושכת את הזמן, מנסה לקנות ויתורים על סנקציות תוך פיזור רמזים על אפשרות לוויתורים בעניין העשרת האורניום ל-20%. ברגע שהעניין נבדק לעומק על ידי קתרין אשטון, הממונה על יחסי החוץ של האיחוד האירופי, מתברר שלנושאים ונותנים האיראנים אין אפילו קמצוץ של סמכות לדבר לכך.

כדי להשיג מרחב חסינות פוליטי-צבאי מאיימים האיראנים למקש את מצר הורמוז ולפגוע בבארות הנפט של שכנותיהם במפרץ - פעולה שכמובן תגרום לעליית מחירי הנפט. נראה שזה איום סרק, שכן כך תחסום איראן את נתיבי הייצוא של עצמה, בעוד לסעודיה, קטאר, עיראק, כווית ועוד יש צינורות עוקפים. אבל זו עובדה, האיום פועל והוא מחסל כליל את התיאבון בוושינגטון ובאירופה לפעול צבאית או לתת אור צהוב לישראל.

ידיעת הזהב

אין הבדלים משמעותיים בין הערכות המצב נטו ותמונת המודיעין שבידי הקברניטים בארה"ב, בישראל ובמדינות אירופה. חילוקי הדעות בין האמריקנים לבינינו היו ונשארו בשאלה היכן למתוח את "הקו האדום". כלומר מתי תגיע איראן לנקודה שבה רק מכת-מנע צבאית תוכל למנוע ממנה מלהיות בעלת נשק גרעיני. מנקודת ראות ישראלית הקו האדום הזה נחצה כאשר לאיראן יהיו יכולת טכנית וידע ודי אורניום מועשר כדי לייצר פצצת אטום אחת או יותר - גם אם היא טרם ביצעה את מה שמכונה "הפריצה קדימה" אל הפצצה. במצב זה איראן תהיה למעצמת-סף גרעינית אך לא תנסה להחזיק בנשק ממש.

הקו האדום האמריקני, לעומת זאת, עובר הרבה יותר רחוק במונחים של זמן ו"מרחבי חסינות". ממשל אובמה סבור שיהיה צורך לפעול צבאית רק ברגע שאיראן תבצע את "הפריצה". זה עלול להיות מאוחר מדי ואולי גם מעט מדי, טוענים נתניהו, ברק, השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון והיועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור. למה? ראשית, לא ברור שידיעת הזהב על תחילת "הפריצה" תגיע בזמן למודיעין האמריקני והישראלי. שנית, אחרי שאיראן תהפוך למדינת-סף, אפילו המפציצים האימתניים של ארה"ב לא יוכלו להשמיד את האורניום המועשר ואת התוכניות להרכבת ראש קרב אטומי.

פאנטה עם ברק. ינסה להרגיע(צילום: AP)

הוויכוח הזה בעיצומו. בכל מקרה סביר להניח שהמאמצים הישראליים ממוקדים כעת ביצירת אופציה צבאית לא רק אמינה אלא גם זמינה. אך הרגע שבו צריך להחליט אם לתקוף או לא עדיין לא הגיע. הוא עלול להגיע עד סוף השנה או באמצע השנה הבאה, תלוי במה שיעשה חמינאי. בינתיים לא נערך דיון אפילו בפורום "השמינייה" שבו חברים שרים בעלי ניסיון ביטחוני עשיר ושיקול דעת (רק הקבינט הביטחוני או מליאת הממשלה מוסמכים לאשר מערכה צבאית נרחבת או מלחמה. במקרה שלפנינו, בגלל הצורך לשמור על סודיות עליונה, סביר שההחלטה על תקיפה באיראן תתקבל בקבינט).

לסיכום אפשר לומר כי איראן די קרובה להשיג לעצמה את מרחבי החסינות שיאפשרו לה לחתוך את קו המטרה הגרעיני באין מפריע. אבל רק קרובה. נותרה תקופה שבין חצי שנה לשנה שבה אפילו ישראל לבדה יכולה לעכב משמעותית את תוכנית הגרעין לכמה שנים

(כמה מומחים לחקר ביצועים טוענים שפעולה ישראלית כעת יכולה לעכב את תוכנית הגרעין לשנה בלבד. זו הערכה מוטעית כנראה מפני שאינה מביאה בחשבון את ההשפעות הפסיכולוגיות והסביבתיות של הפצצה מוצלחת באיראן). בכל מקרה, האמריקנים יכולים לבלום את המרוץ לפצצה - לא רק באמצעות פעולה צבאית, אלא עם החרפה משמעותית נוספת של הסנקציות, מגובה במקביל באיום צבאי אמין שיופעל מיד אחרי הבחירות. אבל לשם כך צריכה ישראל לשכנע את ארה"ב לפעול בנחרצות. סביר להניח שמאמץ חשוב ואולי גורלי בכיוון זה ייעשה היום, בביקור שר ההגנה האמריקני לאון פאנטה.