כשהשמיים ייפלו: הטיל שישרוף את המפרץ
מכל האמוניה, מתחמי השמנים והדלקים והקריה הפטרוכימית יוצרים משולש קטלני שכולא עשרות אלפי תושבים באזור חיפה- קורבנות פוטנציאליים בעימות. השנים עברו והסכנות נותרו בעינן. טיל אחד מדויק יותיר זירה חרוכה שהוקבלה למתרחש בפוקושימה. "הענן יעלה, אין שום דרך לעצור אותו, ואין שום דרך לכבות את האש". חשופים בעורף - כתבה ראשונה בסדרה
"הענן יעלה, אין שום דרך לעצור אותו, ואין שום דרך לכבות את האש". אם כל השריפות. פצצת גז-אוויר. חמישה ימי להבות. אזור אסון שדורש טיהור רב-שנתי. מאה שעות בעירה. שכונות שלמות ריקות מתושבים. סופת אש. 25 אלף קורבנות. חמישה קילומטר רדיוס. ללא סיכוי לחילוץ. ללא טיפול אפקטיבי. חשיבה דמיונית של ממשלת ישראל. פוקושימה. האיטי - כך עלול להיראות מפרץ חיפה במקרה של אזעקת אמת, לפי מומחים שמזהירים שהעורף לא מוכן למלחמה אפשרית עם איראן.
מה התחושה של "סופת אש ואסון כימי בסדר גודל שישראל לא הכירה, שתביא לעשרות אלפי נפגעים ולהרס תשתיות דרמטי"? מה עומד מאחורי צירוף המילים "פגיעה במטרה אסטרטגית"? לאן מכוון הטיל האיראני שובר השוויון, זה שפגיעתו תכתוב את ההיסטוריה מחדש? וחשוב יותר - באיזה אופן מוגנים התושבים שמתגוררים בסמוך, או מדוע ממוקמת אחת מנקודות התורפה הישראליות הידועות בלב אחד ממרכזי האוכלוסייה הגדולים ביותר, הצפופים ביותר - לאחר שכבר סומנה המטרה אינספור פעמים בעימותים קודמים?
נסו פגיעת טיל תועה - מאיראן, מלבנון או מסוריה - במכל האמוניה על חוף הים באזור קריית חיים. אם יסטה מעט, יאיים אותו טיל - או אחרים, בהינתן שהאיום הארטילרי במקרה של עימות יוביל לירי אלפי טילים לשטח ישראל - על מתחמי השמנים והדלקים, עשרות מטרים מבתי התושבים ברחוב דגניה בעיר. הקריה הפטרוכימית - כינוי שמעיד במשהו על הסכנה שבפגיעה בה - ממוקמת אף היא באזור, בין הקישון לצומת וולקן. משולש מסוכן במפרץ חיפה - אטרקטיבי לאויב, הרבה פחות לתושבי האזור, שהפכו כבר מזמן לקורבנות פוטנציאליים בעל כורחם.
אפקט הדומינו שעלול להיווצר מפגיעה נקודתית באחד מיעדים אלה הוא הרסני. "יש שריפות שעלולות להביא לפגיעה מיידית במתקנים סמוכים", אמר ל-ynet מומחה מהצפון. "יש שריפת Jet flame (להבת סילון) שפורצת ממכל והיא כמו להביור
ענק שמקרין על הסביבה. חומרים ממכלים סמוכים פורצים מיד מאריזתם, ומבעירים בתורם את החומרים 'הבאים בשרשרת'. אם במקביל נהרסות תשתיות של מים וקצף, שאמורות לפעול בכיבוי הראשוני, התוצאה היא שריפה שלא ניתן להשתלט עליה".
תרחיש האימה לא נעצר שם. "במקביל, צפויה שריפה של מכלי ומאגרי הדלק, שריפות Pull Fire של החומרים שנשפכים למאצרות (בריכות לאגירת החומרים הדולפים), BLEVE, שהיא פריצה ופיצוץ של חומרים ממכלים שהדופן שלהם מתלהטת והופכת לאלסטית ו-UVCE - דליפה ופיצוץ של גזים. על שריפת ענק כזו, שמקבצת את כל המרכיבים האלה - וכולם אפשריים וקיימים במפרץ חיפה - לא ניתן להשתלט, גם אם יגייסו למערך הכיבוי עוד אלף כבאים. שריפה כזו בסופו של דבר תדעך ותכבה מעצמה, אך רק כאשר ייגמרו כל חומרי הבעירה. על פי כמות החומרים שמאוכסנים במפרץ, זה עשוי להימשך חמישה ימים, כ-100 שעות", העריך מומחה השריפות.
"השחקנים" העיקריים בתסריט הם המפעלים הפטרוכימיים והביוכימיים. בתי הזיקוק מחזיקים בדלקים, בגז ובמתקן הפצחן המימני, כרמל אולפינים מחזיק גם במכלי אתילן (אם כי הגדול שבהם, בחוף קריית חיים, מושבת), חיפה כימיקלים מחזיקה במכל אמוניה בנפח 13 אלף טון בחוף קריית חיים, גדות, גדיב, דור כימיקלים, חוות המכלים בחוף שמן ובקריית חיים, חוות הגז בצומת קריית אתא, שלאחרונה הופחתה בה כמות החומרים, כתנאי לפתיחת כביש עוקף קריות; ונמל חיפה, שבו מאוחסנים לתקופות שונות חומרים מסוכנים, דלקים ואף עוגנת בו האונייה שפורקת את האמוניה למכל. על כל אלה, יש להוסיף את הצנרת שמעבירה את החומרים בין האתרים והמפעלים, ומקיפה למעשה את כל אזור המפרץ והעיר התחתית בחיפה.
לדעת מומחים, תסריט האימה אינו דמיוני. ההסתברות ליישומו המלא אולי אינה גבוהה, אך אסור להתעלם ממנה. חלקם אף הגדירו את גישת המפעלים והממסד - ובתוכה מסקנות ועדת הרצל שפיר, שסקרה את הסיכונים האמורים לאחר מלחמת לבנון השנייה, ולפיה האירועים לא יחרגו מגדרות המפעלים - כאשליה.
להערכת מומחים, בהם פרופסורים מהטכניון ומומחי שריפות, סופת אש בסדר הגודל הזה תביא לפגיעה מיידית בכ-25 אלף בני אדם ברדיוס של חמישה ק"מ ממוקד האש. ניסויים שנערכו עוד בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה הבהירו כי הסיכוי לחלץ את הנפגעים בתחום הזה כמעט ואינו קיים, בגלל הרס התשתיות והגישה, כמו גם בשל חומרת הפציעות, שלא תאפשר טיפול אפקטיבי.
לאחר מלחמת לבנון השנייה, הזמינה עיריית חיפה דו"ח מחברה בריטית, שנועד להעריך סיכונים באירוע שנוגע למכל האמוניה בלבד. ללא התחשבות בכמות האוכלוסייה ובצפיפותה באזור, העריכה החברה כי פריצה במכל תוביל להתפשטות ענן למרחק של יותר מ-16 ק"מ - טווח שכולל את העיר עכו וצפונה ממנה. "מחקרים שנערכו בסוף שנות התשעים העריכו 70 אלף נפגעים", אמר השבוע פרופסור עמוס נוטע מהטכניון. "דו"ח מבקר המדינה מ-2003 מדבר על מספרים גבוהים יותר".
לדבריו, "גם אם הפגיעה הראשונית אינה בכל המפעלים, יש אפקט דומינו שמשפיע. פה יש לנו בעיה, כי לא תמיד יודעים מה יש במפעל השכן, ומה ההשפעה של חומרים ממפעל אחד על חומרים ממפעל אחר". גם המיגון שבבתי התושבים אינו אפקטיבי, לדבריו. "הרי המסיכות הרגילות, עם מסנן הפחם, לא יעילות במקרה של פריצת אמוניה או כלור".
הפינוי הפוטנציאלי - 300 אלף בני אדם באזור המסוכן - ייתקל אף הוא בקשיים בשל היקפו. "ביסוד המעלה נשרף בקיץ שעבר בית אריזה והאש התקרבה למכל אמוניה, אז הודיעו לתושבים לעזוב את הבתים ולהתרכז בנקודה מרוחקת. זו הייתה החלטה נכונה, כי שם דובר באלף איש לכל היותר", אמר פרופסור נוטע. "הם קיבלו הודעות sms, עלו לכלי הרכב והתרחקו ממוקד האש. פה אתה יכול לשלוח sms לכל התושבים? לפנות במכוניות פרטיות? מה עם קשישים, נכים ומוגבלים, או כאלה שאינם נוהגים? ומה עם הכבישים שיהיו מלאים ברכבי הצלה ושיירות צבאיות?".
פרופ' אבי (אלן) קירשנבאום, אף הוא מהטכניון, מתמחה בניהול אסונות, גורס כי הפינוי אינו יעיל בכל מקרה. "אם מתחילים לברוח, נחשפים לסיכון בצורה הרבה יותר גבוהה. המחקרים הוכיחו שאנשים שהצליחו לשרוד את המתקפות הכימיות של סדאם חוסיין, שם לאיש לא היה ציוד מיגון, הם אלה שנכנסו לבתים וסגרו את החלונות והדלתות. למי שיש מסיכה וממ"ד, יש סיכוי גבוה יותר להינצל". לדבריו, גם חוזק הרשתות החברתיות האורגניות - משפחות, חברים, שכנים - ישפיע על התמודדות, וכך גם מוכנות האוכלוסייה כפרטים וכחברה.
כך או כך, נקודות התורפה הן רבות, ומעלות סימני שאלה באשר לאמינות ההצהרות על עמידות העורף ומוכנותו. "כדי לכבות את השריפה בכרמל היה צורך לגייס כבאים מכל רחבי הארץ וגם מהעולם. מה הסיכוי שאירוע מלחמתי יתקיים רק באזור הצפון? מה יקרה אם בו זמנית יהיו התקפות גם באשדוד ובדימונה? מישהו יגיע לעזור?", תהה פרופסור קירשנבאום, בעוד עמיתו מדגיש את חלוקת הפיקוד המורכבת, שגורמת לא אחת לבלבול בשטח ולמאבקי סמכות.
ד"ר אפרים לאור, שעמד בראש צוות ההיגוי הממשלתי להיערכות מפני רעידות אדמה ונחשף לתוכניות ההתמודדות עם תרחישים שונים, לא מזהה סיבה לאופטימיות ותוקף בחריפות את המדיניות הרשמית. "יש חשיבה דמיונית שפריצה של חומרים נבלמת בשער המפעל וטענה ש'אולי יישברו עוד כמה זגוגיות גם במרחק של כמה קילומטרים'. זה לא מה שבאמת קורה. זה לא קרה באזור פוקושימה, ולא בהאיטי".
לדבריו, הטכנולוגיה שמקיפה את המפעלים והחומרים המסוכנים אינה יעילה במקרי קיצון. "היא לא מתייחסת למלחמה, לא לטרור ולא לרעידות אדמה. אין מטרה במפרץ חיפה שלא ידועה לאויב, או שהוא לא מסוגל לפגוע בה. כי אם רקטה אחת לא מספיקה ליצור את הנזק, אז הוא יירה עשר, או מאה, או אלף. יש לו את הכמויות הנדרשות".
במקרה כזה, מזהיר פרופסור לאור, יהפכו חומרים "רגילים" לחומרי נפץ, "פצצת גז-אוויר", כהגדרתו. "בטמפרטורה רגילה, מתים מנשימת אמוניה, אבל ככל שהחומר מתערבב בחמצן ומתקדם, אלמנט של טמפרטורה גבוהה הופך אותו לנפיץ. ולאן הענן הזה עשוי להתקדם? אל הלפיד במפעלים הפטרוכימיים, שבוער ללא הפסקה. וזה, אם כל העסק לא יתפוצץ עוד לפני כן, מניצוץ שנפלט ממכונית או מניצוץ חשמלי כלשהו".
את ההשפעות ארוכות הטווח ניתן רק לשער. חלק גדול מהחומרים שיתפזרו באוויר מצריכים טיהור סביבתי לפני שניתן יהיה להשתמש שוב בבתים, בכבישים ובתשתיות אחרות - עניין שייארך שנים רבות, להערכת המומחים. נכויות קשות עלולות לפגוע בשורדים, והשפעתם עלולה לבוא לידי ביטוי רק בטווח הרחוק. "זה לא רק האנשים שייהרגו או ייפצעו מפגיעות ישירות, מהאש או מהחומרים הכימיים. מה יקרה עם האנשים ברחובות, בכבישים, במפעלים עצמם? מי יטפל בעשרות אלפי גופות? מה יקרה אחר כך מבחינה חברתית? שכונות שלמות יהיו ריקות מאנשים במשך שנים".
תגובות
מדובר צה"ל נמסר כי "מכל האמוניה המדובר עומד בתקן המיגון של פיקוד העורף. פיקוד העורף אינו מעודד פינוי אוכלוסייה המוני, ועל כן מפעיל מערך הדרכת אוכלוסייה אשר בשגרה מדריך את הציבור כיצד לנהוג במצבי חירום".
על פי המשרד להגנת הסביבה, "אושרו תוכניות מיגון עילי מפני איום מלחמתי לחיפה כימיקלים, מפעל דשנים וכרמל אולפינים. עם זאת, פיקוד העורף החליט כי אין צורך בהתקנת מיגון עילי למכל האמוניה וסירב לפיכך להנחות מקצועית את חיפה כימיקלים לגבי המיגון הנדרש, למרות עמדת המשרד.
"לאור זאת, יודגש כי השר להגנת הסביבה החליט לפנות ממקומו את מכל האמוניה וסיכם עם שר התמ"ת על קידום הקמת מפעל אמוניה בדרום הארץ". עוד נמסר כי מכל האתילן שבחוף הים מושבת ולא נשקפת ממנו סכנה, וכן כי כמויות הברום המשונעות דרך נמל חיפה מופחתות.
על פי הודעת המשרד, כמה פעולות עיקריות התבצעו לצורך מתן מענה למניעת התרחשות אירוע כולל במפרץ חיפה, בהן קיום תרגילים רחבי היקף בשגרה, ושורת דרישות מחמירות ממפעלי האזור. בין היתר, נדרשו המפעלים להסדרת אישור כיבוי אש למתחמים שמאגדים יחד כמה מפעלים המחזיקים כימיקלים. "במסגרת דרישה זו נבחן גם הסיכון מההדדיות בין מתחם הגז ובין מתחם בתי הזיקוק. דרישה זו עוגנה בהיתרי הרעלים אשר ניתנו למפעלים", נמסר.
"פיקוד העורף העביר למשרד את דרישותיו למיגון המפעלים הכימיים. כל מפעל שכזה קיבל את הדרישות המדוברות ומתבצע מעקב צמוד בנדון על ידי פיקוד העורף בשיתוף המשרד להגנת הסביבה. במקביל לכל הפעולות, המשרד תיגבר לאחרונה את צוותי הכוננים של החומרים המסוכנים. זאת תוך שימת דגש על ציוד, תרגולות והיערכויות נוספות לצורך יכולת הזנקה מיידית בקרות אירוע".
בעיריית קריית אתא מציינים כי כבר קרוב ל-15 שנה מתריע ראש העירייה, יעקב פרץ, על הסיכון לעיר מקרבתם של החומרים המסוכנים, בעוד היערכות העירייה למצבי חירום גבוהה. "תחום החומרים המסוכנים הפך לרלבנטי בשל האיומים שאזור המפרץ מייצר וקרבתם לאוכלוסייה אזרחית", אמר עוזר ראש העיר, אורן בן עמרה. לדבריו, העירייה הכינה תוכנית מיגון, בסיוע פיקוד העורף, "הנותנת מענה לכל תרחיש אפשרי בשעת חירום".
כל הגופים הרשמיים סביב המפרץ, הן הרשויות המקומיות והן כוחות ההצלה והביטחון, הבהירו כי במקרה חירום, הגורם הקובע והמנחה הוא פיקוד העורף. "העירייה נותנת סיוע ומידע ופועלת על פי הנחיות פיקוד העורף", אמר דובר עיריית חיפה, עידו מינקובסקי. עם זאת, העירייה היא הגורם שמנהל את העיר בחירום ואליה גם פונים התושבים בקריאות לעזרה. לצורך כך, פועל בעירייה מרכז לניהול משברים, והוא משתמש במאגר הנתונים של מנהל ההנדסה בעיר, לאיתור כל תושב וכל מבנה, למקרה של פינוי או חילוץ.
"במקביל, פיתחה העירייה מערכת העברת מידע, שכוללת מסרונים לטלפונים ולבתים, כריזה, אתר אינטרנט ורשתות חברתיות", מסר מינקובסקי. הוא אישר כי במהלך השנה פועלים מדריכי פיקוד העורף בבתי הספר, ומדריכים את התלמידים בהיערכות למצבי חירום שונים.
בשירותי הכיבוי במפרץ חיפה אומרים כי במקרה של התראה לפני המלחמה, ניתן יהיה להפחית מלאי של כימיקלים ודלקים, אך אין אפשרות כזאת במקרה של מלחמת פתע או רעידת אדמה - והמפעלים לשעת חירום אמורים מתוקף הגדרתם להמשיך ולפעול.
"אנחנו למעשה נמצאים כל הזמן במצב חירום, ובמסגרת ההכנות נערכים לכל תרחיש אפשרי", אמר דובר איגוד ערים חיפה לכיבוי, רשף יוסי בן יוסף. "במקרה של מלחמה, מערך הכבאות בישראל יהיה כפוף לפיקוד העורף ויהווה זרוע משלימה להגנת העורף". על פי התוכנית, בשעת חירום יעברו הכבאים למשמרות מתוגברות. אל הכבאים בתחנות יצטרפו עוד אלפי חיילים-כבאים של פיקוד העורף. "הם יהוו כוח תומך לחימה, ויחד ינסו כל הכוחות לתת מענה לכל תרחיש אפשרי", הדגיש בן יוסף.
לפנייה לכתב/ת 
