באמצע החיים, בלי עבודה: "מתקיימים מחסכונות"

גל הפיטורים של חודש יולי טלטל את חייהם של לא פחות מ-16 אלף איש שנפלטו ממעגל העבודה. ברחבי הארץ יש מי שחרב הפיטורים הונחה על צווארם כבר לפני כמה חודשים, ומאז - פשוט לא מצליחים למצוא את הדרך חזרה לעולם התעסוקה ולמשרה קבועה שתיתן להם ביטחון כלכלי מינימלי.

עוד חדשות ב-ynet:

• כוננות במערב: חמינאי דרש להגביר פיגועי הטרור
• העדות הבעייתית של ניצה ברבי: "חוששת משושן"
  

ד', בן 36, הוא נשוי ואב לשלושה. לפני ארבעה חודשים ילדה אשתו את בתם השלישית, וכיום היא נמצאת בחופשת לידה. למקום עבודתה היא צפויה לחזור רק באוקטובר. לפני כשבוע התבשר ד', שבמשך 12 שנה עבד כנהג בחברה, כי הוא מפוטר.

"זה היה מפתיע נורא", מספרת אשתו. "בעלי הרוויח משכורת גבוהה מאוד והיה המפרנס העיקרי. היציבות הכלכלית בבית הייתה בזכותו. הפיטורים נעשו בצורה פזיזה, מבלי להתחשב בסיטואציה שלנו, ועכשיו מצאנו את עצמנו במצב

שלא חשבנו שנגיע אליו אי פעם".

אשתו של ד' לא מקבלת כרגע משכורת, ולמעשה לשניים אין הכנסה. "אנחנו מתקיימים בעיקר מחסכונות, ולצערי גם נכנסים למינוס בבנק. בעלי לא זכאי לדמי אבטלה, מה שמקשה עוד יותר על העניין. אם לפחות היינו יכולים להישען על דמי האבטלה, הייתי רגועה יותר. אנחנו צריכים לשלם משכנתה, לשלם לגנים ויש לנו הוצאות שוטפות. היום בשביל לכסות הכול, אתה פשוט צריך להיות מיליונר".

ד' כבר החל בחיפושי עבודה, והשניים מקווים שהוא ישתלב במקום חדש כמה שיותר מהר. "זה מלחיץ מאוד", מודה אשתו. "זה לא גיל שפשוט למצוא בו עבודה, זה יכול לקחת חודשים. הרבה אנשים מפוטרים, מה שמגדיל את מספר מחפשי העבודה, חברות קורסות, המצב לא קל. עכשיו אני שוקלת להקדים את החזרה שלי לעבודה כדי שמישהו מאתנו יביא משכורת הביתה".

מצב לא-טבעי

נ', תושב הדרום בן 37, עבד בעשר השנים האחרונות בתעשיית ההיי-טק במרכז, אבל לפני כחודשיים איבד את מקום עבודתו. "יחד איתי פוטרו עוד עמיתים לעבודה, חלק לפניי וחלק אחריי", סיפר היום. בעוד כחודשיים אמור נ', בעל שני תארים בהנדסה ותואר במנהל עסקים שאת כולם סיים בהצטיינות, להתחתן עם בחירת לבו. היום הוא הגיע ללשכת התעסוקה בבאר-שבע כדי לנסות למצוא עבודה.

"בשביל אנשים כמוני, לשכת התעסוקה היא לא בדיוק המקום למצוא עבודה אלא חברות ההשמה שעורכות מיונים",

אומר נ'. "בלי קשר, אזור הדרום דל מאוד בכל מה שקשור לתעשיית ההיי-טק, וגם זו הקיימת עובדת יותר על ייצור ולא על פיתוח. בת זוגי ואני בעלי מקצוע, ולמזלנו יש לנו גב כלכלי, אבל המצב שאני נמצא בו הוא לא טבעי. זה לא אמור להיות כך במדינה שטוענת לצמיחה ושהיי-טק הוא המשאב המוביל שלה".

מה חלקם של הקברניטים בכך? נ' משיב: "אני מנסה פחות להסתכל על מה שהממשלה עושה, אני רק יודע שהיא מעלה מסים ושהמדיניות הכלכלית שלה לא לרוחי. בכלל, המצב במשק מבחינתי מאוד לא טוב. הפתרון לדעתי הוא פשוט לפוצץ את הבועה התל אביבית. אנשים צריכים להבין שצריך להגיע לפריפריה, שיש פה חיים ושצריך לנצל את המשאבים בדרום ובצפון. כל עוד ימשיכו לחיות בבועה התל אביבית שאני, בלית ברירה, חלק ממנה, זה לא ישתנה".

לא תקופה שמקבלים בה אנשים

קרין נץ מרמת גן, בת 36, מחפשת עבודה כבר חודשים, אף שיש לה ניסיון עשיר בהדרכות ובעבודה בקבוצות בתחום הרפואה המשלימה. "עסקתי ברפואה משלימה יותר מעשור, הדרכתי במכללה, היה לי עסק, ובמשך השנים עברתי להיות נציגה רפואית שמדריכה על מכשור רפואי. אבל התקציב נגמר, והמשרה שלי הצטמצמה ממשרה מלאה לרבע משרה. נאלצתי לעזוב, ומאז אני חודשים ללא עבודה יציבה".

קרין מספרת כי היא מוצאת עבודות זמניות בשכר נמוך, ומחפשת עבודה קבועה כל העת. "בחודשים האחרונים אני מרגישה שהמצב הפך קיצוני יותר. חוסר היכולת למצוא עבודה קשה כלכלית ונפשית, ומזל שיש לי חברים ומשפחה

שתומכים בי. כדי להתמודד עם זה לוקחים הלוואות, כי אי אפשר לחיות בגילי אצל ההורים. יש לי תעודות מקצועיות, ניסיון והשכלה, ובכל זאת אני לא מוצאת עבודה".

נץ מספרת כי באה ללשכת התעסוקה אף שהיא אינה זכאית לחתום על דמי אבטלה. "ביקשתי מהם שיעזרו לי למצוא עבודה כי יש לי מוסר עבודה גבוה, אבל אין. ואני לא היחידה במצב הזה בקרב מעגל החברים שלי. יש הרבה אנשים שמחפשים עבודה ופשוט לא מוצאים. הבוס הקודם ניסה לעזור לי, אבל אמר 'אני מתנצל, אין משרה פנויה כרגע, זו פשוט לא תקופה שקולטים בה אנשים'".