ההשקעות של נתניהו - תיק שמריח רע

אולי אני תמים, אבל אני דווקא מאמין לנתניהו (ליתר דיוק, לעורך דינו דוד שמרון), שאין קשר בין בקשתו לשנות את ניהול תיק ההשקעות שלו לבין תקיפה אפשרית באיראן. אפילו דבריו של שמרון, ולפיהם נתניהו ביקש בסך הכול להגן על חסכונותיו לנוכח המשבר הכלכלי בעולם נשמעים לי מהימנים. אבל כל זה לא מרגיע אותי. למעשה, אני מוטרד - אפילו מוטרד מאוד - מכך שראש הממשלה שלי עסוק בכסף האישי שלו בזמן שהוא אמור לקבל החלטות גורליות המשפיעות על כולנו ועל הכיס שלנו.

לפי הקו של נתניהו - ראש הממשלה הוא בסך הכול אזרח מודאג, שעוקב בטלוויזיה אחר שמתרחש בספרד, יוון ופורטוגל ובאופן טבעי מעוניין להתאים את תיק ההשקעות שלו למצב. אולי למכור איזו אגרת חוב פה, אולי לקנות איזו מניה שם, בכל מקרה שום דבר דרמטי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

קולוניאליזם ישראלי - לקרוא לילד בשמו / אורן יפתחאל

מי בא לנופש באילת עם סכין? / אבי שושן

אבל זו בדיוק הבעיה, שזה דווקא כן דרמטי. ראש הממשלה הוא לא עוד אזרח והמשבר באירופה הוא לא עוד אייטם בחדשות מבחינתו. מדובר באחד הרגעים החשובים ביותר, הקריטיים ביותר, והמשפיעים ביותר על החיים שלנו כאן. לא פחות מהגרעין האיראני, וכנראה שהרבה יותר. ראש הממשלה אמור להיות נתון כולו לתכנון ולהיערכות למשבר, לחיזוק הכלכלה הישראלית, ולהגנה על תיק ההשקעות של הציבור - המוערך, אגב, ב-2.6 טריליון שקלים. מתן הוראות לניהול תיק ההשקעות האישי כאשר הר הגעש מאיים להתפרץ ברקע, ממש לא עולה בקנה אחד עם אחריות ציבורית כזו.

וזה לא העניין היחיד שמטריד אותי. אני מוטרד גם מהצהרתו של נתניהו (סליחה, של עורך דינו שמרון), ולפיה אין מה לדאוג מניגודי עניינים בצמרת המדינה בתקופה כה גורלית מכיוון שרוב תיק ההשקעות של ראש הממשלה מורכב בכלל מאגרות חוב ולא ממניות. סליחה, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, המשבר בעולם נסב בראש ובראשונה סביב אגרות חוב - וכך גם בישראל. אני אפילו די בטוח ששמעתי את שמואל האוזר, ראש הרשות לניירות ערך, מזהיר לפני כמה ימים ש-24 מיליארד שקלים שהשקיע הציבור באגרות חוב נתונים בסיכון.

במצב שכזה, הדבר הראשון שאני מצפה מראש הממשלה לעשות הוא להתמסר כולו להתמודדות עם מבול החובות הזה שמאיים לשטוף את הפנסיה שלי. הדבר האחרון שאני מצפה ממנו זה להתייעץ עם עורך דינו לגבי מצב האג"ח בתיק ההשקעות האישי שלו, להריץ בקשות למבקר המדינה לגבי ניהול התיק, ובאופן כללי לעסוק בחישובים לגבי איך כל זה ייראה בתקשורת. הרי היכולת להתעלות מעל השיקול האישי, ולהקדיש את עצמך לחלוטין לטובת הציבור, זו המשמעות של להיות ראש ממשלה - ולא עוד משקיע.

הוועדה הפתיעה? שובבה שכזו

כשחושבים על זה, נתניהו הוא אפילו לא עוד ראש ממשלה. הוא הרי לקח על עצמו לשמש גם כ"שר על לענייני כלכלה" ומחשיב את עצמו (במידה רבה של צדק, אגב) למנהיג שעיקר מעייניו נתון כבר שנים לנושאים כלכליים. כך, בין דיון אחד למשנהו בנושא איראן, נתניהו טוען שהוא גם עושה רבות כדי להוזיל את יוקר המחייה, לצמצם את הריכוזיות במשק, לגבש תקציב ל-2013, וכיוצא באלה משימות בוערות, שההשפעה שלהן על הכיס של כולנו עשויה להיות הרת גורל. אז למה תוך כדי ביצוע כל המשימות ההרואיות האלו, נתניהו עסוק בתיק ההשקעות האישי שלו?

ולקראת סיום, אי אפשר בכל זאת בלי כמה מלים על ההקשר האיראני. נתניהו מיהר להבהיר כי הפנייה הראשונית מטעם ראש הממשלה למבקר המדינה נעשתה כבר לפני כשנה. הרבה לפני שמלחמה עם איראן נראתה כאפשרות כה ריאלית. אבל רגע. לפי ההסבר שסיפקו נתניהו ופרקליטו, הוועדה שהתבקשה לאשר לראש הממשלה את בקשתו החריגה התכנסה רק ביולי 2012. כלומר, כשה"באז" סביב איראן כבר הורגש היטב.

אז מה קרה כאן בעצם? האם ראש הממשלה שכח לגמרי מהבקשה התקדימית שהגיש לפני כשנה והוועדה פשוט הפתיעה אותו? שובבה שכזו. או שאולי נתניהו, שהבטיח כבר לפני שלוש שנים וחצי לתקוף באיראן, שמר לאורך כל התקופה הזו על עין אחת פקוחה לכיוון תיק ההשקעות שלו? כך או כך, זה מריח רע. והנה עוד סיבה שבעטיה אסור לראש ממשלה לגעת בתיק ההשקעות האישי שלו בין אם קיים קשר לאיראן ובין אם קשר כזה הוא פרי הדמיון בלבד. ולא הזכרנו אפילו במילה אחת את דן חלוץ.

הכותב הוא מרצה למשפטים וראש התוכנית לאינטרס הציבור בשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il