מי צריך פסלונים? שורדים על איים בספרים

כבר כמעט ארבעה חודשים ש"הישרדות VIP" לא יורדת מהכותרות. נדמה שכל המדינה מרותקת למסך ברביעי ובשבת, מהופנטת משילוב של תחרותיות לא מתפשרת, חברויות על קצה הסכין - והרבה ישבנים יפים. ובצדק. בין אם זו כנופיית סלבס או סתם אנשים רגילים כמונו וכמוכם, משהו במשחק הזה מעורר ציפייה ממכרת: התפאורה האקזוטית, התנאים הקשים, משחקי השליטה, הבריתות שנכרתות בחושך - ובתוך כל זה המטרה לבנות מאפס מערכת מתפקדת, ציוויליזציה באמצע שומקום.

שלישיית הגמר. לא המציאו את הגלגל(צילום: ורד אדיר)

זהו ניסוי חברתי מבריק ומרתק, ואולי זה המקום להזכיר שיוצרי הישרדות לא המציאו אותו. אז מה סיפק להם את ההשראה בזמן שישבו בחדר ממוזג בעיר הגדולה כשחום, יתושים ורעב רחוקים מהם אלף שנות אור? אנחנו מהמרים על הקלאסיקות הספרותיות, על הז'אנר המסתורי שנתן דרור לטבעו הפראי של האדם בלי התערבות מצד ההפקה.

סיפורים על אי בודד היו קיימים עוד מתקופת המקרא והספרות ההלניסטית, אולם רק במאה ה-18 הם התגבשו והפכו לז'אנר פופולרי. התפתחות כלי השיט ולימים ענף התעופה, גילוי העולם החדש והיכרות עם תרבויות פראיות, עוררו שאלות רבות בנוגע ליכולת ההישרדות של האדם כאשר הוא נקלע למציאות זרה ומסתורית. הספרות נתנה מענה לסוגיה זו בדרכים מגוונות.

ב"אי התעלומות" ז'ול ורן מחבר תושייה לידע מדעי וטכנולוגי, וכך מנסה חבורת הניצולים שלו "לתרבת" את הטבע, ובונה במו ידיה מעין גן עדן בו היו יכולים לחיות לנצח, לולא היה לאי רצון משלו. "אי הילדים" של מירה לובה מציג את סיפור הישרדותם המופלא של אחד עשר ילדים שנקלעו לאי בודד ומנסים לבנות חברה שיתופית תוך כדי שמירה על מוסריות ומאבק ביצר הרע.

ב"חסד אלוהים" של ברנרד מלמוד, מתואר סיפור הישרדותו של האדם האחרון שנותר לאחר חורבנו של המין האנושי, כאשר אף הוא נקלע לאי בודד. הוא מנסה לבנות חברה דתית אוטופית ביחד עם קבוצת שימפנזים, ונתקל על הדרך שוב ושוב באבסורד שביחסי האדם והאל. יש לא מעט ספרים שיכלו לשמש השראה להברקה של יוצרי "הישרדות", רגע לפני הגמר המותח של העונה השישית אנו מביאים לכם את הנבחרים שלנו.

עשרים ושמונה שנים של שכרון חושים

כמה פעמים יצא לכם לשבת בעבודה ולפנטז על אי בודד? אתם שם לבד, בונים במו ידיכם מחסה, דגים או צדים את ארוחת הערב, מאלתרים ערסל וחיים בהרמוניה עם הטבע. נשמע נפלא אבל מה אם החלום הופך למציאות? פתאום ההתמזגות עם הטבע הופכת לסיוט, והפחדים הקדמוניים קמים לתחייה. בלי חשמל ומים זורמים, בלי הגנה ובעיקר, בלי אף נפש חיה בסביבה, נידונים לחיות בבדידות ולהיעלם במעמקי השכחה.

רובינזון קרוזו. הראשון שהגיע לאי בודד בספרות

פנטזיית האי הבודד הטרידה מאוד את הסופר האנגלי דניאל דפו שב-1719 פרסם את ספרו הידוע, "רובינזון קרוזו", בו הוא בחן את רוח האדם אל מול הקשיים הבלתי צפויים שמציבים בפניו הגורל והטבע. גיבור הסיפור, רובינזון, יצא למסע בים, ספינתו נטרפה והוא נקלע לאי בודד, עליו היה תקוע למשך 28 שנים. בעזרת הציוד שהצליח להציל מהספינה, רובינזון הקים מבצר ויצר לעצמו מעין ממלכה בה ביית בעלי חיים, בנה רהיטים וכלים לבית, חי מפירות האי ומבשר ציד, וגידל תבואה.

הוא לא סתם שרד, אלא ממש יצר לעצמו בשתי ידיים עולם עשיר, כזה השואף לחקות את העולם שעזב. במהלך השנים עברו על רובינזון שלל הרפתקאות, אך הוא חווה אותן לבד, ללא עזרה וללא אוזן קשבת. מזלו השתנה לאחר 20 שנה, כאשר פגש את ששת, או יותר נכון הציל אותו מידי קניבלים, וזה הפך לחברו ועוזרו האישי.

מחשכי האי והנפש

בעקבות "רובינזון קרוזו", שנחשב לאחד מחלוצי הז'אנר אם לא לממציאו, צצו ספרים רבים שתיארו את חוויית האי הבודד ובשלב מסוים הם יצרו מעין שחיקה: אותו הסיפור חזר על עצמו שוב ושוב. ב-1954 פרסם ויליאם גולדינג את יצירת המופת שלו "בעל זבוב" שהחזירה לז'אנר את יוקרתו וייחודיותו. "בעל זבוב" הוא הספר שלוקח את הקונספט העייף של אדם הננטש על אי טרופי קסום, וסוטר לקורא בפרצופו בריאליזם קודר ומאיים.

הסיפור מתרחש במהלך מלחמה כלשהי, כאשר קבוצה של תלמידי בית ספר בריטיים בגילאים שונים מוצאים עצמם נטושים על אי בודד, ללא השגחת מבוגרים. הנערים והילדים, בגילאי 6-12, מנסים לחיות באי על פי מבנה חברתי זהה לזה שהשאירו מאחוריהם. הם בוחרים מנהיג, קובעים כללים ומחלקים תפקידים, מי לציד ומי לבית. אך למרבה הצער, התרבות שזה עתה נבנתה - עומדת על בסיס רעוע.

"בעל זבוב". קבוצת ילדים מתקווה לאסון (עטיפת הספר)

הנערים אמנם צעירים, אך הם מוכשרים ובעלי יכולת וכוח להשפיע, ובכל אחד מהם טבוע יצר הרע, ממנו אף אדם לא יכול לברוח. במהרה מתחיל קרב על ההנהגה, על האופן בו יש לנצל את משאבי האי ועל השימוש באש על מנת להינצל, כאשר מעל כל זה מרחפת באי ישות מסתורית ומאיימת אותה מכנים הילדים "בעל זבוב".

לא נספר לכם מה מתרחש בספר, מי שטרם קרא רצוי שיגלה זאת לבד. אך נאמר לכם כך: אם נדמה לכם שההתעללות בפרסטר, ההתנשאות של אושרי ותורג'י ושלל מעללי בוקי, מייצגים את טבעו הקלוקל של האדם, קראו או קראו שוב את "בעל זבוב". תיווכחו איך גולדינג יוצר רצף של אירועים שמובילים קבוצת ילדים טובים מתקווה לאסון, ומייצג את הצד הפראי והאפל של האנושות ששוכן בנפשותיהם של המתורבתים ביותר.

החיה שבאדם

עד כה ציינו בפניכם אפשרויות למה שעלול לקרות על אי בודד. אך תארו לכם

מקרים בהם הצרות מתחילות דווקא בגלל שהאי אינו בודד, אלא מיושב בחיות מוזרות, מעוותות ואדם מסתורי שמנהיג אותן. הרברט ג'ורג' וולס, ממייסדי ז'אנר המדע הבדיוני, תיאר את חווית האי הבודד בצורה על טבעית ומפחידה בספרו "האי של ד"ר מורו" שהתפרסם ב-1896. על אי אקזוטי בים הדרומי שוכנת ממלכתו האפלה של ד"ר מורו.

אדוארד פרנדיק, גיבור הספר חסר המזל, נקלע לאי לאחר שספינתו נטרפה וחושב שהוא הגיע לגן עדן. מהר מאוד הוא נתקל ביצירי כפיו המפלצתיים של ד"ר מורו, חציים חיה-חציים אדם, ולבסוף גם מאתר את המעבדה בה מבצע הרופא הפסיכופת השתלות איברי אדם בגופיהם של בעלי החיים, כדי להפוך אותם לאנושיים. מורו סולד מברואיו, הוא משליט בהם אימה ומתאכזר אליהם - ופרנדיק נאלץ להיאבק בו, על מנת להציל את חייו ואת החיות האומללות.

סביר להניח שהספר הזה לא יתרום לכם יותר מדי בהישרדות על אי בודד, אך הוא יראה לכם איך טירופו של אדם מוצא דרור באין משגיח. מורו מנסה להסביר לפרנדיק כמה זה פשוט להפוך חיה לאדם. במהלך הקריאה תיווכחו כמה פשוט אף יותר להפוך מאדם לחיה מרושעת.