עגל הזהב, 2013
"לדברים שאתה צריך באמת יש תחומים וגבול וסוף, לאלה שאתה חומד, אין סוף - ואתה כל הזמן צורך ורוצה עוד" - יהורם גאון עיין בקטלוג החדש של איקאה והוא מתקשה להבין כיצד הפך מקבץ המוצרים הבוהקים לחשוב יותר מהתנ"ך
בעודי מדפדף בעיתון כלכלי, כדי לדעת בכמה יעלה הדלק, צדה את עיני הודעה שהיתה במרכזו של העיתון, בדבר הקטלוג המעודכן של איקאה 2013. המשכתי הלאה לדפים האחרים, מכיוון שאין לי בתכנון ביקור באיקאה בימים הקרובים. מן העיתון הכלכלי עברתי אל מדורי החדשות, ושם במרכז העמוד הראשון, הפניה אל הקטלוג החדש של איקאה. שוב דפדפתי הלאה, כי באמת מה איכפת לי הקטלוג הזה. ממש לא בראש שלי עכשיו "ספה מודולרית שתתרחב" - למקרה ויהיו לי עוד ילדים, או "מיטה שמשרתת אותי גם כשאני ער", ובטח לא "אהיל מאלומיניום עם גימור של לכה".
לטורים הקודמים של יהורם גאון ב-ynet
ממדינת היהודים למלונות יוקרתיים
בעיתונים הבאים עליהם עברתי שוב רצדה למולי כותרת גדולה בדבר הקטלוג החדש, והתחלתי לאבד את הבטחון שלי. עלתה בי מין הרגשה של חייזר שעדיין מאמין שאיראן זה הדבר החשוב עכשיו. מודה שטעיתי. אתם לא מבינים מה זה הקטלוג הזה, שארץ שלמה ואבודה מחכה לצאתו.
קונים לפי הספר
סתם נתונים לצורך ההשכלה, כדי שתבינו גם אתם, כמה אתם מנותקים מן החיים האמיתיים: איקיאה תדפיס 208 מליון קטלוגים חדשים לכל העולם, שזה פי שניים מכלל ספרי התנ"ך שיודפסו השנה בעולם. אפשר להוריד קצת את האף - יהודים שכמונו - שכל גאוותנו הוא ספר הספרים שלנו, אותו הנחלנו לאנושות. הוא נחשב לספר מספר אחד בעולם, אבל עכשיו אנחנו רק במקום השני. הפסדנו.
ולמי הפסדנו? לאיקאה, שעל דף הברית החדשה החדשה שלה כתוב "הכניסו חיים חדשים הביתה". זה בדיוק מה שכל מי שאני מכיר רוצה לעשות מהיום שהתחתן, רק לא יודע איך. אז מה הפלא שהוא לא ישן כבר כמה לילות בציפייה לתשובה שתבוא לו בין דפי הקטלוג?
לא תאמינו, אבל יש בידי קטלוג משלי, ואני מדפדף בו, כי אני רוצה לדעת מה יש בו שאין בתנ"ך, ואיך הוא הביס את ספר הספרים שלנו? אז קודם כל יש בו תמונות מאוד יפות, שזה כבר משהו: תמונות של סלונים, וילונות, מצעים, וכלי בית, והכל בצבעים רועשים ומגרי דמיון.
אני מודה שמה שיש לתנ"ך להציע זה תוכן די יבש: טקסטים כתובים, המון מילים, ועוד מילים. זה לא בדיוק משחק לטובתו של התנ"ך בימים האלה, כשהכול רעש וצפצופים, וצבע, והשקות. לו לפחות היו קצת תמונות של רחב הזונה למשל, בת שבע שמתרחצת בברכת השולטן וההשרדות, או איזבל - רק בשביל הצבע של המאמרים.
עוד הבדל משמעותי: בעוד שבתנ"ך ראשי הפרקים הם כמעט סתמיים כמו בראשית, או שמות, ויקרא, במדבר, ודברים - סתם מילים כמעט לא מובנות, אם לא קראת את העלילה קודם - הרי שבקטלוג של איקאה זה ממש פיוט: "כשחדר השינה פוגש את הגינה", "להרוויח מקום בשבילי בו אוכל לראות את כולי", "לכל אותם נשנושים בין הארוחות שאפשר לאכול בכל מקום", "הפתרון המושלם ליצירת אווירה", "הכניסו את הטבע הבייתה, והבית יתעורר לחיים".
אלו ראשי פרקים שראויים להיות כותרות לחלום (לא בראשית ושמות, ואפילו לא במדבר), כי כשאתה מדפדף בין הדפים - אם אינך אדריכל פנים, או אנין טעם מעצבן - אתה נסחף ליופי המעוצב שם בצבעים מרהיבים, לטעמם של מעצבי איקאה שמעצבים לא את טעמו של הציבור, אלא לטעמו של הציבור הרחב, בלי שמץ רצון לחנכו ולעדן את טעמו.
מוצר עולמם כעולם נמלה
איקאה מוכרת חלום וכנראה (מודה, עוד לא הייתי שם) גם הסיור בה, עם קטלוג ה"סידור" החלומי, הוא הליכה לבית כנסת של הצריכה, אותה אינך צריך, רק חומד. לדברים שאתה צריך באמת יש תחומים וגבול וסוף, לאלה שאתה חומד , אין סוף - ואתה כל הזמן צורך ורוצה עוד. לא בכדי המציאו את המרכול אליו אתה הולך לקנות לחם, וחוזר עם אוהל, חכה, בטריות, מסטיקים, קומקום חשמלי, שמן מזולה בלונים, ופנסים לשעת חרום...הוא שאמרתי - חוץ מהלחם, הכל המיותר. הסופר, והרב מכר בנויים על ה"שיהיה", שזה מה שמחזיק אותם, ואולי גם מעשיר.
כשאתה קורא ספר - של סוׁפר, לא של מעצבי ריהוט - אתה צולל אל סיפור שבאמצעותו מהדהדים הקולות הפנימיים שבך. הם מגיבים למה שאתה קורא. אין שני אנשים בעולם שקוראים אותו ספר, ומתחולל בתוכם בדיוק אותו ריגוש או אותה המיה, כי הספר פורט על נימי נפש שונים, וכל אחד כזה היא עולם מלא ושונה מהזולת.
בספר הזה, שנקרא קטלוג איקאה 2013, והוא מודפס יותר מן התנ"ך, ההדהוד הפנימי זהה למליונים. כי חלום הוא חלום, וכסא היא כסא (אפילו אם צבעיו שונים), ונר הוא נר, אפילו אהיל הוא אהיל. וכשאין לך עולם פנימי לצלול לתוכו, וכל כולך צרכנות וריגושי רכישה של דברים שלא צריך, אין ספק שהספר היאה לך הוא קטלוג. אל התנ"ך תחזור כשתתבגר ותחדל לחמוד. ותקנה אז רק מה שאתה צריך לו באמת.
- מפיקת המאמר: טל ויינגרטן
- גאון ברדיו , ימי שישי 13:00-15:00 ברשת ב'
