הלכות ראש השנה: מהשופר ועד "תשליך"

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• בראש טוב: שירי ראש השנה מגניבים במיוחד
• פתאום, באמצע החיים, גילינו שאנחנו יהודים
• הכל על ראש השנה - עמוד מיוחד!   
  

ב. בשונה מכל חודש אלול שבמהלכו תוקעים בשופר - בערב ראש השנה אין תוקעים, כדי להפסיק בין תקיעות של רשות (בחודש אלול) - לתקיעות החובה (בראש השנה). מכל מקום, מותר לבעל התוקע להתאמן בתקיעות.

ג. נוהגים להתיר נדרים אחרי התפילה. אפשר להתיר לרבים בבת-אחת, באופן ששלושה יהיו הדיינים, וכל השאר יאמרו יחד את הנוסח, ויתירו להם הדיינים בלשון רבים. מי שלא עשה התרת נדרים - ישלים עד ערב יום הכיפורים.

ד. נוהגים ללכת לבית הקברות להרבות שם בתחינות, אולם צריך להיזהר שלא לפנות אל המתים. כוונת התפילה במקום כזה הוא שנזכה לישועה בזכות הנפטרים שיהיו מליצי יושר בעדנו.

ה. רצוי להסתפר לכבוד החג, ולטבול במקווה.

שאלה:

מהן ההלכות של ליל ראש השנה הראשון והשני?

תשובה:

א. מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו".

ב. מברכים "שהחיינו" בשני הלילות; בלילה הראשון, כפי שנוהגים בכל חג. גם בלילה השני מברכים כך, אף על פי שהחידוש היה בלילה הקודם. הברכה וההתיחסות ליום השני, נובעים מהכוונה שלא לזלזל ביום השני. מכל מקום, כדי לצאת מהספק נוהגים ללבוש בלילה השני בגד או להניח פרי חדש, ולכוון בברכת "שהחיינו" על הדבר החדש.

ג. בלילה השני אסור להדביק את הנרות לפמוטים, ולכן יש להכינם לפני ראש השנה, או להשתמש בנרונים חד-פעמיים שאינם נדבקים.

ד. מוסיפים בתפילת העמידה את קטעי התפילה המיוחדים לעשרת ימי תשובה, כפי שכתובים במחזורים. מי שטעה ואמר "האל הקדוש", במקום "המלך הקדוש", ולא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לחזור ולהתחיל את תפילת ה"עמידה". טעות בתוספות האחרות איננה מחייבת חזרה.

ה. חכמינו ז"ל אמרו במספר מקומות כי סימן – יש בו ממש. בתנ"ך עושה הנביא סימן כדי לקיים דברים. למשל, אלישע מבקש ממלך ישראל להכות בחצים בקרקע, כסימן להצלחתו להכות את צבא ארם (מלכים ב' פרק י"ג). לכן תיקנו לעשות סימנים המסמלים פעולות חיוביות. את הסימנים עושים בשעת הסעודה בליל ראשון של ראש השנה, ומנהג ספרד גם בלילה השני. טובלים פרוסת חלה בדבש (ויש נוהגים לטבול גם במלח, כבכל השנה, וגם בדבש). לאחר שאכלו מן הפת כזית אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

אוכלים תמרים, מברכים עליהם "בורא פרי העץ" ואומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו, שייתמו שונאינו"; לוקחים תפוח מתוק וטובלים אותו בדבש, ואומרים: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"; ואוכלים מיני ירקות ופֵרות נוספים שבשמותיהם יש רמז לטובה, כגון: סלק, רימונים וכו', ואומר "יהי רצון" מעניין הרמז שיש בו. כשאוכלים סלק אומרים: "שיסתלקו שונאינו", כשאוכלים רימון אומרים: "שירבו זכויותינו כרימון".

וכן נוהגים לאכול ראש כבש או ראש של דג, ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שנהיה לראש ולא לזנב". בנושא זה צריך להיזהר מאוד שלא לכעוס ולהקפיד בראש השנה באופן מיוחד, מעבר לאיסור על הכעס בכל השנה. וצריכים להיות שמחים ומאירי פנים לבני הבית ולאנשים בכלל, וכל זה לסימן טוב לכל השנה.

שאלה:

מהם הדינים המיוחדים לראש השנה?

תשובה:

א. שמיעת השופר היא המצווה העיקרית בראש השנה, וכפי שהתורה מכנה יום זה - "יום תרועה" (במדבר פרק כ"ט, פסוק א'), והרבה טעמים והסברים ניתנו למצווה זו. המפורסמים שבהם; לעורר את הלבבות לתשובה, וכדברי הנביא: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!" (עמוס פרק ג', פסוק ו'). הסבר נוסף – תקיעת השופר מבטאת את המלכת ה' למלך על העולם. רעיון זה בא לידי ביטוי רב בתפילות הימים הנוראים, שבהם אנו חוזרים על הביטוי שהשם הוא המלך ואנו נתיניו, ומקבלים את מצוותיו.

ב. צריך להשתדל להגיע לבית הכנסת לשמוע את תקיעות השופר. בבית הכנסת נמצאים אנשים הבקיאים בהלכות תקיעת השופר ובהשמעתם. אולם מי שאינם יכולים להגיע לבית הכנסת, ידאגו שיבואו לביתם בעלי תקיעה וישמעו לפחות שלושים קולות (החלק הראשון של התקיעות).

ג. לכתחילה אין לאכול לפני התקיעות, ואולם בדורות האחרונים נהגו להקל באכילה מועטת, מכיוון שהתפילה ארוכה וקשה להתכוון ללא אכילה. הנוהגים לאכול, מקדשים אחרי תפילת שחרית, טועמים מעט, וחוזרים להמשך התפילה, לתקיעות ולתפילת מוסף.

ד. אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכת השופר, ואסור להפסיק בדיבור עד סוף התקיעות שבסוף תפילת מוסף.

ה. ביום הראשון של ראש השנה נוהגים לקיים מצוות "תשליך". טעמו של מנהג זה הוא לבטא באופן סמלי ניקוי החטאים והעברות (את נוסח התפילה תמצאו כאן).טעם נוסף למנהג: מזכירים בו זכות אבות, על פי המדרש על עקדת יצחק (שהייתה בראש השנה) "נעשה השטן לפניהם כנהר גדול, ונכנסו אברהם ויצחק במים עד צווארם. אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה: רבונו של עולם, באו מים עד נפש; אם אני או יצחק בני טובע - על ידי מי יתייחד שמך בעולמך?... לפיכך אנחנו הולכים אצל ימים ונהרות להזכיר זכותם שמסרו נפשם על קיום מצוות ה' ובאו עד צוָארם במים" (ספר התודעה).

ו. את מנהג "התשליך" מקיימים אחרי תפילת מנחה ולפני שקיעת השמש, ונוהגים ללכת למקום מים; ים, נהר, מעיין או באר מים, ולכתחילה רצוי שיהיו בו דגים. במקום שאין מקווה מים, אפשר לעמוד עם הפנים לכיוון הים. אומרים פסוקים ותפילות כפי שמופיע במחזורים, כל עדה לפי מנהגה.

שאלה:

מדוע מציינים את ראש השנה יומיים? הרי בתורה נאמר רק יום אחד.

תשובה:

הלוח היהודי מיוסד על מולד הלבנה, ולכן בית הדין שבארץ ישראל היה מקדש את החודש על פי העדים שהעידו על ראיית מולד הירח. מולד הלבנה חל בכל 29 וחצי ימים, ולכן יש חודשים בעלי 29 ימים, ויש בעלי 30 יום. לדבר זה משמעות רבה בקביעות החגים והמועדים.

כיצד היו מודיעים בימי קדם על זמן תחילת החודש? בראשונה היו משיאים משואות על ראשי ההרים, כדי להודיע לגולה אימתי נקבע ראש חודש, "ועל ידי כך היו יודעים כל בני הגלויות הקרובים והרחוקים את קביעות החודש - ולא היו עושים אלא יום טוב אחד בכל מקום, כדין תורה. משקלקלו הכותים והדליקו אף הם משואות שלא בזמן החודש, כדי להטעות את ישראל, ביטלו את המשואות והתקינו שיהיו שלוחים יוצאים לגולה להודיע שם את זמן קביעות החודש, ובני המקומות הרחוקים שלא הגיעו אליהם השלוחים עד יום טוב, היו עושים שני ימים טובים מפני הספק, לפי שלא היו יודעים באיזה יום קבעו בית דין את החודש. ונקראו שני ימים טובים של גלויות, לפי שאין עושים אותם אלא בני הגלויות הרחוקים מבית דין" (אנציקלופדיה תלמודית, כרך כ"ג).

אולם בארץ ישראל, כיוון שאפשר היה להודיע במהירות על קידוש החודש, קיימו את החגים רק במשך יום אחד כפי שנאמר בתורה - למעט ראש השנה, שחל ביום הראשון של החודש, ואין זמן להודיע מתי קידשו את החודש.

"מפני שבית דין הגדול היו מקדשין את החודש על פי עדים שראו מולד הלבנה, וקיבלו עליהם קדושת יום טוב מיד עם כניסת הערב שאחרי יום כ"ט אלול - מִספק שמא יבואו עדים למחר ויקדשו אותו היום. באו עדי החודש, היה אותו היום קודש ולמחר חול; ואם לא באו באותו היום, נתקדש יום מחר ונתברר הדבר למפרע שיום אתמול היה חול.

"וכדי שלא יבואו העם לזלזל בקדושת יום ראשון שיש בה ספק, עד שבאים עדי ראיַּת מולד הלבנה - עמדו נביאים ראשונים ותקנו קדושת ראש השנה קבועה וקיימת שני ימים בכל שנה באיסור מלאכה, בתקיעת שופר ובתפילות היום וכו'. ושני ימים אלה של ראש השנה נקראים יחד: 'יומא אריכתא', כלומר, יום ארוך של שני 'מעת לעת' ('מעת לעת' = יממה), וקדושת שניהם קדושה של ודאי היא ולא קדושה מספק" (ספר התודעה, פרק ראשון).

וכן כתב הרמב"ם: "יום טוב של ראש השנה, בזמן שהיו קובעין על הראיה, היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו

יודעין יום שקבעו בו בית דין את החודש, שאין השלוחין יוצאין ביום טוב: ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה, שהוא מקום בית דין, פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים; שאם לא באו העדים כל יום שלושים, נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קודש, ולמחר קודש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראיה, התקינו שיהיו עושין - אפילו בני ארץ ישראל - אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה, מדברי סופרים" (הלכות קידוש החודש, פרק ה').

כיום אנו קובעים את התאריך לפי חישוב, ויודעים כי חודש אלול הוא בן 29 ימים בלבד, ומונים את היום הראשון של ראש השנה כ-א' בתשרי. עם זאת, חכמים השאירו את התקנה בעינה, בתקווה שיחזור במהרה קידוש החודש על פי הראיה. לפיכך, בגלל הספק באיזה יום יחול ראש השנה, התקינו חכמים לעשות את ראש השנה יומיים, ותקנה זו ממשיכה גם בימינו.

(משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.