נעלבים ומפיצים שנאה. המוסלמים חיים בסרט
אותה חברה שכל דיבור סרה בקודשיה מקפיץ לה את הג'ננה, מתמלאת עונג כשהכתובת לתיאורי הזוועה במדיה הערבית היא היהדות והיהודים. והמערב? הוא ימשיך לגלגל עיניים
ההתניה האיסלאמית האלימה, המופעלת כל אימת שביקורת על מוחמד או שאר קודשי האיסלאם עולה לאוויר, לא הייתה יכולה לאכזב גם הפעם, ולא לרמוס ולשרוף כל מה שנקרה בדרכה עקב מה נראה לה מספיק מערבי ולפיכך מספיק עוין את האיסלאם.
בדומה לאמסטרדם ב-2004 עם רצח תאו ואן גוך לאחר שמתח ביקורת על החברה האיסלאמית, בין השאר בסרטו "כניעה", ולדנמרק ב-2006 עם הקריקטורות של מוחמד, שבעקבות פרסומן קמה מהומת אלוהים (או אללה) ויותר מאלף איש בעולם קיפדו את חייהם בעטיין - אך טבעי שגם סרט קקמייקה של נוצרי קופטי אלמוני כמו "Innocence of Muslims" ב-2012 יהיה סיבה מוסלמית מספיק טובה לרצח, לשריפת שגרירויות ולפרעות.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מי ישלם ביוקר על ההתייקרות? / איציק אלרוב
זה נראה לך חם? ביקשתי קפה רותח! / שני ג'ימי
אלא שגם אם הפרעות של גורמים ערבים-איסלאמים, בעקבות הסרט או כמזכרת איסלאמית ל-11 בספטמבר, ישככו בימים הקרובים, וגם אם ברק אובמה, הילרי קלינטון ובכירים אחרים בארה"ב ובאירופה יוסיפו לגנות את האלימות - עדיין רק מעטים מהם יהיו נכונים לעבור תוכנית גמילה מהנאיביות ומהצביעות הפוקדת את שורותיהם, ולהרחיב את מעגל ההתייחסות למקורות ההשראה וההסתה האיסלאמיים-פונדמנטליסטיים, לאופייה האלים של החברה הערבית-מוסלמית, ולתעמולת הזוועה האנטישמית והאנטי מערבית בעיתוניה, בספריה ובשידורי הטלוויזיה שלה.
אותה חברה שכל דיבור סרה בקודשיה מקפיץ לה את הג'ננה ואת הפיוזים, מתמלאת עונג כשהכתובת לתיאורי הזוועה במדיה הערבית היא היהדות והיהודים, למשל. בין אם זה באינספור תוכניות טלוויזיה בעולם הערבי, ובעיקר בחודש הרמדאן הקדוש, בין אם זה בסרטים כמו "צייד יום השבת" האיראני, או בין זה בסדרת טלוויזיה כמו "פרש ללא סוס" ששודרה במצרים בראשונה ב-2002 ובפעם השנייה במארס השנה בערוץ אל-תחריר המתיימר לייצג את צעירי המהפכה. מסרים דומים תמצאו בסדרה "אל-שתאת", ששודרה בירדן והורדה לאחר שכבר שודרו 22 פרקים עקב לחץ אמריקני ובסדרה "עמק הזאבים" בטורקיה. המוטיבים האנטישמיים הארסיים הם מטבע פופולרי מאין כמותו העובר לצופה בחפץ לב במדינות המוסלמיות.
ולמוטיבים הללו יש כמובן גם מליצי יושר אקדמיים מכובדים, פן חלילה מישהו יחשוב שהתיאורים ה"מדעיים" של היהדות והיהודים אינם נחלתם של חכמי המדינה. כך, למשל, רק ב-2003-2006 הפליאו שורה ארוכה של אינטלקטואלים מצרים להסביר לכל מיהם היהודים, עד כמה בזויה היא היהדות ומה גדול השקר שעומד בבסיס דתם, כל זאת כששלום כידוע שרר בין המדינות, ובשלטון היה מובארק ולא האחים המוסלמים.
כך, לדוגמה, היטיב ד"ר אחמד חג'אזי אלסקא להסביר ב-2003 מה נלוז מבחינה היסטורית הוא אופי היהודים ההיסטורי בספרו "אופיים של היהודים בתורה ובתלמוד". קצת אחר כך ובאותה השנה חיזק את ניתוח האופי היהודי פרופ' אחמד חג'אזי אלסקא בספרו המאלף "הנוסח המלא של הפרוטוקולים של זקני ציון" בין השאר כמסד ותשתית לספר מונומנטאלי אחר על "הפרוטוקולים" של ד"ר בהאא' אלאמיר: "ההשראה האלוהית והיפוכה, הפרוטוקולים של זקני ציון", שיצא לאור ב-2006. נדבך נוסף באמת על בני ישראל והשמיות חשף ב-2005 ד"ר עאיד טה נאסף בספר "בני ישראל ושקר השמיות". כל הספרים לעיל, וזאת רשימה אנטישמית חלקית בהחלט, הופיעו ביריד הספרים הבינלאומי שהתקיים בקהיר בינואר-פברואר 2007.
כאשר מובטח כתר קוצים לכל מי שידבר על האלימות של החברה והתרבות האיסלאמיות, וכשבמדינות ערב, כמו במערב, הופך המוסר הכפול למקצוע וגלגול העיניים נעשה למצוות אינטלקטואלים מלומדה - יכולה פמיניסטית דגולה כג'ודית באטלר לראות בישראל את השטן בהתגלמותו, ובמקביל להחזיק מחמאס ומחיזבאללה ארגונים חשובים ולגיטימיים בשורות השמאל הגלובלי. באווירה שכזו יכול אדוארד סעיד על שלל מעריציו לראות בתיאורים על נחשלות הלבנט, על האלימות ודיכוי הנשים בקרבו, או על השנאה היוקדת למערב, ליהודים וליהדות - לא פחות מתעמולת זוועה מערבית גזענית.
בני הלבנט, בסיוע ה"ברכה הרבה שיש בדמיון המזרחי" כמאמר פריד אל אטרש באחד משיריו, יכולים לראות בסרטון איזוטרי עילה ראויה לכל פוגרום בכופרים מהמערב, אך במקביל ליהנות מפסקי הלכה הרואים ביהודים בני קופים וחזירים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
