להיות מלכה זה לא פיקניק: ראיון עם שירי גולן

בגיל ארבעים החליטה השחקנית שירי גולן לקחת את המושכות לידיה. לא עוד נשים שהן הצל מאחורי הגבר שלהן, לא עוד אמהוֹת שכל מהותן באמהוּת. "אני רוצה קלאסיקה" אמרה, על אף שידעה היטב שבמציאות התיאטרונית הישראלית, כבודו של הרצוי במקומו מונח, אבל המצוי הוא ששולט ביד רמה.

ראיונות נוספים בערוץ התרבות של ynet:

• מילה יובוביץ': "לשחקנים אין הרבה חברים"
• ג'ון קרפנטר: "כמו זונה, אלך לאן שידחפו אותי"
• שהם סמיט: "ספרות צריכה לעורר אי-נעימות"
  

"שחקנים ובמאים נידונים לכליה, כמו עש מול הנר. הקיום שלנו בזמן הווה קצר ורגעי, ואין לנו שום נגיעה בנצח. אנחנו לא יותר מזיכרון של חוויה", היא אומרת. ואם זה המצב, אז לפחות להשאיר חוויה משמעותית. כשאתה פותח שער, כך עושה הרושם, מישהו מקשיב. כמו בהזמנה, היא קיבלה הצעה לשחק בהפקה השייקספירית "המון רעש על לא כלום" של תיאטרון באר שבע, שאימץ אותה לחיקו. אבל הרעב לקלאסיקות לא שכך.

שירי גולן ב"מרי סטיוארט". מלכות שכלואה בעולם של גברים(צילום: עירא אבנרי)

שנה וחצי חלפה ואז נרקמה לה הזדמנות נוספת לטיול במחוזות הקלאסיים של עולם התיאטרון, הפעם בתפקיד אליזבת מלכת אנגליה בהפקת הפרינג' "מרי סטיוארט", על פי מחזה שכתב פרידריך שילר ב-1800. כמו את שאר יצירות המופת של גדול המחזאים הגרמנים, גם את "מרי סטיוארט" ממעטים להציג בישראל. למעשה, הוצג המחזה קודם לכן פעמיים בלבד בתיאטרונים הרפרטואריים.

"כשמציגים מחזות שאינם חלק אורגני מהתרבות הצעירה שנוצרה פה והתקציב שלך מוגבל, השאלה שמתהדקת סביב הצוואר היא - למה זה רלוונטי לנו?", אומרת גולן. "בתקופת הישרדות, אנשים לא ממהרים לקחת סיכונים. זו נקודת המוצא של ההשחתה - אתה נכנע לשיטה. זה סיפור של מציאות מקומית שבה כמות שווה איכות, אבל התיאטרון הופך לאמנות רק כשחורגים מהסיפור הריאליסטי שאנחנו מספרים".

זו אולי הסיבה שמחזה שכזה מוצא את עצמו בתיאטרון תמונע.

"אני חושבת שצרכי השעה בתיאטרונים הרפרטואריים לא מכוונים לשם, ומכאן שאין סיבה כביכול להציג אותו. בעיניי מנגנוני השלטון תמיד מעניינים. זה מחזה שמציץ אל חדרי החדרים של הפוליטיקה ואל מערכת יחסים מרתקת. ההזדמנויות לתפקידים כאלה נדירות. אלו תפקידים של פעם בחיים".

מה הופך את התפקיד הזה לחד פעמי?

"דמויות שיש בהן ארכיאולוגיה הופכות אותי, כשחקנית, לאורגניזם חי ומתפתח. גם עבור הקהל המפגש הזה חשוב. הצגות מסוג זה הן בחירה מושכלת של קהל ולא חלק ממנוי של הצגות בסיטונות, שנגזר עליו להראות כחלק מתפריט היום. חשוב שתהיה בחירה ובשביל זה, תיאטרונים צריכים להיות מתוקצבים בלפחות 85 אחוז. הבעיה שיצרה התלות בקניינים היא שיעבוד לשיטה שפוגמת בחופש האמנותי שיש להנהלות, ופוגעת גם בקהל ובשחקנים".

"בעוצמה שקטה יש יותר כוח"

מעטים השחקנים שיכולים להרשות לעצמם למצוא נשימה בפרינג'. אחרי הכל, הפקות שוליים נעשות בתקציבים מזעריים ולרוב המשתתפים בהן עובדים בהתנדבות. "שחקנים שצריכים לפרנס משפחות לא יכולים להרשות לעצמם להיות בררנים", אומרת גולן, "אנחנו לומדים לשרוד".

אולי זו הסיבה שהרבה שחקנים בוחרים באזורי הנוחות, לא מסתכנים, לא מהמרים על תפקידים?

"זה כמו כיסא שבמשך שנים התרווחת בו. כדי לשנות תנוחה, צריך מישהו שינחה אותך. לשנות הרגלים זה לעמוד על סף תהום והמקצוע הזה גם כך מלווה בהמון פחדים. צריך שתתקיים מערכת אמון עם במאי או מנהל אמנותי שיאפשרו לשחקן לצאת מהקיבעונות".

דו קרב על כס המלוכה

בהפקה הנוכחית היתה זו ידו המכוונת של הבמאי, עירא אבנרי, שאפשרה לגולן ולשאר השחקנים לנסוק. אבנרי, שחתום גם על העיבוד של המחזה, הוא שם שמוכר אמנם במסדרונות האקדמיה אך לאחרונה מהדהד שמו גם בתיאטרון. "עירא הוא ילד הזהב של החוג לפילוסופיה. הוא איש תרבות משכיל להחריד וזה כיף עילאי", אומרת גולן. "הוא אדם יוצא דופן ובמאי עם שפה משלו. זה לא מובן מאליו".

העיבוד והבימוי של אבנרי הם מעשה ארכיאולוגי מבריק שחופר אל עומקו של הטקסט ואל הקשריו בעבר ובהווה. הטקסט המסותת שתרגם מחדש יותם בנשלום מעוצב לא פחות מהעולם שרוחש על הבמה. "הפרשנות מאפשרת לדימויים לחיות בהווה ומייצרת המשכיות. עירא לא התעניין בשחזור התקופה, אלא במציאת החוליה המקשרת להווה. הוא חיפש מקבילות שיחזיקו דימוי", אומרת גולן.  

את מרי מלכת הסקוטים, שנחשדה בחתירה תחת כס מלכותה של המלכה אליזבת ונכלאה משך שנים ארוכות עד שהוצאה להורג, כלא אבנרי בתוך אמבט שתלוי גבוה מעל למתרחש. "זהו אובייקט נשי המדמה רחם וקבר, מרחב תענוגות וסד עינוי", כתב אבנרי בתוכניה. האמבט, צל שחור שמרחף מעל ראשה של אליזבת, מתפקד כתא כלא וכתזכורת מתקתקת למשקל המוסר החמקמק.

שירי גולן. לא מחפשת את אזורי הנוחות

את דמותה של מרי מלכת הסקוטים מגלמת בהצגה מיכל ויינברג. שתי השחקניות הדומיננטיות הללו מבצעות דואט שהוא דו קרב מרשים בין דמויות מורכבות והפוכות. על אף קווי האופי המבדלים ביניהן, החוט המקשר הוא ניסיונן לשרוד חברה גברית שנותנת את הטון ומניעה את מערכות השלטון והכוח, גם אם מאחורי הקלעים. "אליזבת, ממש כמו מרי, כלואה בתפקיד שלה. היא כלי בידי מעגלי היועצים ובעלי האינטרסים שסובבים אותה. מלכות הכוורת אינן המושכות בחוטים", אומרת גולן. "שתיהן נוצלו, על צוואר שתיהן מונחת חרב ומשתיהן ניזונים. אם מיקום הנשים בחברה היה שונה, דברים היו נראים אחרת".

מה זה אומר לשחק מלכה?

"ניסיתי לפרק את משמעות הכוח. התחלתי מהמקום הפיזי, וגיליתי במהרה שזו לא התשובה. בעוצמה שקטה יש יותר כוח. הבנתי שצריך פחות להתאמץ. אליזבת היא דמות מורכבת ויש בה מראית העין ומה שרוחש מתחת. שחקנים עובדים מול עצמם ואז משחררים אחיזה. מה שעשיתי זה לערבב את הכוחניות, החולשות והחרדות שלי".

זה תפקיד עם מסורת, לא מעט שחקניות גדולות נכנסו לנעליה. את שואבת השראה משחקנים אחרים?

"עבודה על דמות דורשת אינטואיציה. לפעמים הרגש מוביל אותך דרך סיטואציות מוכרות מהחיים, אבל הרוב עלום. אנחנו מתנהלים בעיוורון. דרך פרשנות של שחקנים אחרים אפשר להבין טוב יותר איפה אתה בסיפור ומה הדגשים שלך. בתפקיד הזה, עושר ההשראה היה עצום: הספר של סטפן צוויג, הסדרות של ה-BBC עם הלן מירן וגלנדה ג'קסון, והסרט 'אשת הברזל' עם מריל סטריפ. בשביל אשכנזייה חילונית, כל אלה חשובים כדי להבין מה זה אומר להיות מלכה". 

איך זה קשור לאשכנזיה חילונית?

"אנחנו לא באים מחברה היררכית בה אדם יודע את מעמדו ולמי הוא מחויב לתת כבוד. כל אלה יוצרים מידה של איפוק ומשמעת עצמית. אנחנו - האשכנזים

החילונים - אינדיבידואליסטים, אין לנו אלוהים, אנחנו עסוקים במה טוב לנו. הייתי צריכה להבין את עולם המושגים של המלוכה, את ההיררכיה והזהות המוחלטת בין המלכה למדינה".

על אף שמלכת אנגליה היא לכאורה בעלת הכוח בין השתיים, שילר העניק למחזה את שמה של מלכת הסקוטים. לדידה של גולן מדובר בעשיית צדק. "אליזבת לעולם לא תודה ששגתה. היא לא תיתן לזוהמה לדבוק בה. היא היתה ונשארה לבד. מרי הופכת לרוח הרפאים שתלווה אותה. היא שאליזבת תמשיך לסחוב על גבה עד יומה האחרון".