קרבי זה הכי, בפיקוד העורף

פאול, פנדל וכרטיס אדום הם מושגים המוכרים לי עוד מהילדות ושווים מבחינתי ל"טעית", "ניתנת לך הזדמנות נוספת" ו"הפעם הגזמת". גם ביום-יום שלי כמפקד אני משתדל להוות דוגמה לחיילים שלי. לתת להם סוג של "פנדל" כשאני מרגיש שנעשה להם עוול, ולצ'פר אותם מתי שאפשר על כל המאמץ שהם עושים כל יום.

אני שגיא שילואן ,בן 24 וחצי מבני עייש, גדלתי בבית מסורתי דתי, הבכור מבין שלושה ילדים. אני זוכר עוד מילדותי את האהבה שלי לספורט ובעיקר לכדורגל. מגיל צעיר מאוד תמיד הובלתי והשפעתי במשחקים. אפשר לקרוא לזה "קפטן". הקפטן בקבוצה הוא בעצם סוג של מנהיג שתפקידו להוביל את חבריו לקבוצה, לשמש מודל לחבריו לקבוצה, לקבל החלטות ועוד. בעבר הייתי "הקפטן שגיא" והיום אני סרן שגיא שילואן, סמ"פ בגדוד תבור של פיקוד העורף. התואר הזה בעיניי אפילו טוב עוד יותר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ש"ס מכבה לנו את האור / מיקי גיצין

מערכה חינוכית נגד "גלוחי הראש" שלנו / נמרוד אלוני וגבי סלומון

נעליים מצוחצחות, מדים, דיסקית, כומתה וריח של קפה שחור מזכירים לרובכם את ימי הטירונות או המילואים. בשבילי זהו התיאור המדויק של אבא. אבי שירת במשך 25 שנה כנגד לוגיסטיקה, ובכל בוקר הייתי מתעורר בידיעה שיש מי שיהיה ער עוד לפניי. משעות הבוקר המוקדמות היה עמל על ארוחת בוקר לי ולאחיי ולאחר מכן היה יוצא לעוד יום ארוך בבסיס. בזמנו, נהג לספר לי שעות על החיילים שלו, על כמה כל אחד ואחד מהם חשוב לו באופן אישי ועל זה שהוא מחכה לראות אותי על מדים כחייל קרבי, כשאגדל.

בתור הילד הבכור, זו סיטואציה די מלחיצה, שבה אתה שומע את התקווה בקולו של אביך ואת התוכניות הגדולות שהוא צופה לך. אך באותו הרגע היה לי ברור שאני אתגייס לצבא, למסלול קרבי, אהיה מפקד ואתן כמה שיותר מעצמי, לא פחות ממה שהוא נתן לנו כמשפחה מאז ומתמיד.

להיות חלק מהדבר הבא. ארכיון(צילום: דובר צה"ל)

התגייסתי לחטיבת כפיר ממש עם הקמתה, המחזור הראשון של החטיבה. הייתי נער צעיר וחששתי מעט, האם אוכל להשתלב ולהצליח? למרות זאת הייתה לי מטרה ברורה לנגד עיניי: להשתלב בחטיבה ולהצליח גם במסגרת הזו. המכשולים נראו לי ניתנים למעבר, וכך היה בעזרת החומר האנושי האיכותי שהרכיב את הפלוגה. הצלחנו להתגבר על הקשיים ולהצליח. המפקדים שלי המליצו להוציא אותי לפיקוד במסלול המהיר שנקרא גם "מסלול הכוכבים". ניתנה לי הזדמנות להיות מפקד בחטיבה חדשה - וזה בדיוק מה שרציתי. לאחר כשנה בתפקיד יצאתי לקורס הקצינים.

במהלך אותה שנה התחלתי לשמוע מחבריי על הקמת גדודים חדשים בפיקוד העורף. "העורף הוא הדבר החשוב הבא", זה משפט ששמעתי מכמה קצינים שאיתם התייעצתי בנושא. וכל זאת, הלבטים היו קשים. אני שבאתי מכפיר, חטיבה לוחמת חי"ר במלוא מובן המילה, אפנה לפיקוד העורף? לא אשקר: פחדתי להגיע למקום שבו לא אוכל למצות את יכולותיי.

הזכות להציל חיים

חששותיי התבדו במהירות. הגעתי למקום שבו העשייה רבה ואופי המשימות שונה ומאתגר. הגעתי לפיקוד העורף במהלך ההקמה של גדוד קדם וכיום אני לוקח חלק בהקמה של גדוד תבור, שהייעוד שלו הוא חילוץ ואב"כ - מה שאומר היערכות למצב של תקיפה ומתן מענה במקרה של רעידת אדמה או קריסת בניין על אזרחים. אנחנו אלה שנגיע ראשונים לבניין שקרס או לאזור שנגוע בחומר כימי, נטהר את המקום ונפנה את הפצועים.

להיות ראשונים שיגיעו לבניינים שקרסו (צילום: דובר צה"ל)

אני מרגיש חלק ממשהו חדש ושמח שניתנה לנו הזכות להציל חיים. תחשבו על המשלחות שנשלחות לחו"ל במקרה של רעידות אדמה, על הסיוע האדיר שאנחנו מעבירים למדינות מסביבנו. יש מין הרגשה של שלווה בעיניים של האזרחים כאשר רואים אותנו, בעצם הידיעה שיינתן טיפול מקצועי ומסור.

בזמן אמת, נתקלים המחלצים שלנו בסיטואציה בלתי אפשרית: הם אלה שצריכים לתעדף פצועים ולהחליט מי יחולץ ראשון, מהי רמת הדחיפות ואיזה טיפול צריך לתת במקום הפגיעה. אני יודע שכרגע אנחנו מציבים את הנורמות ומכיוון שהגדוד שלנו הוא גדוד חדש אנחנו נעשה הכול כדי להציב סטנדרטים ברמה הגבוהה ביותר.

אנחנו גם שמים דגש על הטיפול בפרט. בתפקידי הקודם כמ"מ היה לי חייל ממשפחה קשת יום, ומצאתי את עצמי ביום שישי, יום היציאה שלי הביתה לאחר שבועיים, יוצא באוטובוסים ביום גשום עם הציוד האישי שלי לסופר קונה מצרכים לשבת ונוסע לביתו של החייל וכולי רטוב. אמו הביאה לי מגבת ובגדים להחלפה, ועד היום גם לאחר שעברתי תפקיד אני בקשר עם המשפחה של אותו חייל. החיילים שלנו יודעים בדיוק מה אנו מצפים מהם, ואני יודע שהם מבחינתם ייתנו הכול להמשיך ולרכוש ידע וניסיון במה שאנחנו עושים.

סרן שגיא שילואן, סמ"פ בגדוד תבור של פיקוד העורף

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il