אחד בפה ואחד בלב. אל תספידו את מיט רומני
המועמד הרפובליקני הסתבך בכמה פליטות פה, אבל ההיסטוריה מלמדת שלא זה מה שיכריע את הבחירות בנובמבר - ראו ערך אובמה ורייגן. וחוץ מזה, כל זמן שהכלכלה נשארת הנושא החשוב ביותר למצביעים, רומני עדיין לא אמר את המילה האחרונה במרוץ
סוף סיפור? לא כל כך מהר: הרפובליקנים היו צריכים לקחת את הבחירות האלה בהליכה. הכלכלה מקרטעת וארצות הברית שקועה במשברים בחו"ל. עם זאת, מיט רומני הסתבך בפליטות פה זו אחרי זו, וזה נראה כאילו הוא רוצה להפסיד. אולי המולטי-מיליונר החליט שהבית הלבן קטן מדי בשבילו.
בחירות בארה"ב 2012
- לכל הכתבות של CNN ו-ynet
ניתן לקרוא את הכתבה גם באתר CNN
המרוץ לבית הלבן - כתבות נוספות:
- רומני נכנע ללחץ: פרסם החזרי המס לשנת 2011
- מי גויס לסרטון של תומכי רומני? רה"מ נתניהו. צפו
- תשכחו מניו יורק: המדינות שיכתירו הנשיא הבא
ביום שני שעבר ספג רומני מכה ממה שמכנים "טרום-פליטת פה" כשדברים שנשא באופן פרטי בחודש שעבר הגיעו פתאום לרשת. רומני נראה בסרטון וידאו מבטל 47 אחוזים מהאמריקנים, שלדבריו לא משלמים מסים פדרליים, כאוכלי חינם. עבור מי שנתפש לעתים קרובות כציני ואדיש, לא מדובר בחדשות טובות. מה נראה בהמשך? תמונות שהודלפו של רומני גונב ממתק מתינוק?
יש לרפובליקנים סיבה להיכנס לפניקה. כמה פרשנים התחילו לשאול "האם רומני הפסיד הרגע את הבחירות?". כשצפיתי לראשונה בסרטון הווידאו "47 אחוזים", כתבתי שהוא ודאי פגע ברייטינג הנמוך ממילא של רומני וייתכן שעלה לו בבית הלבן. אולם, אחרי יומיים של הרהורים, אני חושב שלרפובליקנים יש סיבה לתקווה, לא מעט משום שהסקרים מצביעים על בחירות צמודות מאשר כותרות העיתונים, אבל לזה אגיע בעוד רגע.
יצא המרצע מן השק? אז מה
ראשית, כדאי לשים את נאום "47 האחוזים" בפרספקטיבה היסטורית לפיה "פליטות פה לא משנות".
בכל קמפיין בחירות יש רגע שבו מועמדים אומרים דברים שלא היו צריכים לומר, אבל אין זה אומר שדרכם הסתיימה.
באפריל 2008, בעיצומם של הפריימריז הדמוקרטיים נגד הילרי קלינטון, נשא ברק אובמה נאום שבו אמר שהעוני גרם לאנשים "מרירים" "להיאחז ברובים ובדת או לסלוד מאנשים שאינם דומים להם". מתנגדיו יצאו מגדרם, אבל הצהרה זו מסוג של "יצא המרצע מן השק" נוטה להשפיע יותר על פעילים נלהבים מאשר על בוחרים רגילים. אחרי הכול, אובמה ניצח בפריימריז ובבחירות הכלליות.
ארבע שנים מאוחר יותר, אלה רק פעילים רפובליקנים שעדיין אומרים שהם "גאים להיאחז ברובים ובדת שלנו" - כאילו שלהצהרה זאת יש רלבנטיות עכשיו. ב-2016, פעילים רפובליקנים יסתובבו ודאי עם סטיקרים לרכב שעליהם כתוב "47 אחוזים - וגאים!". כל השאר, אנחנו ביניהם, ישכחו מזמן מה זה אומר.
רומני יעצור עם הלימוזינה למקבצי נדבות?
עם חלוף הזמן, ניתוח מפוכח של סרטון הווידאו עשוי בהדרגה גם להיטיב עם רומני. רומני טען למעשה כי אין כל טעם לכוון את מדיניות המיסוי הנמוך שלו ל-47 אחוזים מהאמריקנים שכבר לא משלמים מס הכנסה - משום שהם לא משלמים מסים.
כשרומני אמר "אני לא צריך לדאוג להם" הוא התכוון לומר שהוא לא צריך לחזר אחר הקולות שלהם. הוא לא אמר שאם הוא יראה אותם מקבצים נדבות ברחוב אז הוא יחלוף על פניהם בלימוזינה שלו.
למעשה, נאום "47 האחוזים" נקרא טוב יותר על הדף מאשר הוא נשמע בווידאו. אחת מהבעיות של רומני איננה התוכן של רעיונותיו אלא ההקשר הבלתי נמנע שלהם לעושר ולעוצמה שלו. האיש שאירח את רומני בבית הפרטי שבו נשא את נאומו היה אחוז אחד עם טעם למסיבות ראוותניות ורומני נתן את השורה שלו כאילו שיתף את מעגל העובדים הפנימי ב"הונאת פונזי".
סלחו לו על מצרים, יסלחו לו על ה-47%?
למרות בעיית האישיות של רומני, הביצועים שלו בסקרים לא כאלה גרועים כפי שטוענים המומחים. למעשה, יום אחרי הדלפת סרטון "47 האחוזים", מכון "גאלופ" פרסם סקר שהראה שהנשיא אובמה מוביל באחוז אחד בלבד על יריבו הרפובליקני. באופן אירוני, עורך הסקר אמר כי היה מופתע מהתמיכה ברומני בקרב אנשים שמרוויחים משכורות נמוכות. זה רק מוכיח שהעלייה האחרונה בתמיכה באובמה זמנית ונותרה פגיעה.
חשוב מזה, הציבור לא העניש את רומני על פליטת פה חמורה שלו בנוגע למצרים. מבקריו של המועמד הרפובליקני האשימו אותו כי מיהר מדי לבקר בחריפות את ההודעה שהוציאה שגרירות ארה"ב בקהיר ובה גינתה את הסרט על מוחמד כפוגע באיסלאם. מאוחר יותר, מחאה נגד הסרט הובילה למותם של ארבעה דיפלומטים אמריקנים בלוב, בהם השגריר כריסטופר סטיבנס. אם האמריקנים היו מוכנים לסלוח לרומני על הבלגן הזה, אולי הם יתעלמו גם מנאום "47 האחוזים".
הביטו על מפת האלקטורים ותראו שלאובמה יש מומנטום ב"מדינות המתנדנדות". אבל לא יותר מדי. לפי האתר RealClearPolitics, אובמה הוביל נכון לשבוע שעבר ב-4.2 אחוזים על פני רומני באוהיו, שלושה אחוזים בווירג'יניה, 2.7 אחוזים בוויסקונסין ו-1.4 אחוזים בפלורידה. זה מציב את רומני במרחק בר השגה וזה עוד לפני שניתנה לו הזדמנות להנחית כמה "אגרופים" בשלושת העימותים הטלוויזיוניים מול אובמה (הראשון שבהם ייפתח ב-5 באוקטובר).
לעולם אל תמעיטו בערך כוחם של אירועים או בגמישות של סקרי דעת קהל. איננו יכולים לדעת מה יקרה מעכשיו ועד נובמבר והמשברים הנוכחיים במזרח התיכון מראים עד כמה הדברים לא מיושבים. סביב נקודת זמן זו ב-1980, הנשיא המכהן ג'ימי קרטר הדמוקרטי היה בשוויון עם רונלד רייגן הרפובליקני. דברים השתנו אז (רייגן ניצח בבחירות) ודברים יכולים כעת להשתנות.
בסופו של דבר, לרומני יש יתרון כאשר מגיעים לנרטיב העיקרי של הקמפיין שלו. בחירות 2012 נגעו לרוב באופי ובתרבות - איזה מועמד אתה אוהב יותר ומהי דעתך בסוגיות נישואים חד-מיניים או הפלות. אולם באופן קבוע, מצביעים מספרים לסוקרים שהסוגיה שהכי חשובה להם היא הכלכלה. כל עוד הם יצביעו בנושא זה, וכל זמן ששיעור האבטלה יישאר גבוה, לרומני יש סיכוי והרפובליקנים לא צריכים עדיין לאבד תקווה.
טימותי סטנלי, היסטוריון באוניברסיטת אוקספורד וכותב בלוגים עבור ה"דיילי טלגרף" הבריטי, חיבר את הספר The Crusader: The Life and Times of Pat Buchanan"
הכתבה תורגמה על ידי ynet ובאחריותו
לפנייה לכתב/ת 
