פעמיים יצחק: פרלמן והלפגוט באלבום משותף

הוא - גדול הכנרים החיים בינינו, הוא - אחד מגדולי החזנים בעולם, ושניהם גם יחד עושים למוזיקה היהודית הרבה כבוד באלבום חדש, "הדים לנצח" ("הד ארצי"), היוצא במקביל בישראל ובארצות הברית. הכנר יצחק (אייזיק) פרלמן והחזן יצחק מאיר הלפגוט ממוקמים בקצוות תרבותיים, אך חולקים לאומיות משותפת, חיים על ציר ארצות הברית - ישראל, ורוחשים אהבה רבה ליהדותם. די בזה, כך נראה, כדי להפגיש את שני הכשרונות המוזיקליים לאלבום ובו 10 רצועות של חזנות קלאסית פופולארית.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? היכנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• יום כיפור: 64% צמים, 46% מתפללים
• דיווח בעיתון חרדי: תאונה עם "דבר אחר בר"
• כל מה שרציתם לדעת על יום הכיפורים - כאן
  

על היצירות שחלקן מגיע אף לעשר דקות ויותר, נמנות קלסיקות דוגמת "מזמור לדוד", תפילת הטל, "רצה" ו"כל נדרי" - ארבע מתוכן מוגשות כאן בבכורה לגולשי ynet. ד"ר הנקוס נטסקי, המפיק המוזיקלי והפסנתרן, המתפקד גם כאתנו-מוזיקולוג - אסף קרוב לשלושים נגנים קלאסיים וכלייזמרים לתזמורת מרשימה המלווה את הפרויקט.

"הרעיון היה לתת לשניהם את הבמה, עם מסגרת קאמרית ותבנית קלאסית של חזנות", ד"ר נטסקי אומר בראיון לג'ים בסמן. "החזנות התפתחה כמעט כמו האופרה עבור אנשים שלא הייתה להם אופרה. בדור הצעיר יש הערכה אדירה למוזיקה הזו, ולא רק בקרב יהודים".

פרלמן מורגל בקולות כבירים, לאחר שכבר ליווה, בין היתר, את ענקי האופרה פלסידו דומינגו ולוציאנו פברוטי. מבחינתו, שיתוף הפעולה עם הלפגוט הוא לא פחות מ"סגירת מעגל", לדבריו. "מה שמושך אותי לפרויקט הוא, בראש ובראשונה, הקול של יצחק", אומר פרלמן. "הוא גורם לשער לסמור כמו קולותיהם של דומינגו ופברוטי", והוא מוסיף כי ההקלטות הביאו אותו לחיות מחדש את ילדותו: "שירים שהקלטנו עכשיו, דוגמת 'רצה' ו'שייבנה בית המקדש', היו יצירות שהאזנתי להן בילדותי".

גם הלפגוט לא טומן ידו בצלחת הפרגונים: "כבר כילד קטן שמעתי על יצחק פרלמן - הכנר גדול מכולם", הוא אומר. "לאחר שראיתי אותו מופיע, היה לי חלום לשיר אתו יום אחד, והנה סוף-סוף החלום התגשם".

"רוב חברי התזמורת שנגנו עמנו לא נחשפו מימיהם לצלילים הללו. ובכל זאת, כולם התלהבו". פרלמן והלפגוט(צילום: ליזה מריה מזוקו)

הלפגוט המשמש כחזן בית הכנסת פארק איסט במנהטן, נפגש במקום לצילומים משותפים עם פרלמן ונטסקי, ושלושתם

מתקשים להבין איך לא עשו את זה קודם. "זוהי מוזיקת שורשים של ממש", נטסקי אומר. "מוזיקה המושפעת ממקורות רומניים, אוקראינים, רוסים וצועניים, עם נוכחות יהודית כבידה. אני משווה את זה לבלוז: כשיהודים התפללו, הם בכו. ליהודים יש תחושת נהי אפילו כשהם שמחים. לכן המוזיקה הזו היא גם אוניברסלית: יש בה את התמהיל הנכון שבין שמחה ועצבות עד דמעות".

ואם כבר בינלאומית - פרלמן מעיד כי "רוב חברי התזמורת שנגנו עמנו הגיעו מרקעים שונים לחלוטין. הם ברובם לא נחשפו מימיהם לצלילים הללו. ובכל זאת, כולם התלהבו, במיוחד מהשירה של הלפגוט. אפילו אם לא שמעת את זה בעבר, יש משהו פנטסטי בקול שלו. זו תחושה מדהימה".