ברוניי: סולטנות גז ונפט - בלב אזור מחלוקת
חיים בה רק כ-400 אלף איש, על שטח זעיר השווה בגודלו לרבע מישראל. מן הסתם, איש לא היה נותן דעתו עליה אילולא ניחנה במשאבים יחודיים המשנים את התמונה ובעצם מעצבים את פניה ואת רמת החיים בה: גז ונפט, והרבה. הכירו את ברוניי
במקור, לפני שהחלה החדירה של מעצמות המערב אל דרום מזרח אסיה, הייתה ברוניי סולטנות גדולה בהרבה והשתרעה על פני שטחים נרחבים השייכים היום למלזיה והפיליפינים . פעילותן של חברות הסחר של הכתר הבריטי ושל הנסיכויות של מלזיה נישלה אותה לאט לאט מנכסיה הגיאוגרפיים, עד שהגיעה לבסוף לגודל המצומצם שבו היא מסתפקת היום. אם היא לא נעלמה לחלוטין זה משום שיש לעולם המערבי אינטרס חזק שהיא תמשיך להתקיים.
כתבות אחרונות מאת טל רשף :
עובדים בסין? כך לא תסתבכו עם רשויות ההגירה
מיאנמר: פוטנציאל של 30 מיליון מנויי סלולר
שחיתות ועוני בהודו: הצצה לכלכלה אחרת
האינטרס נמצא עמוק מתחת לאדמה. ברוניי יושבת על גבי מצבורים המוערכים בכמיליארד חביות נפט וכ-11 מיליארד מטר מעוקב גז, וזה די הרבה בשביל תושביה - 400 אלף איש. האוצר הקורץ הזה הופך אותה ליעד צבאי נוח באזור ים סין הדרומי אשר גם כך הוא אזור נפיץ מאוד עם התנגשויות אינטרסים ונוכחויות צבאיות מסיביות.
חוסר היציבות הזה טילטל את ההיסטוריה של ברוניי: בין ממשל עצמי לבין השתלטויות זרות, היא נכבשה בתקופות שונות על ידי ספרד, על ידי בריטניה ואפילו על ידי מושבת פיראטים. הפעם האחרונה בה נכבשה ברוניי הייתה במלחמת העולם השניה בידי הצבא היפני הקיסרי, אשר מיהר לרתום את שדות הנפט שלה לצרכיו. האמריקאים והאוסטרלים, ששיחררו אותה מאוחר יותר, העבירו אותה שוב לידי הבריטים ששלטו בה עד לקבלת עצמאותה ב-1984.
ברוניי קרובה מדי לטעמה למירוץ החימוש האסיאתי. בשנות ה-60 וה-70 הביטה ברוניי מקרוב אל מלחמות וייטנאם השונות ועל התהפוכות הפנימיות שעברו על מלזיה ואינדונזיה, והיא שוכנת בקירבה מדאיגה לאיזור העימות של איי ספראטלי, המאיים להוות זירת קרב בין וייטנאם, סין והפיליפינים.
ברור לסולטן חסנאל בולקיה שצבאו הקטן לא יוכל להוות מחסום במידה ואחת משכנותיו תחליט לפלוש אל ארצו על מנת להשתלט על אוצרותיה, כנראה משום כך הוא שם את מבטחו באיסלאם, מקיים שלטון דת קפדני אבל גם דואג לצד זאת לצייד היטב את צבא ברוניי ולצד עזרת האל גם לשמור אצלו חיל מצב בריטי שנשאר שם מאז קבלת העצמאות.
המסגדים מפוארים, והתושבים לא משלמים מס הכנסה
כן, ברוניי היא מדינה מוסלמית אדוקה, המסגדים שלה מפוארים בקנה מידה המזכיר את נסיכויות הנפט של המפרץ הפרסי, בחדרים במלונותיה מסמן חץ על התקרה את כיוון התפילה למכה, ובראש מערכת הדת במדינה עומד הסולטן. זאת מערכת של יחסי דת ומדינה שבה שני הצדדים מגינים זה על זה.
דמוקרטיה לא נכללת במבנה הזה: בסולטנות הקטנה הזאת אמנם יש זכות בחירה לכל אזרח מעל לגיל 18, אבל מאז הקמתה לא הייתה לו הזדמנות לעשות בכך שימוש. הסולטן הוא השליט האבסולוטי, הפרלמנט והממשלה ממונים על ידיו וגם להם אין סמכויות של ממש.
הנפט והגז הם מקור עושר עצום שמאפשר רמת חיים גבוהה עם הכנסה שנתית ממוצעת של מעל ל-40 אלף דולר לאיש, בלי תשלום מס הכנסה ועם סבסוד ממשלתי של מרבית ההוצאות האישיות, כולל האורז המהווה את בסיס התפריט וסמל לצרכיו של האדם.
הפטרו-דולרים מהווים 90% מהיצוא של המדינה ו-50% מהכלכלה הכוללת שלה, זה מאפשר כאמור לבנות מסגדים מפוארים וממוזגים ולצידם ארמונות בסגנון אלף לילה ולילה, לסלול כבישים ושדות תעופה בג'ונגל, ולקיים חברה עשירה מאוד, שהיא, אם תרצו, וילה בלב הג'ונגל של חוסר היציבות המאיים על מזרח אסיה, ועל כל אלה חשוב להוסיף כי התלות במאגרים גם מהוה מקור לדאגה כלכלית.
מקור לדאגה? ובכן, המאגרים גדולים יחסית לגודל המדינה ומנוצלים בתבונה, אך גם כך הם צפויים להגיע למיצוי ביום מן הימים, כאן כמו בכל מדינת נפט אחרת. בשנים האחרונות, לאחר שסיימה לבסס את עצמה, מנסה הסולטנות של ברוניי לבנות אפיקים כלכליים חליפיים, לעת עתה בלי הצלחה. כסף רב הושקע בבניית תשתיות, בביסוס מערכת החינוך, בהקמת מוסדות פיננסיים ואתרי תיירות, וכל אלה בנסיון ליצור מקורות הכנסה עתידיים שימשיכו להתקיים גם כאשר ייבשו הבארות.
נכון להיום, במסגרת שוק מוצרי היוקרה של אסיה, ברוניי היא מדינה אטרקטיבית מאוד לחברות ואנשי עסקים מרחבי העולם. השקעות זורמות אליה לפעולות המתבססות על עסקי האנרגיה שלה, חברות טכנולוגיה וחברות פרוייקטים מתחרות על מכרזי הקמת תשתיות, ספקי מוצרי יוקרה ממהרים לענות על צרכי משפחת הסולטן והשכבה העשירה שסביבם, והמלונות ואתרי התיירות משגשגים בזכות כל אלה, ובזכות אנשי ממשל מרחבי העולם המגיעים על מנת לזכות באבק כוכבים.
אין כניסה לבעלי דרכון ישראלי
לישראלים יש קושי להשתלב בכך משום שהמדינה המוסלמית הזאת לא מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ישראל, ולא מאשרת כניסת בעלי דרכונים ישראלים אל שטחה. אין זה אומר שאין בה פעילות מסחרית ישראלית - אלה שעושים זאת מסתייעים בדרך כלל בנציגים בעלי דרכונים זרים.
הסולטנות לא ממהרת לבדוק בציציותיו של המגיע אליה, כל עוד הדרכון שלו הוא בצבע הנכון וכל עוד יש לו מה להציע. חברות ויזמים ישראלים רבים מרחרחים סביב הסולטנות ומחפשים בה מדרך רגל, ולא פעם אני מקבל פניות לאתר קשרים בברוניי, בעיקר במסדרונות הממשל שלהם, פניות שלא קל לתת להן מענה. מי שמכיר בה אנשים המכירים אנשים מחזיק בידו אוצר המחכה למימוש.
עד מתי זה ימשך? ובכן זה מסוג המקרים המוגדרים כשאלת מיליון (או מיליארד) הדולר. כדי לענות על כך צריך לבדוק כמה זמן עוד ימשיכו הבארות והקידוחים לספק גז ונפט, האם יצליח השלטון ליצר בסיס כלכלי חליפי בהשקעות העתק שלו, ומעל לכל מה יקרה במרחב הגיאו-פוליטי שמסביב. ים סין הדרומי הוא אחד האזורים הנפיצים ביותר בעולם, ואם הוא יתלקח ייתכן וגם חיל המצב הבריטי לא יוכל להושיע את הסולטן ואת כלכלת המדינה שלו.
טל רשף מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, יועץ לפיתוח עסקי ועסקים באסיה , מחבר הספר המדריך הישראלי לעסקים בסין. מרצה לתרבויות בחברות ובחוגי בית
לפנייה לכתב/ת 
