האלוף אברהם (ברן) אדן נפטר בגיל 86

39 שנים לאחר מלחמת יום כיפור שבה לחם בגבורה כדי להדוף את הכוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ, הלך הלילה (יום ו') לעולמו אלוף אברהם (ברן) אדן בביתו ברמת השרון והוא בן 86. בשנים האחרונות נאבק אדן במחלה קשה. נטע דור, בתו של אדן, סיפרה ל-ynet כי בשנים האחרונות היה אביה עסוק בתיעוד היסטורי של תולדות הפלמ"ח במוזיאון הפלמ"ח בתל-אביב. לדבריה, הוא למד עריכת וידאו וכך למעשה יצר סרטים תיעודיים על תקופת הפלמ"ח ולידת המדינה. דור ציינה כי עד לפטירתו היה אביה צלול לחלוטין. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, 11 נכדים ושישה נינים.

מסביר לראש הממשלה מאיר במהלך המלחמה(צילום: יצחק שגב, לע"מ)

ברן נולד בכפר גלעדי בשם אברהם אידלסון. בנעוריו היה חבר בתנועת השומר הצעיר. את לימודי התיכון עשה בבית ספר תיכון חדש בתל-אביב. ב-1943 התגייס לפלמ"ח ושימש כמדריך ספורט. השתתף בפעולה לשחרור המעפילים ממחנה המעצר הבריטי בעתלית ב-1945. שנה לאחר מכן, במסגרת משותפת של הפלמ"ח והשומר הצעיר, יצא להתיישבות בנגב, במצפה גבולות ואחר כך, במסגרת מבצע 11 הנקודות, בקיבוץ נירים. במקביל המשיך את פעילותו בפלמ"ח ועבר קורס מ"כים וקורס מ"מים.

משה דיין עם אברהם אדן במלחמת יום כיפור על גדות התעלה(צילום: יהודה ציון, לע"מ)

במלחמת העצמאות שימש כמפקד פלוגה בחטיבת הנגב והשתתף בקרבות רבים: כיבוש חירבת אל פאר, משטרת עימרה, שועוט וחירבת מעין, מבצע יואב, מבצע משה, מבצע חורב

 ומבצע עובדה. במסגרת מבצע עובדה נמנה על כוח החלוץ של חטיבת הנגב שהגיע לתחנת המשטרה באום רשרש (לימים - אילת). אדן היה זה אשר טיפס על התורן ותלה את דגל הדיו המפורסם.

גם לאחר המלחמה המשיך בשירות צבאי. ב-1949 הוצב בכוחות השריון. הוא הקים את יחידת השריון הראשונה שקלטה טנקים מדגם "שרמן", וכיהן כמפקד קורס קציני שריון. ב-1950 עבר קורס מג"דים ולאחר מכן מונה לקצין מבצעים בפיקוד דרום. ב-1952 פרש אדן מצה"ל והשתקע בקיבוץ נירים. בראשית 1956 שב לצה"ל ובמלחמת סיני פיקד על גדוד טנקים אשר כבש את מתחם אבו-עגיילה, אחד הקרבות הנודעים במורשת חיל השריון.

ברן מניף את דגל הדיו ב-1949(צילום: מיכה פרי, לע"מ)

שנה לאחר מכן עבר קורס שריון מתקדם בצבא ארה"ב. עם שובו לישראל מונה לקצין אג"ם גייסות השריון. ב-1960 מונה למפקד חטיבה 7 בגייסות השריון. לאחר מכן מונה למפקד בית הספר לשריון. ב-1964 החל בלימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה, באוניברסיטה העברית בירושלים.

במלחמת ששת הימים (1967) שימש אדן כסגן מפקד אוגדה (תחת פיקודו של אלוף יפה), שלחמה בציר המרכזי בחצי האי סיני, וכבשה את ג'בל ליבני, ביר חסנה ואת מעבר המיתלה. ב-1968 עסק בארגון ובניית כוחות השריון שהוצבו בחצי האי סיני, עמד בראש צוות תכנון המעוזים לאורך תעלת סואץ (קו בר-לב). מאוחר יותר מונה למפקד אוגדת סיני.

במהלך המלחמה(צילום: משה מילנר, לע"מ)

ב-1969 קודם אדן לדרגת אלוף ומונה למפקד גייסות השריון. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 פיקד על אוגדה 162 שנטלה חלק מכריע בקרבות המלחמה בחזית המצרית וספגה אבידות רבות. אוגדה 162 השתתפה בבלימת מתקפת הכוחות המצרים בתחילת המלחמה, בניסיון התקפת הנגד ב-8 באוקטובר, בחציית תעלת סואץ ובאיגוף הארמיה ה-3 המצרית. במהלך המלחמה נהרגו 550 חיילים מאוגדת 162 וכ-1,200 נפצעו.

האלוף אדן עם הזמרת יפה ירקוני ב-1973(צילום: דוד רובינגר, לע"מ)

למן תום המלחמה התנהל עימות ציבורי ואישי בין מפקדי חזית הדרום (אדן, שמואל גונן, אריאל שרון, חיים בר-לב ואחרים), סביב מהלכי המלחמה, תפקודו של כל אחד

 מהם וחלוקת האחריות על כשלונות והצלחות המלחמה. בדו"ח ועדת אגרנט אשר עסקה בחקר אירועי המלחמה לא נמתחה ביקורת אישית על תפקודו של אדן.

ב-1974 מונה אדן לאלוף פיקוד דרום. מספר חודשים לאחר מכן מונה לנספח צה"ל בשגרירות ישראל בארה"ב. בגלל שהתראיין לעיתונות הישראלית בנושא מלחמת יום הכיפורים בעודו מכהן בתפקיד צבאי, הושעה באופן זמני מהתפקיד. לאחר סיום תפקידו פרש מצה"ל ופנה לפעילות עסקית. ב-1984 מונה למבקר משרד המשטרה. ב-1993 יצא לגמלאות. חבר במועצה לשלום ולביטחון, ובתנועה לאיכות השלטון. נשוי למרים, חברת פלמ"ח.

אדן כתב שני ספרים: "עד דגל הדיו" - על אודות שירותו בפלמ"ח, ו"על שתי גדות הסואץ" - על אודות מלחמת יום הכיפורים.