למרות הגמגום: מלמד ילדים כיצד לדבר מול קהל
למרות הגמגום הצליח עו"ד רונאל פישר להפוך לרטוריקן מצליח. כעת הוא מייעץ להורים כיצד לנסוך בילדיהם ביטחון וללמד אותם לדבר נכון מול קהל. "מערכת החינוך לא מלמדת את הילדים איך לדבר נכון וזו בעיה גדולה מאד בעיניי", הוא אומר
הילדים שלכם מדברים איתכם או מסמסים לכם? אנחנו מתלוננים שהילדים נמצאים כל הזמן מול המסכים ומתקשרים אחד עם השני בעיקר באמצעות טקסטים חסרים ומלאי שגיאות. אנחנו מתלוננים, ובצדק, שהיכולות הוורבליות שלהם הולכות ונפגעות והם כבר לא יודעים איך לנהל שיחה.
עו"ד רונאל פישר, שמוכר בזכות ההופעות הטלווזיוניות שלו וסיפורו האישי שלו כמגמגם מלידה, חושב שאנחנו פשוט כבר לא יודעים איך לדבר נכון. "אנשים לא יודעים איך להעביר מסר וגם לא איך לדבר בשפה תקנית", הוא מסביר. "מערכת החינוך לא מלמדת את הילדים איך לדבר נכון וזו בעיה גדולה מאד בעיניי. אני חושב שוויתרנו על הזכות לדבר עברית טובה וזה חבל מאוד".
עוד כתבות על בעיות בדיבור בערוץ הורים
- לא מבינים אתכם? כך תטפלו ב"דיבור חטוף"
פישר, כאמור, הוא מגמגם מלידה. למרות זאת הוא הפך לרטוריקן מצליח, מה שגרם לרבים לבקש את עצתו. "המקצוע שלי הוא לדבר, להעמיד משנה סדורה, אינטליגנטית. הדיסוננס בין המקצוע שלי יחד עם הגמגום, גרם לאנשים לבוא אליי ולבקש עצה", הוא אומר. לדברי פישר הוא פוגש הרבה מאוד הורים לילדים שמבקשים לדעת איך אפשר ללמד אותם לדבר ולעמוד מול קהל, כיוון שהם מתוסכלים מכך שיש להם מה לומר אבל הם חסרי ביטחון ולא יכולים להוציא זאת אל הפועל.
"אם יש למישהו תוכן חשוב, רצוי ללמוד איך להעביר אותו לקהל השומעים", הוא מסביר. "זו בדיוק הבעיה שלנו - אנחנו לא יודעים את כל שיטות 'האיך' ובנוסף לוקים גם בשימוש בשפה נכונה. זה מצער כאשר יש לך תכנים ראויים אבל השפה לא ראויה".
500 ילדים שמתמחים באומנות הדיבור
אבל למרות הפסימיות, נראה שדווקא יש עתיד לרטוריקה במדינת ישראל. היום (ד') 500 תלמידים מ-73 בתי ספר בארץ - מספר שיא - משתתפים בתחרות הדיבייט הארצית של תוכנית "שיח ושיג", שמופעלת זו השנה השלישית ברציפות על ידי המרכז להעצמת האזרח בשיתוף עם משרד החינוך ומרכז יוני כהן אידוב לדיבייט ורטוריקה.
פישר הוא האורח המרכזי במושב הפתיחה של התחרות. הוא יופיע בפני התלמידים ויספר את סיפורו האישי. "כילד חוויתי חוויות קשות שקשורות לגמגום. אבל בכל מה שקשור לשימוש בשפה, לא חוויתי בושה כי בשלב מאוד מוקדם הבנתי שאני יכול לומר דברים חכמים ונכונים, ולמדתי שאנשים רצו לשמוע את זה למרות הקושי הפיזי".
על פי כללי התחרות לכל קבוצה פרק זמן קצוב לנאום, לרוב עד 15 דקות, במסגרתו עליהם לשכנע את הקהל והשופטים לתמוך או להתנגד להצעה מסויימת. בהמשך עולים נציגי הקבוצה היריבה, שתפקידם להציג טיעונים נגדיים ולהפריך את טיעוני היריב.
פישר חושב שהעימות בין מיט רומני לברק אובמה הוא דוגמה נהדרת ואקטואלית לכוח הרטוריקה. "אפשר ממש לראות על פי צורת העמידה שלהם איך הכינו אותם לעימות ואיפה הדגשים", הוא מסביר. "יש קשר עמוק בין הביטחון העצמי לבין עמידה מול הקהל, אבל בסופו של דבר מדובר ביכולת לשמוע ולהישמע".
הוא אופטימי לגבי הילדים שבוחרים לבוא לתחרויות כאלה. "כל העניין הוא לחשוב מחוץ לקופסה, כי האנשים שחושבים מחוץ לקופסה הופכים להיות הרטוריקנים המעניינים ביותר".
איך אפשר ללמד את הילדים לדבר?
כאמור, פישר בטוח שצריך ואפשר ללמד את הילדים איך לדבר ויותר מזה, להעביר את המסרים שיש להם בצורה הטובה ביותר. איך עושים זאת? אלו העצות שלו:
1. התחילו במינוס ולא בפלוס: לפני שלומדים לדבר, צריך לדעת להקשיב. זו אחת הבעיות שלנו, אנחנו פשוט לא יודעים להקשיב, כל הזמן בוער לנו לומר משהו. ההקשבה, היא אחד התחומים היחידים בהם אתה מנצח אם אתה לא קופץ ראשון.
2. למדו להסביר את הדברים בצורה לוגית: רוב האנשים רוב הזמן לא מסוגלים להעמיד משנה סדורה לוגית. לפעמים הדברים שלהם נראים כמו תמונה של פיקאסו, העיניים לא במקום, הרגליים בראש ואת הסנטר לא מוצאים עד היום. לפני הכל צריך להבין מה רוצים לומר, ואז לטעון אותו בצורה לוגית ומסודרת.
3. נסו למצוא מכנה משותף: טיעון טוב לעולם לא יכול להתחיל מבלי שיש מצע משותף המובן לשומעים. זו בעיה שחוזרת על עצמה לא מעט, אנשים מנהלים דיאלוג ביניהם ללא כל מצע משותף.
4. השתמשו בטכניקת "להלן": מדובר באחת הטכניקות החשובות ביותר. אם אני רוצה במהלך שיחה לחזור על מושג כלשהו כמה פעמים, וחשוב לי שהצד השני יבין שאני לא מוותר על שום פרט, אז כדי לא לחזור ולשעמם את בן שיחי, אני מגדיר אותו כ"להלן", כך אני לא מפסיד שום פרט, אבל גם לא חוזר על עצמי יותר מדי פעמים.
5. תנו לילד להרגיש שאתם מתעניינים בו: זה נכון בעיקר בגיל צעיר, אנחנו נוטים לחשוב בטעות שילד לא "קורא" אותנו נכון. אבל בעצם הוא קורא את מה שאנחנו אומרים, אבל לא את מה שאנחנו מרגישים.
"אם יש ילד בעל יכול רטורית מרשימה ותכנים מצויינים אנחנו צריכים להעביר לו בעיניים, ברגשות, בתנועות ולהתעניין באמת שהוא אומר", הוא מוסיף. "זו התרומה החשובה ביותר והאמירה המשמעותית ביותר עבורו, שמה שיש לו לומר ראוי שיישמע".
הבעיה העיקרית: חוסר הקשבה לילדים
נקודה חשובה נוספת אליה פישר מתייחס היא שלדעתו אנחנו פשוט לא מקשיבים לילדים. "כדאי מאוד להקשיב להם כי יש להם מה לומר, ופעמים רבות הם מלמדים אותנו. העניין שלנו והסקרנות שלנו בילדים מפתחים אצלם לגיטימציה רגשית ושכלית להיות יצירתיים ולהתבונן מחוץ לקופסה. היכולת להיות רטוריקן מוצלח נובעת בדיוק מהמקום הזה. ככה בדיוק אני הצלחתי".
ואם אם אין מה לומר? פישר מסביר כי כבר במאה ה-19 ניסו פילוסופים להבין את הפילוסופיה של הלשון והשפה. בהתחלה היו כאלו שאמרו כי השפה נחלקת לשניים: אמת ושקר וכל השאר. פילוסופים מאוחרים יותר אמרו שבאמצעות השפה אנחנו עושים דברים. "אבל היו גם פילוסופים שאמרו שיש לשפה הרבה מאוד שימושים, ובין השאר, אם אי אפשר לעשות איתה דברים, אז עדיף לשתוק", הוא צוחק.
לפנייה לכתב/ת 
