איך לקחו את המגרש ונתנו ליהודים

לפני עשרות שנים, כשהייתי ילד קטן, הגעתי יחד עם ילדים אחרים לטקס חנוכת מגרש הכדורגל החדש של שכונת אום טובא בירושלים. משחק ההשקה הפך לחגיגה גדולה, רבים הגיעו לאזור הנידח שבו שכן המגרש. המארגנים הבטיחו מיץ ועוגיות. המשחק הפותח היה משחק ביתי בין שתי הקבוצות השכנות, צור-באהר ואום טובא. אבל זה לא היה באמת חשוב. מה שחשוב היה משמעותו הטקסית של האירוע. באותו יום, עם סיום החגיגות, חזרתי הביתה מלוכלך בעפר. המגרש החדש היה כמובן פיסת אדמה ללא דשא וללא מתקנים. היציע היחיד היה מורכב מערימות העפר ופסולת הבנייה שסבבו את המגרש. הוא הוקם על ידי קבוצה של תושבים ביוזמתם, על אדמותיהם באזור הדרום מערבי של השכונה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תואר ראשון במדעי הכלום / ענת שפירא

חילונים ודתיים: כבר לא שתי עגלות / משה רט

בשנת 1997 נוסדה שכונת הר חומה, וכביש הגישה לשכונה החדשה עבר בצמוד למגרש הכדורגל. בתחילה תושבי אום טובא המשיכו להשתמש במגרש הכדורגל באין מפריע, ותושבים ומבקרים שעברו בכביש הראשי של השכונה יכלו להבחין בשחקנים.

הר חומה היא ההתנחלות היהודית הראשונה במזרח ירושלים שהוקמה אחרי הסכמי אוסלו, וזאת אחרי שצוותי המשא ומתן הפלסטינים והישראלים הגיעו להבנות לגבי ההסדר בירושלים, ולפיו השכונות היהודיות שנבנו לפני ההסכם יישארו בידי ישראל. כמובן, בעיני תושבי אום טובא, הר חומה הינה עוד התנחלות שגזלה חלק מאדמותיהם.

גני שעשועים - ליהודים בלבד

במשך הזמן הוקמו בסמוך למגרש הכדורגל תחנת משטרה וגן ילדים עבור היהודים, שניהם בקרוואנים מאולתרים. מאז שכונת הר חומה ממשיכה להתפתח. זאת שכונה מודרנית שבכל פינה ניתן להבחין בה בגנים ציבוריים, גני שעשועים, בנייני ציבור, כבישים מרווחים ומערכות מים, ניקוז וחשמל מודרניות. כל תושב מתושבי אום טובא מבחין באיכות החיים הזאת של שכניו היהודים היטב, ממרפסת ביתו.

הר חומה. תשתיות שהשכים יכולים רק לחלום עליהן(צילום: רויטרס)

עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, גן הילדים הדתי סמוך למגרש הכדורגל גדל, והתווספו לו עוד כמה קרוואנים. אלא שהפעם, ילדים מאום טובא שהגיעו לשחק במגרש הכדורגל, גורשו משם על ידי המשטרה. הורים ותושבים שהגיעו זועמים למחות על המעשה גורשו אף הם, וחלקם נעצרו.

לא ברור למה הסיפור הזה קומם אותי במיוחד. אולי בגלל הזכרונות הרחוקים שלי מהילדות. מי שחי את המציאות של התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים רואה כל יום דברים קשים בהרבה: תקיפת ערבים ופציעתם במערב העיר היא עניין של שיגרה. האפליה במתן השירותים העירוניים ברורה לעין כל וגם בכירי העירייה לא מכחישים אותה.

החלטתי, אם כן, לנסות ולבדוק את סיפור מגרש הכדורגל של אום טובא לעומק. לתומי חשבתי ש היה מדובר רק במקרה בודד, שאולי הילדים הפלסטינים הפריעו ובעקבות זאת גורשו לביתם. אלא שהתברר שילדי ותושבי הר חומה חושבים שהמגרש הזה הוא שלהם. לאחרונה הם אף ארגנו יריד אוכל ותרומות מבית לבית כדי לאסוף כסף לשפץ את המגרש. קוממה אותי במיוחד העובדה שלצורך זה העירייה הקציבה לשיפוץ המגרש יותר מארבעה מיליון שקלים כבר ב-2011. למעשה, המגרש לא שופץ עדיין רק בגלל מחלוקת בין המנהל הקהילתי בהר חומה לבין העירייה על פתיחת המגרש בשבת, לטובת אחת מהקבוצות הירושלמיות היהודיות, כדי שיהווה מגרש אימון ביתי שלהם.

אמרתי לעצמי, עוד פעם בתמימות לב, שהעירייה שאחראית גם לתושבים הפלסטינים, שהם שליש מתושבי העיר הזאת, דואגת גם לצרכיהם הספורטיביים, ובטוח שאנשיה מבינים שגזילת מגרש משחקים מילד בכוח היא פשע, שלא מוסיף לדו קיום בעיר הזאת. חשבתי שברור לעירייה שזו דרך מסוכנת לתת לנו תמיד להבין את המציאות בכוח ובעל כורחנו. כשבדקתי באום טובא אם שוחחו עם התושבים על בניית מגרש חלופי לפני שיפוץ הנוכחי, או שהעלו אפשרות שהמגרש יהיה משותף ליהודים וערבים - התאכזבתי לגלות שלא כך היה.

נראה שבעיר הזאת שני העמים ימשיכו לחיות יחד, עם הסכם או בלעדיו, ולמרות המדיניות הישראלית המכוונת והמתמשכת להדיר את רגלינו מירושלים. אני עדיין מקווה שהקולות השפויים יפנימו שהשאיפה לחיים בכבוד של התושבים הפלסטינים היא אינטרס גם שלהם. קיוויתי שיקום מישהו ממקבלי ההחלטות ויבין שצריך לתת לילדים הפלסטינים הזדמנות שווה ליהנות מהילדות שלהם, ולא להעמיס עליהם מטענים כבדים שימשיכו להיערם בכל מהלך חייהם, וברגע שיתפוצצו כולנו נתחרט.

פואד אבו חאמד, תושב שכונת צור באהר בירושלים, יו"ר העמותה לדיאלוג ופיתוח תרבותי וחברתי בירושלים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל: opinions@y-i.co.il