סיפורה של icq: מהחברות ששינו את ישראל
צעירים ארוכי שיער בעלי רעיונות מצוינים יש למכביר בעולם, אבל לא כל אחד יכול היה לגשת בכנסים למנכ"ל AOL, כמו שעשה יוסי ורדי. הוא הבין בזמן אמת שעולם האינטרנט — לפחות באותם ימים — דומה למערב הפרוע: עליך לתקוע יתד בשטח וליצור נוכחות. פרק מהספר: "חברות ששינו את העולם"
הספר "חברות ששינו את העולם" בהוצאת מטר שיצא לאחרונה, מספר על חברות בינלאומיות וחברות ישראליות שעשו היסטוריה ושינו את פני המציאות. להלן הפרק העוסק בד"ר יוסי ורדי וחברת ICQ.
- שיחת טלפון אחת בשווי 182 מיליון דולר
תעשיית היי-טק היתה בארץ עוד לפני לידתם של ארבעת המייסדים: החברות כבדות הראש והמעולות אלסינט, סאיטקס, אלביט ועוד; ו"אקזיטים" — מילה שלא היתה מוכרת בארץ עד מיראביליס — יהיו לימים גדולים יותר.
עם זאת, שום דבר לא הכין את תושבי המדינה לרגע שבו בישרו כותרות העיתונים שחברה שהקימו ארבעה צעירים, ילדים כמעט, ואביו של אחד מהם שנתיים קודם לכן, נמכרה לחברת ענק אמריקנית — בלא שהראתה רווח ולו של אגורה אחת; וששלושה צעירים בשנות העשרים לחייהם — שניים מהם לא סיימו בית ספר תיכון — מקבלים כל אחד 70 מיליון דולרים במזומן, ובעתיד עוד כמה עשרות מיליונים (הרביעי, אמנון עמיר, פרש לפני מכירת החברה).
ימי העושר
סיפור הצלחתה של מיראביליס עולה בקנה אחד עם סיפורי הפיתוחים הטכנולוגיים והעושר הבלתי נתפס שבאו עם ביל גייטס, סטיב ג'ובס ואחרים. ראשיתו היא הרגע בשנת 1996 שבו התכנסו בדירה אחת ארבעה צעירים, פליטי חברות אמיגה וזאפה למשחקי מחשב: אמנון עמיר, ספי ויגיסר, אריק ורדי ויאיר גולדפינגר — הרכב מאוזן, הם טוענים: אמנון ויאיר אקדמאים, ספי ואריק נושרי תיכון.
שם הם מחליטים לחשוב יחד עד שיֵצא עשן לבן — כלומר עד שיהיה להם רעיון לפיתוח טכנולוגי ברשת האינטרנט, שבימים הרחוקים ההם היתה מושג למביני דבר בלבד. הקו המנחה שלהם היה הרצון למצוא משהו שהם עצמם ירצו להשתמש בו, משום שסברו, ובצדק, שמרבית המשתמשים ברשת, באותו זמן לפחות, דומים להם. לאחר כמה ימי מחשבה החליטו על פיתוח דרך מהירה וישירה לקבל ולשלוח מסרים. הרעיון הוליד מוצר מהפכני: תוכנה חינמית, ICQ שמה — קיצור אינטרנטי שהגייתו נשמעת כמו "I Seek You", "אני מחפש אותך". במונחי היום היה זה שילוב של צ'אט ודואר אלקטרוני, ויותר מכך: משתמשי ICQ היו לקהילה מגובשת, ונהיו — שוב, במונחים שאז איש לא חשב עליהם — לרשת חברתית, ובתוכה אלפי קבוצות מובדלות.
הפיתוח היה החלק הקל: בתוך שלושה חודשים בלבד היתה לארבעה גרסה 1.0. ההשקעה הראשונית באה מאביו של אריק, ד"ר יוסי ורדי; הוא השקיע עוד לפני שראה במה מדובר. לימים סיפר שכאשר נכנס לביתו של אמנון וראה שם לראשונה על מסך המחשב כיצד ניתן לראות בכל רגע מי מחובר לרשת בעולם כולו, הבין שהעולם השתנה לתמיד.
תשומת הלב התקשורתית התמקדה בארבעת הצעירים, אבל בלי ורדי האב — בלי כספו ובעיקר בלי קשריו — מיראביליס כנראה לא היתה ממריאה, ואולי לא היתה קיימת כלל.יוסי ורדי, המכונה בישראל "הגורו של האינטרנט", למד אלקטרוניקה בבית הספר של חיל האוויר ואחר כך בטכניון. לאחר תקופה קצרה ברפא"ל הקים בשנת 1969, כשהיה רק בן 27, עם חמישה שותפים את טכ"מ (טכנולוגיה מתקדמת), חברת התוכנה הגדולה בישראל, שלימים תגדל להיות נס טכנולוגיות.
שנה לאחר מכן מונה למנכ"ל משרד ממשלתי — משרד הפיתוח. שנה אחר כך היה בין מייסדי חברת כי"ל (כימיקלים לישראל) והיה ליו"ר החברה. תחנתו הבאה היתה ארצות הברית, כמנהל רשות ההשקעות בצפון אמריקה, שם הקים קרנות מחקר משותפות לארצות הברית וישראל. עם שובו לארץ ב־1977 היה ורדי ממקימי משרד האנרגיה וכיהן כיו"ר ומנכ"ל חברת הנפט הלאומית. שנתיים אחר כך עזב לבנק העולמי. לימים הקים את קרן "יוזמה", והיה מעורב בשיחות השלום עם מצרים, ירדן, הפלסטינים וסוריה. זה שלושים שנה עיסוקו הוא ייעוץ, ייזום והקמת חברות.
מקור מימון ואדם מקושר
חשיבותו של ורדי האב היתה כפולה: כמקור מימון וכאדם מקושר. הוא נתן את מאה אלף הדולרים הראשונים להקמת העסק, וכך באמצעותם ובאמצעות מימון נוסף של כמה שותפים לא נזקקה מיראביליס להשקעת קרן הון סיכון.
הודות לכך לא דולל חלקם של השותפים המקוריים — פרט לחלקו של אמנון עמיר שהחליט לשוב לאקדמיה ללימודי תואר שלישי במכון ויצמן, ולכן מכר את מרבית המניות שהיו ברשותו. יוסי ורדי היה אדם מוּכּר בעולם, ועולם העסקים והיזמות היה מוכר ונגיש לו.
צעירים ארוכי שיער בעלי רעיונות מצוינים יש למכביר בעולם, אבל לא כל אחד יכול היה לגשת בכנסים למנכ"ל AOL, כמו שעשה יוסי ורדי, ולהראות לו את גרף המשתמשים המזנק של מיראביליס. ורדי הבין בזמן אמת שעולם האינטרנט — לפחות באותם ימים — דומה למערב הפרוע: עליך לתקוע יתד בשטח וליצור נוכחות; אם יבואו המשתמשים והמוצר שלך יכה את מתחריו, יבואו הכסף והרווחים בהמשך.
לכן, המטרה היתה להגיע לכמה שיותר משתמשים בתוכנה החינמית בכמה שפחות זמן.לאחר פיתוח הגרסה הראשונה יצאו ארבעת המייסדים לארצות הברית, לסאניוויל בקליפורניה. בנוסטלגיה מועטה הם מציינים תקופה זו היום כשלב ה"צוללת". כמו בסיפורי סטארט־אפ רבים הם עבדו יום ולילה בתוך דירה קטנה, אכלו מגשי פיצה ושקדו על שיפור התוכנה. חודשים ספורים קודם לכן הונפקה בוול סטריט נטסקייפ (Netscape) — החברה שפיתחה את הדפדפן הראשון, ולפתע פרץ האינטרנט לתודעה.
הם ידעו שיש להם מוצר מנצח, והשאלה היתה רק אם הוא יספיק בעולם האינטרנט המשתנה במהירות. לאחר השיפור וכשהחברה גדלה, הם התמקמו בבניין מרופט בהדר יוסף בתל אביב והעסיקו בעיקר צעירים כדי שיענו לכל המיילים שהחלו להגיע לחברה (לכל גולש היה עמוד אישי). למעשה היתה ICQ הרשת החברתית הראשונה בעולם. ב־1998 הצטרפו לקהילה מיליון משתמשים מדי חודש.עדיין מדהים לחשוב על כך: 18 חודשים בלבד — מחצית הזמן הדרוש לעשות תואר ראשון באוניברסיטה — עברו מהרגע שבו ישבו הארבעה לחפש רעיון שיוכלו לפתח, מצאו אותו ופיתחו את התוכנה, הפיצו אותה לעשרות מיליוני משתמשים ומכרו אותה בהון עתק. במונחי השקעה: 3.2 מיליוני דולרים הושקעו בחברה מרגע הרעיון הראשוני ועד מכירתה. תשואה נאה: כ־130 דולרים תמורת כל דולר השקעה.
שני מהפכים
ICQ חוללה שני מהפכים: האחד ברמה העולמית והאחר מקומי. בפעם הראשונה, כל שני בני אדם בעולם שיש להם מחשב ואינטרנט יכלו לתקשר זה עם זה. בארץ נוצר "אפקט מיראביליס": בפעם הראשונה ראו בזמן אמת איך ניתן להתעשר מהר בכוח המצאה בלבד. יוסי ורדי היה האסטרטג של מכירת החברה. הוא החליט שאין צורך בקידום, בשיווק, בפרסום ובהנפקה. הוא סימן את שתי הענקיות האמריקניות מיקרוסופט ו־AOL כמועמדות לרכישת הטכנולוגיה החדשה והימר.
בכל כינוס הראה להן כמה משתמשים יש לתוכנה הישראלית "המגניבה", והגם שהוצעו לו עשרות מיליוני דולרים — סירב למכור. ככל שמספר המשתמשים עלה, הוא העלה את המחיר — מהלך שכמובן לא היה נטול סיכונים: אולי יפַתח מישהו תוכנה אחרת, פטנט משלו, כדוגמת מסנג'ר של מיקרוסופט? אולי הטכנולוגיה תיגנב ויתחיל קרב משפטי ארוך, מתיש ולא רווחי? לבסוף נסגרה העסקה עם AOL: 407 מיליון דולרים עבור החברה, מהם 287 מיליון דולרים במזומן.
אגב, ערב העסקה הציעה חברת הענק האמריקנית AT&T 480 מיליון דולרים במזומן, אבל השותפים לא חזרו בהם מההבנה עם AOL. יוסי ורדי, אריק ורדי, ספי ויגיסר ויאיר גולדפינגר היו למולטי מיליונרים, אמנון עמיר — למיליונר, וכולם לאגדות אינטרנט בישראל ובעולם.מה קרה בהמשך? בועת הדוט.קום התפוצצה ברעש גדול. ICQ שלטה בשוק המסרים המידיים בעולם עד 2003, אבל מתחרות אחרות קמו, כמובן.
בשנת 2010 היא נמכרה לחברה רוסית בשם DST — אחת המשקיעות הראשונות בפייסבוק — תמורת 187.5 מיליון דולרים. יש לה עדיין עשרות מיליוני משתמשים, בעיקר ברוסיה ובמזרח אירופה.וגיבורי הסיפור? כל אחד המשיך בדרכו: אמנון עמיר המשיך בקריירה אקדמית; ספי ויגיסר יצא לגמלאות בגיל 28, והוא גולש על מיטב גלי העולם; אריק ורדי מפתח את הבית החכם האולטימטיבי; יאיר גולדפינגר הוא יזם סדרתי ומצליח בהיי־טק; ויוסי ורדי עובד לבדו במשרדו שבביתו בתל אביב, ומשקיע בעשרות חברות היי־טק.
את הספר "חברות ששינו את העולם" כתב ג'ונתן מנטל ועורך המהדורה העברית הוא אורן נהרי, עורך חדשות החוץ בערוץ 1.
לפנייה לכתב/ת 
