יום האוכל העולמי: שירים מעוררי תיאבון

הידעתם? היום, ה-16 באוקטובר, הוא יום המזון העולמי. מה זה אומר? ובכן, זה בטח לא אומר שעליכם לאכול כמה שיותר, אלא לחשוב על אחרים. זהו היום שחוגג ארגון המזון והחקלאות של האו"ם את היווסדו ב-1945 והוא מוקדש להעלאת המודעות לרעב ברחבי העולם, כיוון שהיום מוקדש כולו לאוכל ולחשיבותו הקיומית.

אז חשבנו לצרף אליו גם פסקול ישראלי ולגלות את התרומה שלנו הישראלים לעולם בתחום המוזיקלי-קולינרי. וכן, לנו יש פלאפל (והויכוח אם הוא שלנו או לא, לנצח יתקיים), אבל גם שפע חלב ודבש וכל טוב הארץ, שאנחנו מפגינים לא רק במסעדות ובתוכניות אוכל, אלא גם בשירים. נזכרנו בשירי המאכלים האהובים ביותר עלינו שנכתבו כאן בתקופות שונות, ומה עומד מאחורי כל אחד מהם. אתם מוזמנים להאזין, להיזכר ולהביא איתכם גם מזלג. בתיאבון.

שיר הפלאפל - ניסים גרמה

שיר הפלאפל הישן של רביעיית אילון מ-1957, אומר הכל. אנחנו הישראלים, פשוטים. לא צריכים הרבה, רק את הפיתה שלנו, עם החומוס, טחינה, הסלט והחמוצים וכמובן, הפלאפל. תן לנו חצי מנה ואנחנו מבסוטים.

השיר המצחיק אותו יצרו שניים מגדולי הזמר העברי דן אלמגור ומשה וילנסקי, מעניק את הכבוד הגדול ביותר שאפשר לתת לכדורי חומוס מטוגנים. "כל מדינה כאן בעולם, מאכל לאומי המוכר לכולם", שר ניסים גרמה שהפך את השיר ללהיט, "וכל ילד בגן יודע כי האוכל מקרוני הוא איטלקי. לאוסטרים בוינה שניצל טעים, והצרפתים אוכלים צפרדעים. הסינים אוכלים אורז דק ורזה, והקניבלים אוכלים זה את זה. ולנו יש פלאפל. כשגרמה שר באושר על המאכל הלאומי הוא מצליח, אולי יותר מכל שיר ישראלי אחר על אוכל, לגרום לנו לרוץ לדוכן הקרוב ולקנות חצי מנה. לפחות.

תותים - אתניקס

בשונה משירים אחרים שעוסקים באוכל שאנחנו אוהבים, "אתניקס" לא כיוונו לצחוק (למרות שהקליפ לשיר המופיע כאן לפניכם, במקור מ"זהו זה", יכול לגלגל את הצופה לרצפה), אלא השתמשו בפירות האדומים הקטנים בשיא הרצינות.

קצת כמו ההיפים של שנות השישים באמריקה, התותים של זאב נחמה ותמיר קליסקי הפכו לפרחים לשלום. "תותים, בואי נקנה לך תותים במקום עוד מכונות של מלחמה". שאר המילים של השיר פחות זכורות, שכן המילה "תותים" חוזרת על עצמה אין ספור פעמים בשיר, אבל בין אם מדובר במלחמה בין מדינות, או מלחמה ביתית בין בני זוג, עדיף לעזוב את כלי הנשק, להירגע ולאכול קצת תותים. כדאי, זה טעים לאללה.

חומוס מטמטם - נייג'ל האדמו"ר

השנה היתה 1993, מתחת לפני השטח, ישראל החלה לאמץ את הראפ וההיפ-הופ שהגיע מאמריקה הרחוקה. הראשון שפרץ עם המוזיקה, היה יהושע סופר, שחלקכם מכירים אותו כנייג'ל האדמו"ר. "חומוס מטמטם" היה אלבום הבכורה שהפך גם לאלבום הראפ הישראלי הראשון ועל ההפקה הופקד יוסי פיין הצעיר יחד עם יאיר ניצני.

בקצב הראגמאפין, נייג'ל האדמו"ר, מומחה באמנות לחימה, יצר אלבום פוליטי ועמוס מסרים חברתיים - אבל דווקא שיר הנושא שלו, זה שגם זכה להשמעות רבות באותן שנים, היה השיר ההוא על החומוס. אם כי גם בלהיט שמעורר תיאבון, נייג'ל ממשיך לומר את האמת שלו שוב ושוב, אמת שהיא כמעט של כולנו: "חומוס מטמטם, זה מטמטם, זה מטמטם".

מנגו בננה - אטרף

מסרים חברתיים, לאומיים, אישיים. עזבו את הכל, הנה שיר אהבה פשוט. "אטרף", הלהקה הלטינית והמחויכת משנות התשעים, כתבה שיר במיוחד לרחבות הריקודים בחתונות, במלונות או אלה על ספינות נופש.

"מנגו, בננה ומלון, דבש וקינמון", הם שרים בקצב לטיני. והאמת? חיבור חמש המילים האלה פשוט מבריק. מתי חיברתם את המילים "מנגו ובננה" ולא המשכתם לשיר את הפזמון? כנראה שאף פעם. אמנם קלישאתי אבל זמר הלהקה רובן סלמון (רובנס) שכתב את השיר, רצה להמחיש את טעמי אהבה, מתוקים נורא. וכך המילים נשארו איתנו ויישארו עוד שנים רבות.

שיר הפטוט - ג'קי מקייטן

כנראה שבשנות השמונים היתה זו פחות בעיה לצחוק על נשים מלאות. מצד אחד צחוקים, אבל מצד שני, שיא השוביניזם. פתות אגב, שעשוי מלחם, הוא מאכל תימני מסורתי. עם השנים הפך למאכל אהוב עבור צעירים עצלנים ששידרגו אותו עם חתיכות מלוואח, ביצים, רסק עגבניות וגבינה צהובה במחבת. אם תרצו, אוכל של נחמה. לאכול ולשכוח הכל.

גרעינים - דני רובס

אז על הפלאפל כבר כתבו ועל החומוס שרו. ומה עוד שייך לנו הישראלים שאפשר לכרסם? גרעינים כמובן. התקרובת האולטימטיבית לשיחות סלון בהן מתרחשים הוויכוחים הפוליטיים שלנו, ובמשחקי כדורגל בהם צועקים ושרים על מקצועה של אמו של השופט. היה זה דני רובס שהביא את מנהג הפיצוח הישראלי אל גלי האתר באלבומו "ברושים וחמניות" שיצא בתחילת התשעים. אמנם הלחן שמח והפזמון חמוד וצוהל ובסך הוא שר על גרעינים, אבל לשיר משמעויות סופר רציניות, והמסר הוא הפוך על הפוך.

בעוד מולו וסביבו מתרחשות הצרות המוכרות לנו הישראלים, הקטנות והגדולות, רובס כביכול יושב בצד ומפצח ובכלל לא איכפת לו. "כל ישראלי גאה יודע לפצח ואת הקליפה לירוק והפטריוט הכי גדול מביא אותה בקשת והכי רחוק", הוא שר, "אין יותר רגוע מוורידים בולטים במצח במסדר העצבנים, אז אני שורק לי שיר דבילי ומפצח גרעינים".

קפה טורקי - אריק איינשטיין

אמנם אי אפשר באמת לקרוא לקפה טורקי משקה לאומי ישראלי, כי בכל זאת, מדובר בקפה טורקי. אבל השיר על המשקה החם ו"העולמי", הוא אחד מהמנונים המוכרים שלנו, במיוחד בגלל קולו הנצחי של אריק איינשטיין.

מיקי גבריאלוב הלחין את מילותיו המצוינות של יענקל'ה רוטבליט, מילים המספרות על הצרות של משורר מתגבר שהימים קשים לו והחיים סוגרים עליו. כביכול קפה טורקי יכול לשמש התרופה לבעיותיו ולעורר אותו לאופטימיות, אבל כמו הגרעינים של רובס, גם כאן מגיעה האמירה החברתית. "תשתה קפה, תעורר ויהיה בסדר", אנחנו אוהבים להגיד, אבל מתישהו הקפה ייגמר. ואז מה?

סוכר - שאול צירלין

השיר "סוכר" של שאול צירלין הפך לאחד המקרים המפורסמים ביותר במוזיקה הישראלית של "להיט אחד ודי". אמנם עוד שירים רבים יצאו ליוצר ולזמר, אבל השיר שלפניכם, שיצא ב-1989, תמיד יילך לפניו. גם במקרה הזה, מדובר באהבה, ולא סתם באהבה, בלעשות אהבה. ואם כבר מערבבים אוכל עם סקס, חייבים סוכר.

העלילה מזכירה את זו של סרט פורנו טיפוסי: השכנה נוהגת לדפוק בדלת, לבקש ביצים וירקות ואת המתח המיני בין השניים אפשר לחתוך בסכין, או לפחות לערבב בכפית. הפזמון מספר לנו על מה שהשכנה באמת רוצה וצריכה - כפית סוכר. הערב מגיע, ועוד לגימה מכוס היין כשהעיניים נעשות כבדות ופתאום, היא שוב דופקת בדלת, בחלוק פתוח. איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים.

ומהם שירי המאכלים האהובים עליכם? טקבקו במרץ!